1. המוזיאון יורד לרחוב, טייט מודרן, לונדון עם עליית קרנה של אמנות הרחוב בשנים האחרונות, נראה שהיה זה רק עניין של זמן עד שהטייט מודרן - הטוען לכתר החדשנות ולפריצת הדרך בין מוסדות האמנות בבריטניה - ירים את הכפפה ויציע את חזיתו האיקונית כקנבס לעבודתם של כמה מאמני הגרפיטי המעניינים הפועלים בעולם כיום. זוהי תערוכה ראשונה של אמנות גרפיטי בינלאומית, המוזמנת לחלל מוזיאון ציבורי בלונדון, והיא זוכה לתמיכה בפעילות אורבנית נרחבת - הכוללת סיורים ברחבי העיר בעקבות ציורי רחוב שיצרה במיוחד עבור התערוכה קבוצת אמני רחוב ממדריד, אתר פעילות אינטראקטיבי ברשת ועוד.
תוך פסיחה מכוונת על אמני לונדון ובריטניה רבתי, ובראשם בנקסי - אמן הגרפיטי המצליח והיקר ביותר בעולם כיום, הזמין הטייט לקירותיו שישה אמנים מגוונים ומצליחים מרחבי העולם: Faile מניו-יורק, Blu מבולוניה, JR מפריז (שהציג גם בישראל תצלומי ענק של אנשים עושים פרצוף בתקריב מופרז), Nunca ו-Os Gemeos מסאו פאולו, ברזיל, שהציגו בשנים האחרונות בתערוכה בניו-יורק, ו-Sixeart מברצלונה, שסגנונו הצבעוני והמעוגל מזכיר את האב הרוחני של אמני הגרפיטי המודרניים - קית הרינג.
הפסאדה המרשימה של תחנת הכוח הישנה, שהפכה רק בעשור האחרון לאחד המוזיאונים המצליחים ומושכי הקהל בעולם, עוטה כעת ציורי ענק צבעוניים, שאותם ניתן לראות גם מכנסיית סנט-פול שעל הגדה הנגדית או בחציית "גשר המילניום", שתכנן נורמן פוסטר מעל התמזה.
"אמנות רחוב", טייט מודרן, לונדון, עד 25.8
2. 18 יצירות מופת בטייט בריטן - לונדון
מוזיאון טייט הבריטי (Tate Britain) יציג במשך הקיץ 18 יצירות מופת שתרם איל ההון סיימון סיינסברי לאומה הבריטית ולגלריות הלאומיות שלה, במחווה הנחשבת לנדיבה ואחת הגדולות מסוגה. סיינסברי, נינם של מייסדי אימפריית המרכולים הנושאת את שמו ומי שעמד בראשה עד סוף שנות ה-90, היה מעשירי בריטניה, פילנתרופ ואספן נלהב, של עתיקות ופריטים רבים ולא רק אמנות. כאשר הלך לעולמו ב-2006, הותיר ירושה נכבדה של יצירות אמנות מהמאה ה-18 ועד המאה ה-20. 18 היצירות, שערכן הכולל מוערך ביותר מ-200 מיליון דולר, אמורות להצטרף לאוספי הקבע של הנשיונל גלרי ושל הטייט, אך רגע לפני כן, הן מוצגות לתקופה קצרה בכפיפה אחת, עד אוקטובר השנה.
התערוכה כוללת "מתווה לפורטרט" של פרנסיס בייקון מ-1952; שלוש עבודות של לוסיאן פרויד, ביניהן דיוקן אמו של האמן; דמות נערה מתרחצת של פייר בונארד, עבודה שנחשבת לבת הזוג של יצירה דומה הנמצאת זה כבר בידי הטייט; יצירה מסדרת חבצלות המים בשעת שקיעה של קלוד מונה, מ-1907; יצירות נדירות של אנרי רוסו, אדגר דגה ופול גוגן, ועוד.
מתנת סיימון סיינסברי, טייט בריטן, לונדון, עד 5.10.08
3. ביתן צמח בגן - גלריה "סרפנטיין", לונדון
ביתן הקיץ הזמני של גלריה "סרפנטיין" הלונדונית, שגרסתו ל-2008 נפתחה אתמול, הפך מאז הוקם לראשונה, בשנת 2000, לאחת האטרקציות השנתיות בעיר. במסגרת הסדרה מוזמן בכל שנה משרד אדריכלים בינלאומי חשוב להקים ביתן זמני בגני קנסינגטון בלונדון, הניצב על כנו במשך מספר חודשים ומפורק לאחר מכן. השנה תכנן את הביתן האדריכל הכוכב פרנק גרי, בשיתוף עם בנו, האדריכל סמואל גרי. הביתן, שבנוי מעץ מאסיבי ומקורות ברזל, אמור לדברי גרי להוות מעין "רחוב עירוני מקורה" המחבר בין הפארק לבין בניין הקבע של הגלריה.
