תנו לבנקים את שמגיע להם

דודי סטוביצקי הוא מנהל הנפקות וחתם באיפקס חיתום וניהול הנפקות מבית דש-איפקס

השבוע הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה שעניינה רווחי הבנקים ממכירת קופות הגמל וקרנות הנאמנות. התובעים מבקשים לשים את ידם על כ-6.6 מיליארד שקלים, וטוענים שיש לחלק את הכספים בין עמיתי הקופות וחברי הקרנות.

למה הדבר דומה? לבית קפה שהחליף ידיים ויושביו הקבועים מבקשים מבעליו הקודמים חלק מרווחי המכירה, או למשרד עורכי דין ששותפיו מכרו אותו, והנה קמים הלקוחות שייצג במשך השנים ודורשים: הבו לנו חלק ממה שקיבלתם תמורת העסקה.

הבנקים אינם מוסדות פילנתרופיים, הם החזיקו בקופות הגמל ובקרנות הנאמנות כי הפיקו מהן רווחים. ככל גוף עסקי, לא מפתיע שהבנקים יקבלו תמורה בגין מכירת מקור הרווח.

אין כל סיבה לחלוק את הרווח ממכירת העסק עם מי שבגינם הופק הרווח, בין אם קנו אצלם קפה, ייצוג משפטי, או ניהלו את כספם במכשיר פיננסי כזה או אחר.

כמה שווה קופת גמל

נהוג לתמחר שווי המוצע בקניה של קופת גמל, על בסיס אחוז מסוים מהיקף הנכסים המנוהלים. הדבר נובע מכך שקופות גמל מרוויחות בשוטף מדמי הניהול שגובות, שגם הם לכשעצמם מהווים אחוז מסוים מהיקף הנכסים השנתי. כשבנק מוכר קופת גמל או קרן נאמנות הוא למעשה מוותר על זרם תקבולים עתידי של דמי ניהול, אותם יש להוון למועד המכירה כדי לחשב את גובה התמורה אשר לה זכאי הבנק.

כל ניתוח אחר ישנה סדרי עולם, גם כשמדובר בשני מושאים חמים ופופולאריים כמו עמיתים וחסכון ארוך טווח. מישהו בסופו של דבר מנהל את המוצר הפנסיוני והוא צריך לקבל תמורה על כך, ולהרוויח. אם הוא מוותר על הרווחים של מחר, טבעי שידרוש, וראוי שיקבל תמורה על הפסדיו בעתיד, מהמכירה של היום.

אכן, לשון החוק אומרת ש"חברה מנהלת וכן אדם השולט בחברה לא יקבלו טובת הנאה במישרין או בעקיפין בקשר עם ניהול קופת הגמל". התובעים משתמשים בהלכה זו כדי לבסס את תביעתם. אלא שהחוק מכוון לטובות הנאה מסוג עמלות ותשלומים וזאת כדי למנוע ניגוד אינטרסים בין הפקת רווח נוסף לחברת הניהול לבין טובת העמית ורווחיו.

מה עניין שמיטה להר סיני, דהיינו - מה לניגוד אינטרסים ולמכירת הקופות? בעצם המכירה, כל אפשרות לניגוד אינטרסים ולו תיאורטית מתבטלת לאלתר.

אני מתעלם מהמבנה המשפטי של חלק מאותן קופות שיתכן ולא הוחזקו ישירות ע"י חברת ניהול. המהות היא אותה מהות, גם אם הפקת הרווחים של הבנקים היתה דרך חוזה של הפרשת דמי ניהול או תפעול ואפילו ללא חברת ניהול מתווכת.

הצעה לטיעון הגנה לבנקים

לסיום, טוענים התובעים כי "לא זאת בלבד שהתמורה לא חולקה לעמיתים, אלא שהעמיתים עצמם נאלצים לממן אותה ע"י הגדלת העמלות המשולמות על ידם למנהלים החדשים ובכך הם לוקים פעמיים". להלן טענת הגנה לבנקים- "אילו כספי התמורה בגין מכירת הקופות והקרנות היו עוברים לעמיתים ולחברי הקרן בצורה מלאה או חלקית, היו נאלצים הבנקים שהפסידו מקור הכנסה עתידי להעלות את העמלות השוטפות ובעקיפין העמיתים שמחזיקים חשבונותיהם הפרטיים בבנקים היו נפגעים בלאו הכי".

לאחר רפורמת בכר יש אפשרות לעבור בין קופות גמל תוך מבלי לאבד זכויות וכמעט ללא הפסד תשואה. אי לכך, ובאין הגבלה בתקנון או בחוזה עם העמית על מכירת הקופות, אין כל נזק שנגרם לעמיתים שאפשר לבסס בו תביעת פיצוי.