התחרות לא הוזילה את המחיר

תעשיית הגמל של בתי ההשקעות וקבוצות הביטוח פועלת בדומה לכל תעשייה אחרת - למטרת רווח. זה ההסבר המרכזי של בכירים בשוק הגמל למגמה החד כיוונית והמשמעותית שנרשמת זה זמן במחירי ניהול הכסף של הציבור בקופות אלו. אולם, 'דמי ניהול' הוא שם מכובס משהו למחיר מוצר, והמחיר של המוצר המסוים הזה עובר תהליך אינפלציוני של ממש, כשבשוק הגמל יש כאלה שכבר החלו לדבר על הצורך בהעלאות נוספות, אפילו עוד השנה.

לכל סביבה אינפלציונית יש הצידוקים שלה - מוצדקים יותר או פחות. הצידוק הראשון של אנשי הגמל להעלאות המחירים, הוא העלויות הגוברות בתשומות ובעלות הייצור שלהם. כלומר, גידול בהוצאות התפעול, שימור הלקוחות, השיווק, עמידה ברגולציה הגוברת ועוד, או בקיצור - עלות ניהול הקופה. מדובר בסכומים שגדלים באופן אובייקטיבי ואקסוגני מבחינת חברות הניהול של קופה"ג, כשבקופות הגדולות מדובר כיום בסדר גודל של כ-0.5% מהצבירה, בהערכה גסה.

מנגד, יש גם כמה 'צידוקים' פחות טריוויאליים או לגיטימיים הקשורים לסכומי העתק ששילמו בתי ההשקעות וחברות הביטוח לבנקים עבור הקופות. בין היתר, כדי להחזיר את העלות הגבוהה של הרכישות, אותן קופות מייקרות את שירותיהן בשיעורים ניכרים. משמעות המהלך, המשותף לכל רוכשי הקופות הבנקאיות הגדולות, היא למעשה שהעמיתים משתתפים באופן פעיל במימון רכישת הקופות שלהם.

וכך, בניגוד לאשליות שנלוו לרפורמת בכר, שדמי הניהול בקופות הגמל יירדו, מסתמן שהפעם התחרות לא מעודדת הוזלת מחירים, אלא יוצרת דווקא סביבה תומכת להעלאת דמי הניהול. בדומה למה שהורגלנו לא אחת במערכת הבנקאית, בשוק החוץ בנקאי סומכים כיום על המתחרים שגם הם יעלו את דמי הניהול, כך שייקור המוצר לא יהווה נחיתות שיווקית.

יעברו עוד כמה שנים בטרם העסקאות הגדולות יחזירו את עצמן, ושוק הגמל יוכל אולי ליישר קו מבחינת אופי התחרות בו, לזה הקיים בשוק הפנסיה.