זכוכית מגדלת, מלקטת (פינצטה) ומעטפות צלופן שקופות - זה כל מה שצריך כדי להתחיל אוסף בולים. צריך גם כמה אלפי שעות, כמה עשרות אלפי שקלים, מסירות ועקביות של כמה שנים טובות, גישה לאי.ביי ויכולת לספר סיפור. אחרי כמה שנים תוכלו להצטרף לקהילת ענק מכל העולם, פעילה להפליא, שמגלגלת סכומי עתק.
שכן אם מישהו חשב לרגע שפריחת התקשורת באימיילים, באס.אמ.אסים, בטלפונים סלולריים ובעוד מיני תקשורות שנישאות על-גבי גלים בלתי נראים קברה את התחביב הנושן של איסוף בולים, הרי שטעות בידו. אמנם זה כבר לא התחביב הפופולרי בקרב ילדים מתבגרים, אבל בשנים האחרונות אספנות הבולים גברה, התמקצעה, התרחבה, והחלה לגלגל סכומי כסף ניכרים יותר ויותר.
10 מיליארד(!) דולר בשנה מגלגל השוק העולמי של הבולים, לפי ה-UPU, איגוד הדואר העולמי. מתוך זה כ-2 מיליארד דולר הכנסות. אלה מגיעות בעיקר מ-15 אלף בולים חדשים, שיוצאים במאתיים ישויות מדיניות שמנפיקות בולים (יש ישויות שאינן מדינות המנפיקות בולים משלהן, איי ג'רזי הבריטיים, למשל).
שאר 8 המיליארדים מסתובבים בשוק המשני. למשל, במכירות פומביות, בחנויות בולים, במכירות וברכישות אוספים, ובאי.ביי, שם יש בכל רגע נתון משהו כמו 750 אלף בולים למכירה, אומר סא"ל (במיל') טיבי יניב (56), מנכ"ל התאחדות בולאי ישראל.
השבוע, ארבע שנים אחרי סינגפור, ולנוכח חגיגות ה-60, נפתחת בגני התערוכה "אליפות העולם בבולאות" (14-21 במאי). נציגים משבעים מדינות ו-2,600 מסגרות תצוגה בשווי של כ-100 מיליון דולר יתפרשו על-פני הביתנים שארגנה התאחדות בולאי ישראל בחסות דואר ישראל והשירות הבולאי. יהיו גם מתחם פעילות לילדים ועשרים מדריכים, יונפקו בולים עם ריח מדומה של פרחים,*ויוצגו בולים שהודפסו על ברזל, על עץ ועל משי, וגם בולים תלת-ממדיים. יהיה גם מתחם להערכת אוספים, ואפשר להביא אלבומים מהבית.
אגב, אם מישהו חושב שיש סיכוי שבאוסף הבולים שהוא ירש מאבא שלו, או מסבא שלו, נחבא בול שישנה באופן משמעותי את חשבון הבנק, ובכן, זו מחשבה קצת מופרזת. "הסיכוי שמישהו ימצא בבוידעם אוצר שואף לאפס", אומר יניב. "בולים מודפסים במיליארדים, אז מה פתאום שיהיו לכם כאלה יקרים? אוצרות יש, אבל לא עם בולים אלא דווקא עם מעטפות.
"תאר לעצמך שתמצא בבית התכתבות בין סבא לסבתא מימיהם כחלוצים בחדרה בתחילת המאה. אז לא היה שם סניף דואר, לכן בכל יום מישהו היה נוסע ליפו, מביא את הדואר ומחזיר. המציאו פתקית שכתוב עליה י' פרוטות או ה' פרוטות. זה לא נראה כמו בול. תביא גלויה כזו - ויש לך כמה אלפי דולרים".