כ-250 אלף איש מבקרים מדי קיץ באטרקציה האדריכלית שמקימה גלריה סרפנטיין, הפועלת כמוסד תרבות לאומי, ללא מטרות רווח. הביתן הוא חלל ציבורי פתוח ומתקיימים בו אירועי תרבות, הרצאות ומופעים. דגש רב מקדישה הגלריה לזהות האדריכלים שיציגו את עבודתם בעצם תכנון הביתן. הבחירה מחייבת שתהיה זו עבודתו הראשונה בלונדון של האדריכל הנודע. בעבר תכננו את הביתן אדריכלים ידועי שם העובדים בכל העולם, ביניהם טויו איטו היפאני ואלווארו סיזה האיטלקי.
גרי הוותיק, זוכה פרס פריצקר לאדריכלות, חתום על הצלחות ידועות ובראשן שלוחת מוזיאון גוגנהיים בבילבאו, ספרד, שהפכה את האדריכלות לכוח משיכה רב עוצמה, המשפיע על דמותה וגורלה הכלכלי של עיר שלמה.
ביתן גלריה סרפנטיין 2008, לונדון; פרנק גרי, 20.7.08 - 19.10.08, גני קנסינגטון, לונדון
4. הסודות של אנני ליבוביץ' - בית הצילום האירופי, פריז
צילום של סוזן זונטאג עומדת בודדה, מתגמדת בפתח הנקיק הנישא לגובה בפטרה, ירדן, הוא אחד מהרגעים האישיים והנוגים שחושפת הצלמת אנני ליבוביץ' בתערוכה "אנני ליבוביץ', חיים של צלמת". ובכל זאת, 1990-2005 היא בקושי תקופת "חיים". הצמצום נובע אולי מתחושתה של הצלמת, בת ה-59, ש"החיים האמיתיים" הם משהו ששייך לתקופה הבשלה שלה. ואולי הייתה זו החלטת האוצרים, שניסו לייצג בתערוכה כמה שיותר צדדים באישיותה הנסתרת ובחייה החמקמקים של מי שהעדיפה תמיד להיות בצד השני של המצלמה.
אחד הנושאים שמשכו תשומת לב יתרה לתערוכה זו הוא עצם הכללתם של צילומים אישיים, משפחתיים, של הוגת הדעות הפמיניסטית, אהובתה של לייבוביץ', אשר מתה בזרועותיה לאחר מאבקה בסרטן לפני כשנתיים. תמונות של בני משפחתה, אביה ואחיה ואף ילדיה של הצלמת, אותם ילדה בגיל מבוגר מאוד, כשחייתה בזוגיות עם זונטאג, משכו את עיני הציבור בהמוניו. זאת, עם כל הכבוד לניקול קידמן ולבראד פיט, אותם הרי ראינו על שערי הווג והואניטי פייר, ועוד נוסיף לראות.
אך מוזיאון ברוקלין, שממנו יצאה התערוכה לסיבוב האירופי שלה (אחרי פריז תנדוד ותוצג מאוקטובר בנשיונל פורטרייט גלרי בלונדון) יודע כי אין לזלזל בכוח המשיכה של הסלבס, במיוחד כאשר הילת הכוכבים שלהם מוארת בתאורת הסטודיו המופלאה של לייבוביץ'. בין אם מדובר בפורטרט בחירות של הילרי קלינטון, צילומי התקפת הטרור של 11 בספטמבר או סרייבו המותקפת ב-1990 - לייבוביץ' משכילה להכניס כל צילום לקונטקסט שמעבר למטרתו המיידית, לרקום סיפור מסגרת ולשבץ את המצולם לא כאובייקט בפריים, אלא כגיבור בסיפור גדול ואוניברסלי יותר.
ב-2004, הוצגה במוזיאון הפתוח לצילום בתל חי תערוכת צילומים של ליבוביץ' מעולם המוזיקה. מי שלא נוסע לפריז בזמן הקרוב יצטרך לחכות עד שתגיע לכאן שוב תערוכה מקיפה מעבודותיה, שמשקפות שילוב מרהיב בין עבודת אמן לעולם הצילום המסחרי.
