המקומון "כל העיר" ישלם 100 אלף שקל לעורכי דין, להם ייחס קשרים עם נערות ליווי

האחים עצמון הם בעלי משרד בירושלים, אותו השכירו בסוף 2001. בדיעבד התברר שהשוכרים ניהלו במשרד בית בושת. גם העיתון לא הכחיש שלפני תקופת השכירות או במהלכה לא ידעו העצמונים שהשוכרים מנהלים במשרד בית-בושת.

למרות זאת בעמוד הראשון של העיתון הופיעה הכותרת "עורכי הדין עצמון ונערות הליווי" ולצידה תמונת ראשו של מנחם עצמון. כותרת כתבה עצמה היתה: "עוה"ד מנחם ומתי עצמון השכירו משרד לבית-בושת", ולצידה התנוססו תמונות השניים. הצדדים היו חלוקים לגבי משמעות הכתבה והרושם שהיא משאירה וכן לגבי השאלה האם היה אמת בפרסום.

הקלת ראש

השופטת מלכה אביב קבעה כי גם לאחר שהושמעו בפני האחים עצמון טענות על בית-הבושת במקום, הם "לא התנהלו במהירות ובנחישות הראויים, לא פעלו באופן בו היו אמורים לפעול, תוך לקיחת אחריות מלאה עד לפתרון הבעיה". זאת, למרות שנדרשה "פעולה מהירה ונחושה" מצידם לאור העובדה שבבניין שוכנים משרדי עורכי דין נוספים.

השופטצ ציינה כי גם כשהבינו שהטענות נכונות הם נתנו לשוכר אורכה בת שלושה חודשים לפינוי המקום. "משמעות הדבר כי לדיירי הבניין היו צפויים עוד שלושה חודשים של סבל והטרדה", ציינה השופטת. את דיירי הבניין שהתלוננו על המצב הם הפנו להתלונן במשטרה, במקום לקחת אחריות. "התובעים הקלו ראש בתלונות עד כדי תחושת זלזול", קבעה.

עם זאת קבעה השופטת, כי הכותרת הראשית "עוה"ד עצמון ונערות הליווי" היא "פרובוקטיבית ומטעה ואין בה אמת", משום שקורא סביר מתרשם שהפרשיה כורכת את העצמונים עם נערות ליווי, באופן ישיר ומיידי. "כל קורא סביר יבין ויסיק כי מדובר בפרשיה מביכה עבור עוה"ד עצמון", ציינה.

גם אם הכתבה עצמה אובייקטיבית, הוסיפה אביב, "הרושם הראשוני מכתיב את ההתייחסות אליה וקשה מאוד לבטלו". באשר לכותרת הכתבה קבעה שבאופן טכני היא אמת, שהרי העצמונים באמת "השכירו" משרד לבית בושת, אולם קורא סביר מבין שהמשרד הושכר בכוונה לבית בושת, עובדה שאינה נכונה ומטעה.

השופטת קבעה כי הגנת "אמת בפרסום" קיימת רק לכתבה, אך שתי הכותרות אינן אמת. לכן גם נדחתה התביעה נגד הכתב, מאיר ברדוגו, משום שאינו אחראי לכותרות. היא פסקה לכל אחד מהאחים את הפיצוי המקסימלי בלא הוכחת נזק - 50 אלף שקל, וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד לשניהם בסך 15 אלף שקל. (ת.א. 12933/02).