ישראל מעצמה בולאית
26 אוספים יתחרו באליפות הבולאים, וישפוט אותם צוות שופטים בינלאומי של איגוד הבולאות העולמי, שבו חברות 82 מדינות. ישראל, אגב, היא בין המדינות החזקות באיגוד. "אנחנו במקום עשירי פלוס", מסביר יניב, "יש לנו עשרה שופטים בינלאומיים! גם בתחום הבולאות היחס אצלנו דומה לזה שבין מספרם הכולל של היהודים בעולם לשיעור היהודים הזוכים בפרס נובל".
אי-אפשר לאמוד כמה מהמחזור העולמי בכלל מתגלגל בישראל, בעיקר משום שמסחר של ישראלים נעשה הרבה דרך אי.ביי ובקשר ישיר עם גורמים בחו"ל. אבל ישראל, לפי יניב, נמצאת בין 15 המדינות המובילות בבולאות (הראשונה היא ארצות הברית, עם כעשרים מיליון אספנים!)
יניב: "אם אני מתעלם מילדים, ולא קורא אספן לכל מנוי של השירות הבולאי, אז בהערכה גסה מדובר לפחות ב-50 אלף אספנים. יש המון אנשים שלא מספרים שהם אוספים בולים, כי הם חוששים מגנבים".
אספנות הבולים נחלקת לשלושה תחומים: אספנות מסורתית של בולי מדינה, אספנות של תולדות הדואר, ואספנות תמטית, כלומר, על-פי נושא. כל נושא נבחן על-ידי צוות שופטים על-פי שלל פרמטרים. אפשר לזכות במדליית זהב גדולה, במדליית זהב רגילה, במדליית כסף גדולה, במדליית כסף רגילה, וכן הלאה.
"התחרות היא לפי כללים שאפשר להשוות אותם לכללי שיפוט של התעמלות", מסביר יניב. "יש תרגילי חובה, זכות, יש כללים, יש חוק, אבל עדיין יש גם הערכה אישית, ויש יתרון לשופט ביתי. אבל את זה לא ניתן למדוד עם שעון עצר. זה לא מתמטיקה, בסך-הכול יש מאה נקודות לכל אוסף".
מישהו קיבל כבר מאה?
"לא, אף אחד לא קיבל 100, אבל 98 כבר קיבלו".
אחד האספנים הנרגשים יותר בתערוכה בתל אביב יהיה ישראלי מראש פינה בשם ד"ר יהושע מגר. הוא בן 65, וברשותו אוסף בולים המתמקד בנושא של חקלאות, שזכה בעבר במדליות זהב. האוסף מתחרה בתחרות הרשמית, ואילו ד"ר מגר עצמו ישמש בה שופט מתלמד בדרך לתואר שופט בינלאומי.
"אני אגרונום, ועבדתי במחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית במשך 25 שנה", מספר מגר. "ניהלתי יחידה של סקרי קרקע, הכשרות וניקוז, ופרשתי לפנסיה מוקדמת. ואז התחלתי יותר ברצינות להכין את האוסף לתצוגה. זה אוסף על התפתחות החקלאות - מהאדם הקדמון ועד ימינו, עם אספקטים סוציו-אקונומיים. יש פרקים על עיבוד האדמה, על אסיף, קציר ודיש, על טכנולוגיות של ניקוז, השקיה, מלחמה במזיקים ובמחלות".
מדובר באוסף תמטי, בעצם. האם האוספים התמטיים הם בעלי ערך נמוך או גבוה יחסית לשאר סוגי האוספים?
"זה מאפשר גם לאנשים שהם לא מיליונרים לבנות אוסף. אני לא נחשב לאדם מאוד עשיר, אבל אני יכול להגיע ל'זהב גדול' כי הדרישות לנדירות, למשל, הן רק 20% מהציון. העניין הוא לא רק הערך הכספי, כי הקריטריונים האחרים הם ידע בנושא, ידע בבולאות, חדשנות, מצב הפריטים, הפרזנטיישן, היופי של התצוגה עצמה, הצורה הגרפית שלה".
האם יש מקרים של זיופים?
