אוצר בנקאי מסוג חדש / חגית פלג רותם על מרכז המבקרים של "לאומי"

"אנשים חושבים שהמדינה הזאת הוקמה רק על אידיאולוגיה, ואני אומר שהמדינה לא הייתה קמה בלי פנקסי צ'קים. בזווית הראייה הזו יש פחות צביעות מבכל דרך אחרת שמסתכלים על זה". את ההצהרה הזו משחרר ד"ר איתן בורשטיין, איש מחלקת ההדרכה של בנק לאומי, האחראי על תיעוד תולדות הבנק ומורשתו, ובמילים אחרות "היסטוריון הבנק". הראיון עמו מתקיים לרגל פתיחת "מרכז המבקרים" החדש של בנק לאומי, שנחנך לאחרונה.

מרכז המבקרים ממוקם בבית מני, ברחוב יהודה הלוי, בית תל-אביבי קטן בן שתי קומות, משנות ה-20 של המאה שעברה. הבית היה בבעלות משפחת מני, שעליה נותר מעט מאוד מידע. הוא נרכש על-ידי בנק לאומי כבר לפני עשורים רבים, כחלק מהמגרש שיועד למגדל המשרדים הראשי של הנהלת הבנק. אולם בהיותו מבנה לשימור מחמיר, השכילו האדריכלים לשלב אותו בשולי המגדל באופן המותיר חיבורים ומרפסות הצופות אל תוך לובי הבניין החדש.

כעת, עם ההחלטה להפוך את המקום למרכז מבקרים ולפתוח אותו לציבור, נחסמה למרבה הצער הגישה מתוך הבית ללובי. במקומה, ימצאו באי המרכז גלריה מרווחת המציגה תערוכות אמנות ולצדה שני חדרים המשחזרים את הסניף הראשון של בנק "אנגליא פלשתינה", ביפו, לימים בנק לאומי.

לשאלה למה בנק צריך מרכז מבקרים מצטרפת שאלה חשובה לא פחות, למה גלריה? על הקמת מרכז מבקרים החליט בנק לאומי (וכמוהו בנק דיסקונט, שטורח על מרכז דומה מעבר לפינה), מסיבות שיווקיות, קשר עם הציבור ומיצוב הבנק כגורם משפיע ותורם בזירה התרבותית. אבל בורשטיין מעדיף להתרכז בחלקו שלו במיזם, ומספר שבין המפעל הבנקאי למפעל הציוני עוברים קווי דמיון רבים משחשבנו, והם חלק חשוב בהיסטוריה מפוארת, שהמקום הזה נועד לספרה.

"כשאני מסתכל על שטרות הכסף העבריים הראשונים לא כתוב עליהם 'ארץ ישראל' אלא בנק לאומי", מציין בורשטיין, ומספר שהבנק העברי הראשון הוקם ב-1902 ביוזמה מבורכת של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, ונרשם בבריטניה תחת החברה-האם "אוצר התיישבות היהודים" (ובמקורJewish colonial trust). הכספים גויסו מהציבור היהודי ונועדו להגשמת החזון הציוני ובדיעבד ליישוב הארץ.

ההבדל בין הרצל לז'ול ורן

"אביו של הרצל היה מנהל בנק בגודל בינוני בוינה", אומר בורשטיין, "והרצל עצמו הבין טוב מאוד את חשיבות הכסף. הצד הפיננסי באישיותו של האיש המרשים הזה לא כל-כך ידוע. לא במקרה הוא הצטלם על מרפסת הבנק בבאזל. הוא התפרסם בזכות הספר האוטופי שלו העוסק בחזון, אבל בדרך לחזון הוא עסק במימוש, וכבר בספרו ("אלטנוילנד") הוא משרטט בצורה מאוד ברורה את הצעדים המעשיים. זה ההבדל בינו לבין ז'ול ורן - בן תקופתו, שחי בפריז באותן שנים כמותו - ונשאר בתחום ספרות הפנטזיה".

"הרצל מצטייר כדמות רומנטית שעסקה בחלומות, אבל הוא היה איש פרגמטי מאוד, שבגיל 44 הספיק להגשים מה שרבים לא מצליחים לעולם. מדובר באדם שעסק בדקדקנות במצב הפיננסי ולמד את שווי איגרות החוב של הסולטן הטורקי. הוא כתב דוקטורט במשפטים, היה עיתונאי בשני עיתונים וכתב מחזות וספרים.

"במאמר בעיתון 'די וולט' (העולם) ביטאון ההסתדרות הציונית שיצא לאור בוינה, כתב הרצל שהמתיישב היהודי בארץ ישראל ראוי לאשראי ולא לנדבה. קרי, כדי להגשים את החזון הציוני צריך בנקאים ולא נדבנים".

