חנן גולדבלט הורשע פה-אחד באונס שתי צעירות ובמעשים מגונים בשלוש נוספות

(עדכון) - עפ"י כתב האישום שהוגש באוגוסט 2005, גולדבלט נהג להבטיח לתלמידותיו הקטינות תפקידים שונים - ואז קיים עמן מגע-מיני, לעתים תוך שימוש בכוח ; ב-3 השנים שחלפו מאז הואשם, היה גולדבלט במעצר-בית

בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע פה-אחד את השחקן חנן גולדבלט באונס ובביצוע מעשים מגונים בשתי נשים, בביצוע מעשה סדום ובקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות. גולדבלט זוכה משתי עבירות של מעשה מגונה וכן מניסיון למעשה מגונה, ניסיון לאונס וניסיון לקבלת דבר במירמה.

"גם אם נמצאו סתירות מסוימות או אי-דיוקים בעדותה של מי מהמתלוננות", קבעה השופטת רות לבהר-שרון, "אין הדבר מקים ספק באמינות תלונתה, שהרי כל ספק, אם היה, הוסר בשל הדמיון המשווע בין כל התלונות, ובעיקר בשל פרטים זהים רבים במעשיו לאורך שנים כה רבות".

לאחר שהשופטים רות לבהר-שרון, אברהם טל ויהודים אמסטרדם הקריאו את עיקרי הכרעת הדין, ביקשה התובעת, עו"ד רקפת מוהר מהפרקליטות, להורות על מעצרו המיידי של גולדבלט מחשש שיימלט בעקבות הרשעתו. פרקליטיו טענו, ש"אין לו אפילו כסף לנסוע לנתב"ג". השופטים קבעו שגולדבלט יישאר במעצר-בית מלא בבית אחותו ויוסיף ערבות עצמית של 150 אלף שקל. הטיעונים לעונש יישמעו בעוד חודשיים.

בכתב האישום, שהגישה עו"ד רקפת מוהר מהפרקליטות, הואשם גולדבלט בעבירות מין שונות ב-6 צעירות, אותן ביצע החל משנת 86' ועד לשנת 2004. הוא הורשע בעבירות נגד 5 מהמתלוננות. 4 תלונות נוספות נגדו לא נכללו מראש בכתב האישום, משום שחל עליהן התיישנות. עם זאת, המתלוננות העידו נגדו במשפט לצורך הוכחת "מעשים דומים" והן חיזקו את הראיות נגדו את גרסאות המתלוננות האחרות.

לפי קביעות השופטים, גולדבלט ניצל את היותו מורה לדרמה ולמשחק, כדי להציע למתלוננות ללמד אותן משחק באופן פרטי ובחינם. הוא החמיא לכולן על גופן ועל כישוריהן, אמר שיש להן עתיד בתחום המשחק וכך שכנע אותן שהוא יאמן אותן לקראת קבלת תפקיד בסרט או טלנובלה שיכתוב.

כל המתלוננות היו צעירות ממנו בשנים רבות, כולן נראו נאות וחטובות. כולן גם היו "טירוניות" בתחום המשחק, חסרות ניסיון וידע בתחום ובכל הנוגע להתנהלות במהלך אודישנים. כל ה"תסריטים" שכתב כללו סצינת מין בין בחורה או נערה צעירה לבין גבר מבוגר ממנה בשנים רבות, אותו היא מפתה.

ברוב המקרים נהג לומר למתלוננות שאינו בטוח שהן בשלות לתפקיד הנשי וכי עליהן להוכיח לו שהן אכן מסוגלת לבצע סצינת מין. החזרות התקיימו בביתו, בדרך כלל במיטתו. בית המשפט קבע כי גולדבלט שכנע את כל המתלוננות, במירמה, שקיום המעשים המיניים דרוש לשם קידומן המקצועי.

חלק מהמתלוננות הבינו מיד שהצעותיו חורגות מהמקובל והסביר, והצליחו לנתק עימו את הקשר, אבל אחרות "נפלו ברשתו", הגיעו עימו עד לחזרה על סצינת המין וקיימו עימו יחסי מין במירמה או בניגוד לרצונן.

לגבי המקרים בהם קוימו יחסים ממושכים טען גולדבלט, באמצעות עוה"ד רחל תורן, אהרון שליין ואריאל סלטו, כי המעשים נעשו בהסכמה במסגרת רומן או סטוץ. בשאר המקרים טען שאינו זוכר כלל את המתלוננת. בכל אחד מהאישומים הוא טען שהמתלוננות מעוותות את המציאות או דולות ממנה פרטים מזדמנים ו"מחברות" אותם באופן שגוי.

בית המשפט קבע כי "במעשים הדומים המתוארים על-ידי המתלוננות שתלונותיהן התיישנו וכן בכל אחד מהאישומים בכתב האישום, יש כדי לשמש כסיוע המביא להשמטת הבסיס מתחת לטענת הנאשם ליחסים שהתקיימו בהסכמה, כשהוא מצידו תם-לב, נטול כוונת רמייה כלשהי ויש בהם כדי להוכיח כוונה פלילית, להבדיל ממעשה אקראי".

אמנם מדובר בעדויות כבושות, ציינו השופטים, אולם ניתנו סיבות הגיונות לכבישת התלונות ולגורמים שהביאו את המתלוננות לחשוף תלונתן רק עם פרסום הפרשה ברבים. "אופן חשיפת הפרשה מלמד כי המתלוננות חששו להתלונן שמא איש לא יאמין לעדותן, בהיותן צעירות וחסרות ניסיון". (תפ"ח 1133/05).