אנני ליבוביץ, בית הצילום האירופי, פריז, עד 18 בספטמבר
5. אמריקני בפריז - גלריה ז'ה דה פום
לעומת התערוכה הביוגרפית קצרת השנים של ליבוביץ', הרטרוספקטיבה של ריצ'רד אבאדון, מענקי הצילום במאה ה-20, שמוצגת במוזיאון ז'ה דה פום בפריז, מקיפה כמעט 60 שנות קריירה - מ-1946 עד 2004, השנה שבה הלך אבאדון לעולמו, בגיל 81. כמו לייבוביץ, אבאדון לא פנה לצילום כמדיום אמנותי אלא כאיש מקצוע, וכמותה הצליח להעלות את עבודתו לדרגת אמנות וליצור אמירה ייחודית, שחתימת ידו המקצועית ועינו הרגישה מעניקות לה ערך מוסף.
אבאדון נולד בניו-יורק למשפחה יהודית ממוצא רוסי, ועשה את צעדיו הראשונים כצלם אופנה אחרי מלחמת העולם השנייה. כמעט 40 שנה צילם עבור המגזינים המובילים "הארפר'ס באזאר" ו"ווג". אבאדון, שמצא את צילום הסטודיו "סטטי מדי" לטעמו, הוביל מהפיכה בתפיסת צילומי האופנה, כאשר החל לצלם את הדוגמניות בתנועה, באוויר הפתוח ובמרחב הציבורי.
במקביל עסק גם בצילום סלבריטאים מעולם הבמה והקולנוע, המוזיקה, הספרות והאמנות, כמו גם פוליטיקאים מובילים. אבאדון השכיל להוציא ממצולמיו כנות נטולת מסכות, ולגלות את האדם הפשוט שמאחורי איקונות התרבות. כך נהג באנדי וורהול ובחבורתו, בבני משפחת קנדי, בחברי הביטלס ובכוכבי הוליווד.
בשנות ה-60 פנה אבאדון גם לצילומי עיתונות, ותיעד את הנושאים החמים באותה תקופה: מאבקי הזכויות של השחורים בארה"ב; אסיפות הקו קלקס קלן בדרום ארה"ב; הפגנות המחאה נגד מלחמת וייטנאם ופריחת תרבות ההיפים והאהבה החופשית. הוא עצמו היה פציפיסט וזווית הראייה שלו ניכרה מבעד למראות שתיעד. 20 שנה מאוחר יותר, ב-1989, הוא תיעד את נפילת חומת ברלין.
בחשיפה נדירה של חייו האישיים, הציג ב-1974 ב-MOMA בניו-יורק תערוכה פורצת דרך, שבה תיעד את אביו הגוסס ממחלת הסרטן.
ריצ'רד אבאדון, מוזיאון ז'ה דה פום, פריז, עד 28.9.08
6. מבשר הפופ-ארט - פונדסיון ביאלר, באזל
אוהבי הקלאסיקה המודרנית ישמחו לשמוע על תערוכתו של פרננד לז'ר, בן תקופתם של פיקאסו ומאטיס, אחד מהאמנים הבולטים בתקופה המודרנית, שנכלל ברשימת עשרת האמנים שעבודותיהם מבוקשות ביותר בשנים האחרונות. התערוכה "פריז ניו-יורק", המוצגת במכון ביילר (Fondation Beyeler) בבאזל, נפתחת בציוריו הקוביסטיים המוקדמים, מפריז של תחילת המאה ה-20, ועוברת דרך הציורים האורבניים המפורסמים שלו משנות ה-20. ברטרוספקטיבה המקיפה נמצאות גם עבודותיו העוסקות בדימויי "טבע דומם" וב"שמחת החיים" - תמות שעניינו אמנים רבים בתקופה שבין מלחמות העולם.