"כל הזמן זייפו. במיוחד בהנפקות הראשונות, ששם זה בסך-הכול ציור פרימיטיבי מודפס על נייר פשוט, וקל לזייף אותם. במקרים רבים מצליחים גם למכור את זה לאספנים. אני מאוד זהיר. אם יש לי חשד שהבול מזויף, אני מבקש אקספרטיזה. כבר קרה לי שביקשתי אסקפרטיזה והמומחה אמר שזה לא אמיתי".
אפשר להכין אוסף תמטי של זיופים?
"בהחלט".
אתה עומד לקבל בקרוב תואר שופט בינלאומי?
"אני מקווה".
במה זה תלוי?
"בתערוכה של תל אביב 2008 אחד השופטים הטובים בעולם יהיה מנחה שלי. ייתנו לי לשפוט אוספים, והוא יעקוב אחרי העבודה שלי. אני מקווה לקבל את ההסמכה".
כמה זמן בשבוע אתה משקיע באוסף שלך?
"כולל הפיתוח של אוסף התצוגה שלי, רכישות, חיפוש פריטים ברשת, והתעסקות עם התאחדות הבולאים בפגישות של האגודה התמטית, זה יום בשבוע בטוח, אבל לפעמים זה יומיים בשבוע ולפעמים זה חצי יום בשבוע".
מעטפות שחוטאו בעשן
בשעות היום, ד"ר הדי פייבל הוא רופא פנימי, מומחה לקרדיולוגיה ומנהל מחוז הדרום של קופת חולים מאוחדת. בשעות הערב ד"ר פייבל הוא אספן מסור. הוא מתקשר עם אספנים ובתי מכירות פומביות דרך האינטרנט, מחפש פריטים לרכישה, קורא חומר מקצועי, ומטפח את האוספים שלו - אוסף של ההיסטוריה של הרפואה שירש מאביו ברומניה, אוסף של בולי הצלב האדום ואוסף בולי דואר ישראל בשטחים.
אחד האוספים המעניינים שלו הוא אוסף יחיד במינו בנושא המלחמה במחלות זיהומיות, או חיטוי דואר. "עד המצאת המיקרוסקופ במאה ה-17, לא ידעו מה זה בקטריות ווירוסים. אחת הדרכים להתגונן בפני מחלות הייתה על-ידי קרנטינה וחיטוי דואר", מסביר פייבל. "האמינו שמחלות עוברות דרך מכתבים, אז לקחו אותם לחיטוי, החזיקו מעל עשן או הכניסו אותם לתנורים, או חיטאו בחומץ".
מה נשאר מהמעטפה אחרי הטיפול הזה?
"חלק מהמכתבים נראים מעושנים טוב מאוד, חלק מכתב היד עם החומץ נמחק, וזה בעיה. אז התחילו לחרר את המכתבים, לחתוך אותם על מנת לאפשר לעשן להיכנס יותר טוב, כי יש צורך לחטא את הכול. ואז שמו חותמת או חותם שעווה שמאשרים שהמכתב עבר ניקיון, ושיידעו שאנחנו מעבירים מכתבים בלי מחלות.
"האוסף שלי מתחיל עם המכתב הראשון שידוע בעולם שעבר חיטוי, בשנת 1456. יש לי גם מכתב שיצא מבירות לוונציה ב-1481. אני מראה איך המכתבים עברו דיסאינפקציה, מאיפה נשלחו ולאן, ושיטות החיטוי השונות בין מקומות שונים. יש לי גם מכתבים מבלגיה, מאיטליה ומפולין. ביפן חיטאו מעטפות של חולי שחפת בשנת 1964, ובגרמניה חיטאו מעטפות של חשוד כנשא של מחלת האבעבועות השחורות ב-1972. זו הפעם האחרונה שעשו את זה. יש לי מאות פריטים באוסף, וזה אחד מהאוספים הגדולים בעולם".
מה השווי שלו?
