מסע בעיר שתויה

בדבלין מצויה כמות הפאבים הגדולה ביותר שראיתי אי פעם בעיר אחת. למעלה מ-1,000 פאבים פועלים, כשרובם נפתחים כבר בשעות המוקדמות של הבוקר, כך שאפשר לשלב בירה בארוחת הבוקר. בכולם זורם האלכוהול ללא הפסק, ברובם מוזיקה (בחלקם מוזיקה אירית מסורתית) ובכולם בלי יוצא מן הכלל המשקה השליט הוא בירה, ואליה מתלווה ויסקי, לרוב אירי.

דבלין בירת אירלנד היא עיר חיה ותוססת, עיר מעניינת ואחת הערים המתפתחות באירופה. דבלין שוכנת במרכז החוף המזרחי של אירלנד, בשפך נהר הליפי. מקור שם העיר בשפה הגאלית, שנלמדת עדיין בבתי הספר ונמצאת על כל שלטי הרחוב בדרכים.

קרוב למיליון תושבים מתגוררים בעיר ובפרבריה, ותיירים רבים מציפים אותה ומשווים לעיר הרגשה קוסמופוליטית. העיר נהנית בשנים האחרונות משגשוג כלכלי ומהשקעות רבות. מדיניות הגירה סלחנית הפכה אותה למקלט לפליטים מארצות אחרות, סטודנטים רבים מגיעים ללמוד בטריניטי קולג', וחברות בינלאומיות רבות בנו את משרדיהם האירופיים בעיר (ביניהן גם גוגל).

אלכוהול עושה אנשים שמחים

המקום הסואן ביותר בדבלין הוא רחוב טמפל-בר, שזהו גם שמו של הבר המפורסם ביותר במקום. הרחוב נמצא במרכז העיר, מדרום לנהר החוצה את העיר, הומה תיירים ברוב ימות השנה, ומלא בפאבים (רובם מסורתיים) הצמודים אחד לשני. צפוף מאד ושמח שם כל הזמן. בשנים האחרונות אפשר למצוא ברחבי העיר גם מסעדות ופאבים אופנתיים גדולים. האוכל בפאבים טעים, פשוט וזול, אם כי לא מגישים בהם מזון בלילה והם נסגרים יחסית מוקדם כמו בכל בריטניה.

כיאה לבירת אירלנד, שבה תרבות השתייה היא חלק מתרבות הפנאי והמשפחה, העיר מציעה הרבה אטרקציות הקשורות באלכוהול. המבחר רב בעיקר בתחום הבירות, בירות בריטיות רבות עד אין ספור ובירות מכל חלקי העולם כולו. אוהבי הויסקי ירגישו גם מיד בבית ובכל פאב אפשר יהיה למצוא דיספליי חביב, כשהוויסקי האירי מככב, כולל מותגים שאפשר למצוא רק באירלנד.

באמצע יוני התארחתי במזקקת ג'יימסון (Jameson) העתיקה שבדבלין, וגם הדרמתי אל העיר קורק, אל המזקקה החדשה, שבה פגשתי את הוויסקי המוכר לנו היטב בברים בארץ ועוד מספר מותגי ויסקי אירי המיוצרים במקום.

משפחת ג'יימסון מרחוב בוו

המריבה בין הסקוטים לאירים על מקום הולדתו של הוויסקי כנראה לא תיגמר לעולם, אך נראה כאילו הוויסקי בכל זאת הומצא באירלנד. באוניברסיטת אוקספורד, נמצא מאמר בשם "רוזה אנג'ליקה" שנכתב על-ידי ג'ון גאדסדן כבר במאה ה-15. גאדסדן, שהיה רופא אירי, הביא במאמרו ציטוט מתוך כתבים ישנים שמזכירים שימוש בוויסקי (תזקיק דגנים) כתרופה נגד שיתוק הלשון. לסקוטלנד הגיע הוויסקי כמה עשרות שנים מאוחר יותר על-ידי מהגרים אירים.