במלחמת העולם השנייה גלה לז'ר לארה"ב וחי כחמש שנים בניו-יורק. את הרושם העז שהטילה עליו הארץ החדשה, על מגדליה ומרחביה, העביר בציוריו האקספרסיביים, בצבעוניות עזה וחדה, שלא נראתה בעבודותיו הפריזאיות. נוכחותו שלו הייתה משמעותית לא פחות עבור הסביבה החדשה. לז'ר נחשב לאחד מאבות הפופ ארט, וכמי שהשפיע רבות על האמנות האמריקנית ועל סצנת האמנות בניו-יורק. התערוכה ממחישה את הקשר בינו לבין אמנים שפעלו בהשראתו, ומציגה לצד עבודותיו יצירות של רוי ליכטנשטיין, רוברט ראושנברג, אלסוורת קלי ואחרים. עוד מוצגת בתערוכה היצירה "אשה בכחול" מ-1912, שאחותה, "אטיוד לאשה בכחול" נמכרה בחודש מאי האחרון בסותבי'ס ניו יורק ב-39 מיליון דולר.
פרננד לז'ר, "פריז - ניו-יורק", פונדסיון ביאלר, באזל, עד 7.9.08
7. וולפגנג טילמנס - המוזיאון לאמנות עכשווית, ברלין
וולפגנג טילמנס, מהצלמים הבולטים בעשורים האחרונים, שהשפיעו רבות על הצילום העכשווי ומתחו את גבולותיו, מציג תערוכת יחיד רחבת היקף לראשונה בברלין, תחת הכותרת "Lighter". ריבוי המשמעויות שבשם - קל יותר, בהיר או מואר יותר - מכוון ומתאים לתכניו של טילמנס.
הוא נחשב לאחד מהצלמים שקבעו את "דמותן של שנות ה-90" בתודעה הוויזואלית ובצילום האמנותי. בתערוכה מוצגים צילומי הפורטרטים המפורסמים שלו (צילום של קייט מוס יושבת בגינה הביתית הוצג לאחרונה בתערוכה בבית טיכו בירושלים), טבע, נופים ומראות אורבניים. לצד אלה מופיעות עבודות האבסטרקט, שמרחיבות עוד יותר את ה"יקום הוויזואלי" של טילמנס. סדרת עבודות שבהן הוא כמו "מפסל באור וצל", יוצרת תמונות מופשטות המעבירות תחושת דריכות טעונה.
בתערוכה מוצגות יותר מ-200 עבודות, מ-1986 ועד היום, והמבקרים ממליצים עליה בחום.
וולפגנג טילמנס "Lighter", המוזיאון לאמנות עכשווית, המבורגר בנהוף, ברלין, עד 31.8.08
8. להתחיל מחדש בברצלונה - המוזיאון לאמנות עכשווית
MACBA, המוזיאון לאמנות עכשווית בברצלונה, שנחנך ב-2006 בבניין מרשים בתכנונו של האדריכל-הכוכב ריצ'רד מאייר, מציג בימים אלה תערוכה של אחד האמנים הספרדים המסקרנים ביותר. פרנססק טורס בן ה-60 הוא אמן רב תחומי מגוון, שמיצביו המפורסמים עוסקי בערכים אנושיים שמיוחסים להצלחה, כמו מהירות, הישגיות ותחרותיות, ומציגים אותם ככוחות הרסניים ואלימים. בעבודותיו יש נוכחות דומיננטית למלחמה, כביטוי מתוחכם וחריף במיוחד של האלימות האנושית וייצוג השבריריות של הזיכרון ההיסטורי האנושי, הנתון למניפולציות פוליטיות.
שם התערוכה ""Da capo נלקח מהמונח במוזיקה המורה למוזיקאים שהגיעו לסיום היצירה "להתחיל מהתחלה". במקרה שלו, טורס מדבר על "פירמוט הזיכרון ההיסטורי של בני האדם". הוא מתייחס למצב האנושי בהקשרים היסטוריים, ומטיל ספק במושגי הקידמה וה"שיפור" שאנו מייחסים להתפתחות ולחיים המודרניים.
טורס הוא אמן בינלאומי שחי בפריז בשנות ה-20 לחייו, בארה"ב בין 1972 ל-2002 (לסירוגין), בברלין בשנות ה-80, בברצלונה ובוולנסיה בשנות ה-90. מלבד עבודות רבות המתעדות את דרכו האמנותית משנות ה-60 ועד היום, הוא יצר מיצב מיוחד לתערוכה זו. התערוכה מתמקדת בצדדים שונים של יצירתו של האמן הפוליטי והחברתי ומציגה ציורים ועבודות תיעודיות, אחת מהן היא סדרת צילומי שחור לבן גדולי מידות המתעדת חשיפת קבר אחים גדול ממלחמת האזרחים בספרד.
פרנססק טורס, "מהתחלה", מוזיאון ברצלונה לאמנות עכשווית (MACBA), עד 28.9.08