נבחרת התעשיינים: מיהם הזוכים בפרס מפעל החיים של התאחדות התעשיינים?

הסיפור של חברת קוקה קולה בארץ מתחיל בעיצומה של תקופת הצנע. ב-1949 פנה אברהם פיינברג לקוקה קולה העולמית בבקשה לקבל זיכיון להקמת מפעל בארץ, אך שר האוצר דאז לא ראה במשקה מוצר שעולה בקנה אחד עם משטר הצנע. הרעיון נגנז עד שנת 1965, אז פנה פיינברג שוב לאוצר ונענה בחיוב. ב-1968 הוקם המפעל בארץ. כיום החברה המרכזית לייצור משקאות קלים היא קבוצה של חברות, הכוללת, בין היתר, את מבשלות בירה ישראל, נביעות, פריגת, מחלבות טרה, יקבי תבור, סטורנקסט, וחברות זכיינות ברומניה, באלבניה, בבולגריה ובקרוב גם בטורקיה. בנוסף, מקימה הקבוצה חברה משותפת עם חברת החלב האירופאית לשיווק מותגי מולר ברומניה ובבולגריה.

רוני קוברובסקי, נשיא הקבוצה ויו"ר איגוד תעשיות המזון בהתאחדות התעשיינים, הצטרף לחברה בשנת 1976 כמהנדס ייצור ועלה בסולם התפקידים. ב-1998 מונה למנכ"ל החברה, וב-2002 לנשיאה. הפרס ניתן לו, בין השאר, על הרחבת תחומי הפעילות של החברה ומגוון מוצריה, ועל תמיכתו עם הקבוצה בפעילויות ילדים ונוער בתחומי החינוך ובארגוני רווחה.

* קוברובסקי, מה לדעתך ההישג הגדול שלך?

"היציאה המוצלחת לחו"ל. הוכחנו שאת מה שעשינו כל-כך טוב בישראל אנחנו יכולים לעשות גם בחו"ל. זה מראה שלחברה יש יכולות מיוחדות. בשנים האחרונות הרבה חברות בינלאומיות נותנות בנו את אמונן, ומאפשרות לנו לטפל בדברים היקרים שלהן: המותגים, לעתים גם מחוץ לישראל".

* היו טעויות בדרך?

"היו לא מעט. למדנו מהן ואנחנו מתקנים אותן".

* למי היית נותן פרס מפעל חיים?

"לאריק רייכמן, שעשה עבודה מצוינת בתנובה; לשלום זיידלר, שלקח מותג ישראלי וניצח בארץ את הבינלאומיים; לרוני גת מיפאורה; לגזי קפלן מאסם; למוטי קרן, שעושה עבודה מצוינת ביוניליוור; ולעוד הרבה. כמובן, שגם במפעלים הבינוניים והקטנים, כמו מחלבות גד, יש אנשים נפלאים".

* מה לא יודעים עליך?

"שיש לי שני נכדים נפלאים: מיה (4.5) ויאיר (2.5); שבצעירותי הייתי שוער כדורגל בנבחרת הנוער של הפועל רמת-גן; ושהכרתי את אשתי לפני 40 שנה במסיבה ומאז אנחנו יחד".

* מה לדעתך היעדים של התעשייה בארץ בשנים הבאות?

"דווקא סביב משבר המזון בעולם מבינים היום את חשיבות תעשיית המזון: אחריות רבה לספק לאנשים תזונה נבונה ואורח חיים מאוזן. צריך לחשוב איך כל שכבות האוכלוסיה יוכלו ליהנות ממזון בריא יותר. אין שום סיבה שמעוטי יכולת יאכלו רק מוצרים מפוקחים, שלא תמיד הם בעלי יסודות המזון הטובים ביותר".

* כשאתה מסתכל על מצב התעשייה, מה מדאיג אותך?

"אני מצר על כך שתעשיית המזון לא מקבלת קרדיט ראוי על ההשקעה, המחשבה והניסיון לתת פתרונות טובים ואמינים לאוכלוסיה. מצד שני, כל טעות קטנה זוכה לביקורת גדולה מאוד. את הביקורת אנחנו מקבלים באהבה, אבל היינו רוצים לקבל גם אהבה בלי ביקורת".