את אחד מסיפורי הוויסקי האירי היותר מעניינים מספק הוויסקי האירי ג'יימסון, שהוא הוויסקי האירי המוכר ביותר בעולם.

הכל החל בשנת 1780 כשייסד ג'ון ג'יימסון את המזקקה שלו ברחוב בוו בדבלין, על הגדה הצפונית של נהר הליפי. המוטו של משפחת ג'יימסון, משפחה אמיצה שבעברה רדפה ולכדה שודדי ים, היה "ללא חת", וג'ון ג'יימסון, איש עסקים נמרץ, אימץ אותו בחום. הבחור התחתן עם בת למשפחת הוויסקי הסקוטי "הייג" ולמד את רזי זיקוק הוויסקי. בשנות ה-70 של המאה ה-18 היגר ג'יימסון עם אשתו ושני ילדיו, וויליאם וג'ון, לדבלין. ג'ון, הבכור, נשא לאשה את בתו של ג'ון שטיין, בעל מזקקה ברחוב בוו, שאותה רכש אביו לאחר כמה שנים. בשנת 1780 הקים ג'יימסון באופן רשמי מזקקה שהייתה קרויה על שמו. יורשו היה בנו הבכור, ג'ון. האח השני, וויליאם, ניהל מזקקה שנייה של שטיין בעיר, שאותה רכש גם הוא לאחר כמה שנים. משפחת ג'יימסון הייתה למשפחת יצרני הוויסקי הגדולה ביותר באירלנד. עד מהרה הביא ג'ון את אמנות הזיקוק לשיאים חדשים של איכות, והוויסקי שלו זכה לפרסום רחב ביותר. המזקקה שגשגה לאורך השנים באירלנד, ולקראת המאה ה-20 החל הוויסקי להיות מופץ גם בעולם כולו.

איך שגלגל מסתובב לו

לקראת סוף המאה ה-19, מזקקת ג'יימסון גדלה כל-כך, עד שעבדו בה 300 פועלים שייצרו כמיליון גלונים של ויסקי בשנה. ג'יימסון היו פורצי דרך גם בשימוש המהפכני בחימום בקיטור כדי לזקק ויסקי. המפעל שהיה באמצע העיר גדל והחביות נחו בחדרי היישון מתחת לרחוב. רוב בקבוקי הויסקי יושנו 10 ו- 12 שנה לפחות, מה שהפך את הוויסקי למוערך ביותר.

אך כאן הגיעו השנים הרעות. המזקקה סבלה מצירוף מקרים שחיבל בייצוא, תקופת היובש בארה"ב, ומלחמת הסחר בין אירלנד, שזכתה לעצמאותה, לבין אנגליה. באותו זמן מחלת הפילוקסרה השמידה את גפני העולם ושיתקה את תעשיית הברנדי, מה שעזר לוויסקי הסקוטי להתבסס בשווקי העולם ולתפוס את מקומו של הוויסקי האירי, שנשאר פופולארי בתחומי מדינתו בלבד. בשנות ה-60 של המאה ה-20 היה ברור לאירים כי את המעגל הזה אפשר לפרוץ רק על-ידי איחוד ושיתוף מזקקות. בשנת 1966 ארבע המזקקות האיריות הגדולות התאחדו כשבראשן עמדה ג'יימסון, והקימו את קבוצת "אייריש דיסטילרס" (המזקקים האירים). וכך יצאה תעשיית הוויסקי האירי לכבוש מחדש את השוק העולמי. המפעל שהתרחב הועבר בשנת 1971 לעיירה מידלטון במחוז קורק שבדרום המדינה, שם מיוצר הוויסקי עד היום. עובדה מוזרה היא כי עד שנת 1968 נמכר ג'יימסון אך ורק בחביות ובכדי חרס גדולים.

