ואת מתפשטת - עלמה זהר

אוצו רוצו לחנות הדיסקים, רכשו את פרי הביכורים של עלמה זהר, קלפו בזריזות מהניילון, הכניסו למערכת, הקפיצו ל"אהבה אינדיאנית" (רצועה 6), והקשיבו למופת של יצירת מוזיקה.

באהבה אינדיאנית הנפתח בפעיית חליל-פאן הררי, יש דאב, שירת סולו, דואט בשלוש שפות ומבטאים, קטעים אינסטרומנטליים בשילוב כלים קלאסיים ואקזוטיים ואפקטים קוליים-אלקטרוניים. אלה מגישים טקסט שיש בו משחקי מילים ("מי? מיגל, "זה מושה, או ש... או ש..."), אירוניה ("פה מלחמה ומיתון וחמסין, אינדיאני - מה הוא מבין") ומספר סיפור בנאלי בתיאורים הכי ריאליסטיים ("אתמול ניתקו את החשמל, חודשיים אין לי גז").

זהר, רק שלא תהיי כאותו כוכב שביט

הפלא הגדול הוא שזהר ואנשיה הצליחו לארוג תערובת עמוסה ומנוגדת שכזו לשיר קסום - הרמוני ומעניין, קליט דיו בכדי לזמזם את הפזמון אחרי שתי השמעות, ומעורר רצון לחזור ולשמוע אותו שוב. זהר מפגינה יכולת ביצוע גבוהה בסגנונות שונים. היא עושה פאנק-רגאי מתוחכם ב"דע" וב"גלות בבל השנייה", היא מתגלה כרוקרית גדולה ב"המופלאה בנשים" וב"אין עליך", נותנת את קולה וגיטרותיה ברוק הכבד ב"40 מעלות בצל", משלבת סגנון מזרחי בנגינת חצוצרה מפתיעה ב"אגוטריפ" והופכת לטרובדורית מאיר-אריאלית ב"שמים אפריקאים".

מבחינת היכולת הקולית שלה, זהר עולה בביטחון לגבהים צלולים עד מלאכיים, ויורדת בעושר ובמלאות גם לאינפוף ולצרידות כשהן מתבקשות. שירתה אינטליגנטית, מכוונת ומדויקת, מתייחסת ומבטאת את התוכן: מקוננת ב"עם הגב", מתייסרת-מתלבטת ב"אחרי הנפילה" ומעודדת ב"הייה שלום".

זהר מתפשטת לאורך הדיסק. מילות השירים נדמות כמי שנלקחו מדפי יומן אישי מאד. כשהן מוגשות בשפה יומיומית ("הוא אמר לי תתפשטי"), פיוטית ("כפרי בשל אפול אל בין שפתיך הפשוקות") ומתוחכמת ("הוא גבר של אישה אחת - הלילה זו את"), זה עובד. החלק הרופף, הוא הדימויים מעולם התוכן היהודי. ה"שירה" של הנביאה דבורה, שעליה מבוססת לא פחות מכותרת הדיסק ("דברי") היא ז'אנר תיעודי קדום שהמרחק בינו לבין "שירה" במובניה כיום הוא עצום.

באופן רעוע לא פחות הודבקו מושגים מקראיים בשיר "גלות בבל השנייה" ופסוקים מפרקי אבות ב"דע". מפיקי הדיסק הוסיפו חטא על פשע כששכחו לציין את המקור בשני המקרים האחרונים ובכך חידדו את תחושת הזרות והרושם שהללו נמצאים שם לתפארת המליצה ולא כמקור השראה בעל ערך לכשעצמו.

ארומת ארון הספרים היהודי, השתלטה גם על עטיפת הדיסק והחוברת המלווה: טעמי המקרא, פוזרו בין מילות השירים, ולא בדיוק במשמעותם המקורית. היעדרה של יד עורך מורגשת במיקום הקרדיטים שלא מופיעים לצד השיר, אלא מקובצים בסוף החוברת בעמוד שמעצבן להתמצא בו. זה חבל, בייחוד באלבום שעיבודיו המשובחים הם שהשיאוהו לדרגה הגבוהה שאליה הגיע. כשאני שומעת את החצוצרה מצחקקת לזו שבוכה ב"אגוטריפ", אני רוצה לדעת שהמחצרץ הוא אייל יחיאלי, ובהאזיני ל"שמים אפריקאים", להוקיר את עידן K על העדינות, התקתוק וההקשה.

את דרכו של "דברי", שראה אור בסוף יולי, סללו שני טריילרים: השירים "עם הגב" ו"אגוטריפ". את שניהם שילבו עורכי גלגל"צ בנדיבות ברשימות ההשמעה, דבר שתרם לכך שהאחרון שבר שיא השמעות שבועי בכל התחנות, כשנרשמו לו לא פחות מ-145 בשבוע אחד. ההכנות למופע, אם שאלתם, כבר בעיצומן.

בנוסף ליבול המרגש כשלעצמו, זהר היא דוגמה חיה ומנחמת לכך שאיכויות אמנותיות בלתי מתפשרות יכולות לחיות בכפיפה אחת עם הצלחה מסחרית מסחררת. לתשומת לב הכישרונות האמיצים. רק שתתמידי ותמשיכי ולא תהיי כאותו כוכב שביט הנשרף בלהטו.