"לא חשוב. כמה עשרות או מאות אלפים, אבל זה לא חשוב. אתה מוזמן לבוא לאליפות העולם בגני התערוכה. יהיה שם אוסף חיטוי של אספן מאנגליה, דניס ון דה וולדה, שהוא גם יו"ר האגודה העולמית לחיטוי דואר, ועורך הירחון שלה".
איפה מאוכסן האוסף שלך?
"כמו כל אוסף בולים, נמצא בכספת".
אם אני רוצה לפתח אוסף, מה אני צריך לעשות?
"זה כמו ספר. אתה בונה לעצמך סיפור. לוקח מחשב, יושב כמה שעות וכותב סיפור, ואז אתה מתחיל לאסוף את החומר שמתאים לסיפור - חומר בולאי, חותמות, מעטפות, בולים; אתה מדגים, ואתה מראה מה שאתה רוצה לספר לצופה. לוקח שנים עד שאתה מצליח לאסוף חומר".
מהם המקורות?
"ירחונים של האגודות הבולאיות הספציפיות לנושא, ויש אגודה תמטית בישראל, שפעם הייתי יושב הראש שלה. יש קטלוגים, יש בתי מכירות פומביות, ואתה צריך לחפש ולהתעדכן, ויש ספרות מקצועית שצריכים לקרוא, וספרים וירחונים".
מה זה נותן לך?
"סיפוק בגלל שאני נהנה מהתחביב של האיסוף ולמצוא דברים מעניינים, ולפעמים לגלות דברים. דבר נוסף הוא שאתה בקשר עם חברים ועם אספנים, וזה עניין חברתי".
סודותיו של דואר עלומות
אחד הפילאטלים (פילאטליה = בולאות, מורכב מפיל = אוהב, ואטלוס = פטור ממס. אוהב הבולים הוא מי שאוהב את הפריטים ששולמו, כמו בולים, ולכן הם פטורים ממס) הבולטים בישראל הוא צביקה אלוני, 60, טייס בדימוס, האוצר הבולאי של האוסף של צבי אלכסנדר (אביו של קובי אלכנסדר, אחד האספנים הרציניים בישראל).
זהו אחד האוספים הגדולים בישראל, שנתרם למוזיאון ארץ ישראל ושוכן ב"מוזיאון אלכסנדר לתולדות הדואר והבולאות", שקם במוזיאון. "זה האוסף הגדול מסוגו של תולדות הדואר של ארץ ישראל", מסביר אלוני. "הוא מקיף מעל רבבת פריטים, החל משנת 1400 עם סוחרים ונציאנים מאשקלון ומעכו ועד הקמת מדינת ישראל".
אלוני עצמו מחזיק אוסף תמטי לא אקצנטרי הרבה יותר מזה של החיטוי הרפואי - הוא אוסף מכתבים ששרדו מתאונות של כלי טיס. אלוני: "זה נשמע מוזר, אבל צריך להתייחס לזה כפשוטו - פשוט מעבירים דואר במטוסים, זה לא דואר שקשור לאנשים שנפגעו, אלא דואר שהועבר במטוסים שהיו מעורבים בתאונות".
מתי מתחיל האוסף שלך?
"בתאונות של כדורים פורחים שנשלחו ב-1870 מפריז הנצורה החוצה. אחר כך התחילו טיסות האחים רייט במטוסים ממונעים. המטוסים היו מטוסים קלים, הטייסים עם מעט ניסיון, התעופה בחיתוליה, והיו הרבה תאונות, הרבה נחיתות חירום, וגם נטישות".
איך יודעים שמכתב היה בתאונת מטוס?
"בדרך כלל מצבו רע. הוא שרוף, מרוח בשמן. לדואר שקיבל תשלום על העברת דבר דואר יש התחייבות להעביר מכתב לתעודתו. ולכן למטוס מגיעים, פרט לחוקרי התאונות, רשויות הדואר. הם מטפלים בדואר שנותר, ומחתימים אותו או מצרפים אליו פתק שמאשר שדבר דואר זה ניזוק בתאונה ואנחנו מתנצלים על מצבו. כשאפשר היה, היו מעבירים לתעודתם. אם לא, היו מחזירים לשולח, ואם לא זה ולא זה - היו מעבירים אותם לדואר עלומות".