2. אברהם (בונדי) לבנת, מייסד ומנכ"ל תעבורה אחזקות בע"מ

הסיפור של לבנת מצביע על כוחה של עקשנות. לבנת, שהגיע לארץ מהונגריה לאחר השואה, פתח בנתניה בית מלאכה קטן, שהפך עם הזמן למוסך. בתחילת שנות ה-50 הוא קנה משאית ולקח על עצמו עבודות שנחשבו אז לקשות במיוחד, כמו סלילת הכבישים נתניה-תל-אביב, קסטינה-פלוגות ודימונה-סדום, ועבודה במכרות הנחושת בתמנע ובמפעלי הפוספטים. העסק גדל ועבר להובלת מלט, מכוניות ומטענים כבדים במיוחד כמו גשרים וקורות. כיום לבנת מחזיק בקונצרן תעבורה שכולל, בין השאר, את החברה-הבת תשתית, שותפות בחברת ממן, 50% בחברת השילוח הבינלאומי UPS, שותפות במשביר אחזקות, במעבדות ים המלח, בישראמקו , בנפטא , בנצב"א ; ו-11% בקבוצת אי.די.בי . כיום מנוהלת הפעילות של החברה על-ידי אברהם לבנת יחד עם בניו זאביק, צביקה ושי.

הפרס מוענק ללבנת, בין היתר, על ייסוד ענף ההובלה בארץ, תוך פיתוח ענפי הובלה מיוחדים, ופעילותו בשיקום אסירים.

3. יאיר רוטלוי , יו"ר מועצת המנהלים ארגמן תעשיות בע"מ ומנכ"ל לודז'יה-רוטקס בע"מ

רוטלוי מייצג את תעשיית הטקסטיל והאופנה על כל רבדיה. העשייה שלו בתחום הטקסטיל במשך 50 שנה, מגלמת את הגלגולים השונים שעברה התעשייה. חברת רוטקס, שנוסדה ב-1924, רכשה בשנות ה-80 את לודז'יה, ב-1990 את ארגמן, ובשנת 2000 את גיבור-סברינה. החברה היתה הראשונה שהתחילה לעבוד בסקטור הערבי, והראשונה שפתחה מפעל בירדן.

הפרס ניתן לו, בין היתר, על רכישה ומיזוג של חברות טקסטיל שנקלעו לקשיים וחילוצן מהמשבר, מאמציו להגברת היצוא, טיפוח קשרים כלכליים-מסחריים בין החברה היהודית לערבית, קידום חקיקה להגנת תוצרת הארץ, ופעילות נרחבת בתנועות ציבוריות, ביניהן חבר חבר הנאמנים של אוניברסיטת תל-אביב ויו"ר קרן שנקר. בנוסף, שימש כיו"ר מועצת שינוי, חבר הנהלה ומועצת עיריית תל-אביב, יו"ר רשות הדואר, חבר הנהלה של הארגון לפיתוח יהודי-ערבי, ויו"ר עם יפה עם אחד.

* רוטלוי, מה לדעתך ההישג הגדול שלך?

"כשרוטקס, החברה המשפחתית שלנו, רכשה ב-1984 את חברת לודז'יה. אז עברנו מהמעמד של מפעל בינוני-קטן למפעל גדול. לודז'יה היתה בזמנו אחת מחברות הטקסטיל הגדולות בארץ וגדולה מאיתנו פי 10, למעט דבר אחד: הרווחים. החברה הקטנה שלנו הרוויחה יותר, וכך התאפשר לנו לרכוש אותם".

* היו טעויות בדרך?

"בשנות ה-90 הציעו לנו לקנות את חברת תפרון, ולא קנינו. זאת אולי היתה שגיאה. יכולנו גם לקנות חברה של בגדי-ים, ולא קנינו. היום אני מצטער על כך".

* למי היית נותן פרס מפעל חיים?

