פינוי-בינוי - פרויקט תכנוני ולא חברתי

למרות חשיבותם של הפרויקטים למרקמים העירוניים, בעיקר בערים הוותיקות במרכז הארץ, דווקא ועדות התכנון שמתפקידן ליישם את עקרונות הממשלה - נותרו הרחק מאחור, כגורם המעכב העיקרי, אשר במקום להתרכז בהיבט התכנוני מנסות להסתכל דווקא במשקפיים חברתיות וחורגות מתפקידן, כאשר הן מונעות את קידום הפרויקט באיזורים הנחשבים כ"חזקים".

הפטורים ממס, כמו גם פטור מתשלום דמי היתר למינהל מקרקעי ישראל, הסירו נטל כספי כבד על היזמים, ובכך הפכו את הפרויקטים לברי ביצוע מבחינת כדאיותם הכלכלית.

התיקונים בחקיקה היוו המשך להחלטת ממשלה משנת 1998 בה גובשה המדיניות לקידום פרויקטים של פינוי-בינוי, שנבעה ממערך שלם של הליכים תכנוניים ברמה ארצית, כגון תמ"א 35 - לבנייה, פיתוח ושימור, ששמה לה כמטרה עיקרית לתת מענה לצרכי הפיתוח הארציים, תוך שמירה על שטחים פתוחים באמצעות ניצול יעיל של אזורים בנויים וחידושם על-ידי בנייה בצפיפויות גבוהות.

ביסוד מדיניות התמיכה בפרויקטים של פינוי-בינוי בראשית שנות ה-2000 עמדה אם כן התפיסה התכנונית לפיה יש לצופף את הבנייה במרכזים העירוניים הקיימים, כדי להימנע ככל האפשר מאובדן שטחים פתוחים.

הרעיון של פינוי-בינוי אינו פרי המצאה של שנות ה-2000. הרעיון יושם עוד בשנות ה-60 בחוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום, תשכ"ה-1965, ששם לו כמטרה ליזום פינוי, שיקום ובינוי של משכנות עוני ושכונות נחשלות על-ידי רשות שהוקמה מכוח החוק.

ביסוד החוק עמדה תפיסה שונה: לא תפיסה תכנונית כמו זו העומדת מאחורי הפרויקטים של שנות ה-2000, כי אם תפיסה חברתית שמגמתה שיפור איכות החיים של שכבות אוכלוסיה שאין ידן משגת לעשות כן בכוחות עצמן.

למרות התפיסה השונה העומדת מאחורי הפרויקטים של תקופתנו, דווקא ועדות התכנון, שמתפקידן ליישם עקרונות תכנון המוכתבים ע"י תוכניות מתאר ארציות ומדיניות הממשלה, נותרו עדיין מאחור, כשהן שמות דגש על התפיסה החברתית ולא התכנונית. קובעי המדיניות ברשויות התכנון משמיעים לא אחת את העמדה כי פרויקטים של פינוי-בינוי נועדו לאוכלוסיה חלשה בשכונות נחשלות, ומסרבים לקדם תוכניות לפינוי-בינוי במתחמים בהם מתגוררת אוכלוסיה ברמה סוציו-אקונומית גבוהה יחסית. ברור כי עמדה זו מנוגדת למגמה הארצית לצופף את הבנייה במרכזי הערים, ללא קשר לרמת האוכלוסיה המתגוררת בהם.

מן הראוי שרשויות התכנון יתאימו את התייחסותן לפרויקטים של פינוי-בינוי למגמות התכנון הארציות ומדיניות הממשלה, ויבחנו את הפרויקטים המובאים בפניהן מנקודת מבט תכנונית ולא חברתית, כדי לממש את המטרה העומדת ביסוד החלטת הממשלה ותמ"א 35 - לנצל את הקרקע ההולכת ואוזלת.

ממילא כוחות השוק הם שיקבעו איזה פרויקט יוכל להתממש, והנסיון של ועדות התכנון לשלוט בשוק באמצעות שיקולים חברתיים לא יצלח. החוק שנחקק ב-1965 נותר אות מתה ולא יושם, בדיוק מהסיבה שלא ניתן לשכנע יזמים לבצע פרויקטים משיקולים חברתיים גרידא.

פתרון הבעיות של אוכלוסיות נחשלות הוא מתפקידה של המדינה ולא של היזמים, ששיקוליהם כלכליים טהורים והם שמכתיבים את בחירותיהם. מאידך, תפקידן של ועדות התכנון הוא לעסוק בתכנון ולא לפתור בעיות חברתיות. כדאי שכל רשות תקפיד על ביצוע תפקידיה, ולא תפלוש לתחומים זרים.

שותפה במשרד הרטבי, בורנשטיין, בסון ושות',

ומתמחה בפרויקטים מסוג פינוי-בינוי.