בשנת 1988 תאגיד האלכוהול הענק פרנו ריקאר רכש את קבוצת "אייריש דיסטילרס" והחל לשווק את המוצרים החדשים, עם דגש חזק על ג'יימסון. כיום הויסקי נמכר בכ-120 מדינות, הרבה בזכות אירועי ספורט שהמזקקה היא הספונסר הראשי שלהם (מרוצי סוסים וגולף באירלנד, תחרויות יאכטות בארה"ב ועוד). בשנת 1996 זכה הוויסקי ג'יימסון בפרס "המותג שגדל במהירות הגדולה ביותר", כשהגיע למכירות של מיליון ארגזים בשנה. בשנת 2007 נמכרו כ-25 מיליון בקבוקי ג'יימסון, רק 8% מהם באירלנד והשאר בחו"ל, כשארה"ב היא השוק הגדול ביותר, ואחריה אנגליה, רוסיה, גרמניה ועוד.

ויסקי למתחילים

בהשוואה לוויסקי הסקוטי או האמריקני, הוויסקי האירי נחשב לוויסקי קליל ורך, בארומות ובטעמים. מספר סיבות עושות את הוויסקי האירי לייחודי, לאהוב ולנמכר כל-כך בכל רחבי העולם. בייצור הוויסקי האירי משולבת שעורה לא מונבטת. שעורה זו מאטה את זמן הבישול של הדגנים, וכשהיא מעורבבת עם המאלט הקלאסי, היא מעניקה לוויסקי גוף די מלא ועגול, אך לא כבד ועוצמתי. הייבוש בוויסקי האירי מתבצע באמצעות עשן מפחמי עץ רגילים, ולא מכבול, שלוקח חלק בחומר הבערה של הוויסקי הסקוטי ומעניק לו את הארומות המעושנות שלו. סיבה נוספת וייחודית נמצאת בתהליך הזיקוק. הוויסקי האירי מזוקק שלוש פעמים (הסקוטי שתיים). ככל שמזקקים פעמים רבות יותר, התזקיק נעשה חלק יותר.

בתהליך היישון נדרשים שני סוגי הוויסקי להתיישנות של לפחות שלוש שנים בחביות עץ. אך רוב מותגי הוויסקי האירי מיושנים לפחות חמש שנים, בחביות בורבון אמריקני ובחביות שרי. בסוף התהליך מתקבל לרוב ויסקי רך למדי וקטיפתי, ללא העוקצנות והחספוס הסקוטי, ויסקי שנעים לשתות ביומיום ובוודאי הוויסקי הטוב ביותר למתחילים.

הפשוט אך הנמכר ביותר

לאור העובדה כי הוויסקי האירי קל לשתייה, ג'יימסון היה ידוע בישראל שנים רבות כוויסקי של הברמנים. הוויסקי אמנם לא בין המובילים ברשתות השיווק, כי מחירו גבוה יותר ממחיריהם של ג'וני ווקר וגרנטס הסקוטיים, אך זהו אחד ממותגי הוויסקי הנמכרים ביותר בברים. חוזקו של הגיימסון בקהל הצעיר, המייצג תדמית ואופנתיות. 140 אלף בקבוקי ג'יימסון נמכרים בשנה בארץ, רובם בברים ובמסעדות, באולמות אירועים ובבתי מלון, דהיינו, שוק הלילה.

את הוויסקי מומלץ לשתות עם הרבה קרח, או עם תוספת מים לריכוך כמו ששותים האירים. מנהג רווח בברים הוא ללוות את כוס הבירה בצ'ייסר של ג'יימסון. בביקור באירלנד נתקלתי הרבה בנוהג לשתות את הג'יימסון עם תוספת של ג'ינג'ר אייל, מעין קוקטייל מתקתק ונעים.

ויסקי ג'יימסון המוכר לנו ביותר בארץ הוא הפשוט אך הנמכר ביותר של החברה. בלנדד וויסקי המורכב מ-50% וויסקי מאלט ומכיל בלנד של סוגי ויסקי בני חמש שנים לפחות. שימוש נרחב בוויסקי שיושן בחביות בורבון, מוריד מהעומק ומהכובד של המאלטים. הוויסקי עצמו בעל צבע ענברי, קליל, נקי, ומספיק מורכב כדי להשתייך למשפחה המכובדת הנקראת ויסקי. *