"לדב לאוטמן, לדן פרופר וכמובן, לסטף ורטהיימר. ויש עוד".

* מה לא יודעים עליך?

"שהייתי בין מייסדי 'פדרציה ישראל-פלשתין', שהוקמה ב-1967. גם נתן ילין מור, עמוס קינן ואורי אבנרי היו שם".

* מה לדעתך היעדים של התעשייה בארץ בשנים הבאות?

"אני מקווה שהיא תמשיך להוביל; ושהענפים המסורתיים יתפתחו בטור גיאומטרי ולא בטור אריתמטי, על-ידי פיתוח וישום של רעיונות חדשים".

* כשאתה מסתכל על מצב התעשייה, מה מדאיג אותך?

"מדאיג אותי שכוחה לא בא לידי ביטוי בהחלטות של קובעי המדיניות. חלק גדול מפקידי הממשלה חושבים שקול התעשיינים הוא של אינטרסנטים גרידא. זאת בעוד שראשיהם לוקחים בחשבון גם מטרות לאומיות בעלות משמעות. מדאיגה אותי גם העובדה, שכוח האדם שמגיע לתעשייה הוא לא הטוב ביותר; שהחינוך המקצועי התבטל לחלוטין בסדר העדיפויות של מערכת החינוך; ודבר אחרון, אני מודאג ממכשולים בירוקרטים שמפריעים לתעשייה להתפתח".

4. יהודה ברוניצקי, יו"ר קבוצת אורמת בע"מ

חברת אורמת והעומדים בראשה, יהודה ודיתה ברוניצקי, ניחנו ללא ספק בחוש נבואי. הם עוסקים בתחום האקטואלי כל-כך של אנרגיה מתחדשת כבר למעלה מ-40 שנה. הכל החל במעבדה הישראלית לפיזיקה, בה עבד ברוניצקי, שעסקה במחקרים לניצול אנרגית השמש, בניהול ד"ר צבי תבור, שהיה שותף להמצאת טורבינה לייצור חשמל מאנרגיה של קרני שמש או גזרי עץ. באותה תקופה אף תעשיין לא היה מוכן להוציא את ההמצאה אל הפועל, וכך הפך ברוניצקי המדען לתעשיין. הוא רכש את זכויות הייצור ושיווק את הטורבינה בעולם. כיום אורמת חולשת על תחנות כוח גיאותרמיות רבות לייצור חשמל ברחבי העולם. לזכותם נרשמת גם קנייה, שיקום ומכירה של מפעל מנועי בית-שמש.

הפרס ניתן לברוניצקי על חזונו ופיתוחיו הטכנולוגיים, וגם על פעילותו הציבורית והקהילתית הכוללת, בין השאר, הקמת בית ספר מקצועי ביבנה; הקמת חממה לחברות סטארט-אפ; פעילותו בדירקטוריונים של מוסדות ציבוריים רבים; ותמיכתו במחקר באוניברסיטאות בארץ.

* ברוניצקי, מה לדעתך ההישג הגדול שלך?

"העובדה שהצלחנו לדבוק במטרה במשך למעלה מ-40 שנה, כשנושא האנרגיות החליפיות היה בצל. הישגים נוספים: אנשים שהצליחו להתקדם בחברה; יצירת תרבות שמאפשרת לחברה להתאים את עצמה לצרכים משתנים; הקמת חממה טכנולוגית, שממנה יצאו חברות כמו אורבוטק; והקמת בית-ספר תעשייתי".

* היו טעויות בדרך?

"היו אכזבות מאנשים שעבדו אצלי. אבל אני לא חושב על העבר, אני מסתכל קדימה".

* למי היית נותן פרס מפעל חיים?

"לצבי תבור, שהיה מנהל המעבדה הישראלית לפיזיקה שבה פיתחנו את הטורבינה. הוא ה'אבא' של כל דודי-השמש, הוא זה שחשב איך לעשות בארץ תעשייה באמצעות השמש".

* מה לא יודעים עליך?