בלי נדבנים כמו הברון הירש או רוטשילד אף בנקאי לא היה נותן אשראי לנזקקים. הנדבנים הם גם אלה שבזכותם גויס "אוצר ההתיישבות".

"בנק רוטשילד פתח סניפים בכל מקום בעולם, אבל לא בארץ ישראל. זו לא הייתה משפחה עם זיקה ציונית. הם האמינו בתמיכה על בסיס הומני, דתי, חברתי, אך לא היו חברים בהסתדרות הציונית. הם תרמו להתיישבות הראשונית עד סוף המאה ה-19, ואחריהם עשה זאת הברון הירש על בסיס פילנתרופי.

"מה שהרצל הבין והנחיל, הוא שמערכת בנקאית היא נדבך הכרחי בכינונה של חברה מדינית. לפני כן היה כאן גם בנק של הטמפלרים (דויטשה פלשתינה) והיו כמה סניפי בנקים אירופיים. כולם עזבו או נפלו בזמנים שונים בגלל קונפליקטים פוליטיים. כשחברת אנגלו-פלשתינה החלה להתבסס היא עשתה זאת בשדה תחרותי. היא שרדה משברים כיוון שלא הכניסה את האג'נדה הפוליטית לתוך האג'נדה הכלכלית".

החברה שהפכה ל"בנק לאומי" נתנה אשראי למגזרים שונים ואפילו בהזדמנות מסוימת החייתה את המשק החנוק - בזמן המרד הערבי הגדול ב-1936. "המרד הערבי סגר את נמל יפו בפני היישוב היהודי ויצר מחנק כלכלי. מנכ"ל הבנק דאז, הופיין, הקים את 'אוצר מפעלי ים' - מוסד בנקאי שנועד להנפיק איגרות חוב, שמימנו את הקמת נמל תל-אביב. לא הסבלים שהובאו מסלוניקי הקימו את הנמל, אלא המימון שהושג לשם כך".

אמנות משורש אמונה

"אוצר", מסביר בורשטיין, הוא הניסיון הכושל לתרגם את המילה "בנק". מרכז המבקרים נועד להעביר חלק מהאוצר ההיסטורי הזה לציבור. אולם כיצד הוא מסביר את ההחלטה להציג אמנות במרכז המבקרים? "אני רואה חוט מקשר בין העזרה להקמת נמל בת"א ב-1936 לבין התמיכה של הבנק באמנות היום".

מה הקשר?

"המילה אמנות מגיעה מאותו שורש של המילה אמונה", מהרהר בורשטיין בקול. "הבנק הזה שרד 106 שנים בזכות שמרנות וסולידיות ולא באמצעים מלאכותיים. אבל הבנק היה תמיד קשור לתרבות ולאמנות. מרכז המבקרים הוא סינתזה בין התרומה של הבנק למגזרים יצרניים לבין התמיכה שלו בתרבות הישראלית. כי כמו שבלי כסף לא תיתכן חברה מדינית גם בלי תרבות היא לא תוכל להתקיים".

למרות זאת, נראה שאין באמת חיבור בין שני חלקי המרכז - החלק ההיסטורי, שנראה קצת כמו תצוגה לימודית משולבת במצגת שיווקית (באמצעים מרשימים, יש לומר), מתגמד לנוכח החלל הרחב שהוקצה לאמנות. התערוכה שעמה נפתח המקום היא תערוכת צילום שאצר אייל לנדסמן, ומציגים בה מטובי אמני הצילום בארץ, ביניהם חנה סהר, פבל וולברג, משה שי ואחרים. זוהי בתערוכה טובה, "ממלכתית" משהו, והשילוב שלה בבית המשופץ להפליא, על רצפת האריחים המצוירים והקירות הגמלוניים היפים, משמש עוד מפלט מהחום המהביל ברחוב התל-אביבי.

התערוכה הנוכחית מוצגת עד ספטמבר. על בחירת התערוכות מופקדת בשלב זה ועדה פנימית בהנהלת הבנק, המתייעצת עם גורמים חיצוניים.

"אני סבור שהמרכז ממלא פונקציה מאוד חשובה", מסכם בורשטיין, "וממלא מעט מהחוסר במודעות היסטורית, שלא לומר הבורות שקיימת בינינו. הפער בין שני החלקים טמון בכך שבחלק של האמנות המבקרים מוזמנים רק לראות וליהנות, ובחלק ההיסטורי הם יכולים גם ללמוד משהו על ההיסטוריה הפיננסית של המדינה, דרך הבנק". *

בית מני פתוח לקהל ללא תשלום בימים א'-ד' בשעות 10:00-16:00, יום ה': 10:00-20:00, יום ו': 10:00-13:00. קבוצות בתיאום מראש: 5149705-03