מהו דואר עלומות?
"משרד למכתבים מוחזרים. בארצות הברית קוראים לו Dead Letter Office ובאנגליה Return Letter Office. זה משרד ממשלתי של מכתבים שאין להם דורש".
איך התחלת עם האוסף הזה?
"כשמצאתי מכתב שהייתה עליו חותמת 'דבר דואר זה שרד ממטוס אל על שהופל מעל בולגריה 22.7.1957'. זה היה במלחמה הקרה. בולגריה הייתה גרורה של הגוש הקומוניסטי, ומטוס אל על סטה מהנתיב שלו. מטוסי קרב בולגרים הפילו אותו. היו שם שישים-שבעים אנשים. והיה גם דואר. זה היה המכתב הראשון שהתחיל את האוסף הזה. אני מחזיק 600-700 תאונות מכל העולם, כולל מכתב ששרד מהמטוס שהופל ב-1988 מעל לוקרבי. יש לי גם מהתאונה האחרונה של הצפלינים. אוסף מאוד מעניין, כל אחד מהדברים הוא סיפור בפני עצמו".
מה הערך הכספי?
"הערכים הכספיים נגזרים מהנדירות ומהביקוש. הצפלין הוא המכתב הכי יקר בתוך האוסף - 20-25 אלף דולר, אבל יש משהו כמו כמעט 200 מכתבים שאנחנו יודעים על קיומם. יש לי מכתב שהוא המכתב הבודד שידוע מאותה תאונה, והוא לא מגיע ל-3,000 דולר. המחיר של הצפלין הוא גבוה כי הוא על כמה תחומי איסוף: צפלינים, תאונות, טיסות טרנס-אטלנטיות, דואר אוויר גרמני; זה יוצר מספר גדול של מבקשים".
יש לך פריטים ממטוסי ה-9.11?
"מצאו שני מכתבים ברחוב בניו יורק, אבל לא ראיתי אותם".
האם, כאספן ותיק, אתה רואה ירידה במספר הבולים בגלל האימיילים, למשל?
"אנשים כותבים פחות מכתבים ממה שכתבו לפני חמישים שנה, אבל מבחינה אבסולוטית כמות הדואר המדוורת לא פחתה".
איך זה?
"משום שמוצפים בהרבה מאוד דואר זבל, וגם כתוצאה מזה שהעולם לא הגיע לאוטומטיות, אז הרבה ניירת ממשיכה להיווצר. הבנקים שולחים פי מיליון יותר ניירת ממה שהם שלחו לפני חמישים שנה. הווליום של מה שהדואר מוביל לא פחת, אבל התקשורת הבין-אישית פחתה".
מה המשמעות של ההתפתחות הזו של הדואר על האספנות?
"מבחינה מסחרית, יש תופעה שהמחירים של הפריטים הנדירים קופצים אלפי מונים, והפריטים הפשוטים יורדים לאפס. זה כתוצאה מהתמעטות האספנים. אין אספנים בסיסיים, אין אספנים פשוטים. יש או מתוחכמים או כאלה שלומדים".
יניב חושב אחרת. "האינטרנט משנה את התחביב באופן מהותי. בעבר ילדים אספו בולים כי לא היו גירויים אחרים. היום לא. אבל הרווח גדול מההפסד, כיוון שהאי.ביי מאפשר למצוא בולים בנושא שאתה מעוניין בו מכל העולם. מבחינת הצד המסחרי זה בהחלט מקשה על סוחרי בולים ישראלים, כי כבר לא זקוקים להם. היכולת לקנות בכל מקום מקשה עליהם, ולכן עליהם להתמחות יותר ויותר, ולמצוא מקורות קשים יותר להשגת בולים". **