"שבעבר טסתי בדאונים. זה משהו שעשיתי מזמן ואני מצטער שלא המשכתי בו. כל הזמן חשבתי 'מה יקרה אם אשבור רגל, איך אחזור לעבודה?' היום הסיכוי לשבור רגל הוא גדול עוד יותר, ואני עדיין עובד. אז אני מחכה. אולי עוד עשר שנים".

* מה לדעתך היעדים של התעשייה בארץ בשנים הבאות?

"להתאים את עצמנו לעולם המשתנה. לצערי, איבדנו זמן יקר ועכשיו אנחנו צריכים לרוץ אחרי אחרים למרות שהיינו שם קודם. עכשיו קורים גם דברים מעניינים בתחום המים והחקלאות החכמה. הקלינטק והביוטכנולוגיה אלה תחומים בהם יש לישראל סיכוי גדול, וכדאי להשקיע בהם מאמצים".

* כשאתה מסתכל על מצב התעשייה כיום, מה מדאיג אותך?

"שקווי ייצור עוברים לחו"ל. בנוסף, צריך להרים את רמת החיים של כל האוכלוסיה; לטפל בחקלאות אורגנית כי זה בריא וכמקור יצוא; ולהכניס מיכון לחקלאות, לבנייה ולתעשייה. כך יצטרכו פחות ידיים עובדות, וכל עובד ירוויח יותר כסף. כך גם לא יתפתח שוק הסחר בעבדים, שמתפתח היום עם העובדים הזרים".

5. עוזיה גליל, יו"ר ונשיא עוזיה ייזום וניהול בע"מ, ומקים "אלרון" תעשייה אלקטרונית בע"מ

עוזיה גליל, חתן פרס ישראל, מכונה "אבי ההיי-טק" ולא בכדי. מי שייסד בתחילת שנות ה-60 את אלרון, שעסקה אז בציוד מעבדתי רפואי וביטחוני, ייסד גם את אלביט, שנולדה מתוך משבר במערכת הביטחון שגרם לקיצוץ של תקציבים ברפא"ל. גליל, שהבין את ההזדמנות, שכנע את רפא"ל ואת הממשלה להקים את אלביט, כדי לנצל את הידע שהצטבר גם ליישומים אזרחיים. מתוך אלרון הוקמה אלסינט, פיברוניקס, אופטרוטק (שהתמזגה עם אורבוט והפכה לאורבוטק ), צורן , נטויז'ן , גיוון אימג'ינג' , ועוד למעלה מ-20 חברות בתחום ההיי-טק.

הפרס ניתן לגליל על כל אלה, וגם על עשייתו הציבורית: יו"ר הקורטוריון של הטכניון, הקמת מרכז גליל לאינפורמציה ממוחשבת וטלרפואה בטכניון, חברות לשעבר בוועדה המייעצת של בנק ישראל, מעורבותו בחינוך ליזמות ותמיכה ביזמים.

* גליל, מה לדעתך ההישג הגדול שלך?

"הרגע הכי משמעותי הוא הקמת אלרון, ומתוכה אלביט ואלסינט. זה הדבר הראשון שהודות לו הגיעו הדברים האחרים".

* היו טעויות בדרך?

"אני חושב שמטעויות לומדים יותר מכל דבר אחר. בפעם הראשונה שיצאנו לעולם כאלביט, התמודדנו מול דיג'יטל אקוויפמנט. זו היתה הפעם הראשונה שהבנתי, שלהשקיע בטכנולוגיה בלי להשקיע בשיווק זאת שגיאה גדולה. שגיאה שנייה היתה עם חברת פיברוניקס. היינו בין הראשונים שעסקו בתחום הסיבים האופטיים, והיינו משוכנעים שהואיל ואנחנו עוסקים בעולם חדש הכל מובטח לנו. שילמנו מחיר יקר".

* מה לא יודעים עליך?

"שאין לי תחביב, זה מה שאשתי אומרת. אולי לא יודעים שהעולם שמעניין אותי היום הוא ההשלכה של הטכנולוגיה על הגנטיקה והביו-רפואה".

* מה לדעתך היעדים של התעשייה בארץ בשנים הבאות?

"לגרום לכך שהתעשייה תביא לשגשוג במקומות עבודה, ולשיפור ברמת החיים של החברה כולה. כדי שזה יקרה צריך להכיר ולנצל את היתרונות היחסיים שלנו בעולם: הפיכת מדע וטכנולוגיה למוצרים שניתן למכור. השוק שלנו קטן ואנחנו מוכרחים לייצא".

* כשאתה מסתכל על מצב התעשייה, מה מדאיג אותך?

"שאין מספיק חדשנות. התעשייה המסורתית זקוקה לחדשנות כדי להתחרות בעולם בצורה יעילה. בנוסף, צריכה להיות מהפכה במערכת החינוך כולה, שמתחילה בחינוך היסודי ומחזקת את האוניברסיטאות ואת החינוך לטכנולוגיה ולמדעים. כשאני מסתכל על הדורות הבאים, אני רואה שפחות ופחות אנשים רוצים לעסוק בתחומים הללו, וזה מדאיג".

6. אלי הורביץ, יו"ר מועצת המנהלים טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ

הדרך שטבע עשתה משנת 1901 יכולה בהחלט להיחשב לפלא רפואי. מבית מרקחת בירושלים היא הפכה לחברה המובילה בעולם בתחום התרופות הגנריות, ולאחת מ-20 החברות הפרמצבטיות הגדולות בעולם.

הורביץ, חתן פרס ישראל, החל את דרכו בתעשייה בשנת 1953, וכיהן כמנכ"ל טבע למעלה מ-20 שנה. בנוסף, כיהן לאורך השנים בתפקידים ציבוריים שונים, ביניהם יו"ר הרשות לפיתוח ירושלים, חבר חבר הנאמנים של מכון ויצמן ושל אוניברסיטת תל-אביב. בנימוקי חבר השופטים נמצאת הראייה האסטרטגית המאפיינת אותו, שהולידה מיזוג של כמה חברות ישראליות לחברה אחת, מסע רכישות וגדילה מתמדת.

* הורביץ, מה לדעתך ההישג הגדול שלך?

"המיצוב העולמי של טבע, ובעיקר שעשינו בדיוק את מה שרצינו, שאפנו, כתבנו ואמרנו".

* היו טעויות בדרך?

"בוודאי. עבדנו לפי תוכנית ובכל פעם שהתרחקנו ממנה קצת עשינו שגיאות קטנות. אני מאמין, שכשיש אסטרטגיה ברורה - הסיכון בעשיית שגיאה אסטרטגית קטן מאוד, ועל שגיאה טקטית ניתן להתגבר".

* מה לא יודעים עלייך?

"שיש לי נכדים, משפחה ואישה שאני חי איתה שנים רבות; ושהתחלתי את שירות המילואים שלי כטוראי והגעתי עד לדרגת סגן אלוף במיל'".

* מה לדעתך היעדים של התעשייה בארץ בשנים הבאות?

"בהיי-טק, לרוץ הלאה. עצה כללית, תורידו את כמות האקזיטים ותשאירו חברות בארץ. עצה שנייה, אל תידחפו לסין ולהודו בשביל מקורות עבודה זולים. צריך להילחם כדי להשאיר אלמנטים בארץ. את הלואו-טק אנחנו מוכרחים לשדרג: לשלם יותר שכר ולהגדיל את הפריון, אי-אפשר לבנות אותו על עבודה זרה ועצלות ניהולית. כשאני משווה את מצבנו לעולם, אני בטוח שנוכל לעשות זאת אם נכניס שיטות חדשניות שמתאימות לזמננו".

* כשאתה מסתכל על מצב התעשייה, מה מדאיג אותך?

"היום השקל חזק מאוד וליצוא קשה להתרגל לזה. היצואנים הקטנים מדאיגים אותי, מפני שאין להם כרית שיכולה לקבל את המכה, וכאלה שהם רק בתחילת הדרך מוותרים עכשיו וחבל, כי כל התחלה לא רק קשה אלא גם עולה הרבה כסף".