כנר עד הגג

המחזה "כנר על הגג", רואים מיד, נכתב מתוך אהבה והערכה עצומות הן לסיפוריו הנהדרים של שלום עליכם, שעליהם הוא מבוסס, והן לעולם העיירות היהודיות המזרח-אירופי הישן והחרב, שם הוא מתרחש. והאהבה שהולידה את המחזה מבצבצת בכל אות ותו של כתיבתו, והיא באה לידי ביטוי בולט במיוחד בשני אספקטים, ההופכים אכן את "כנר על הגג" למחזמר כה מפעים: האחד - האופן המלא, המורכב והשלם שבו מצוירות דמויותיו, והשנייה - ההומור הנפלא, החם, החכם, האוהב, היהודי, המצחיק, שבו כתוב המחזה, לא מעט גם בזכות תרגומו הנהדר של דן אלמגור.

אבל חוכמת הכתיבה העיקרית של "כנר על הגג" מצויה בעובדה שהוא מצליח לחבר שני סיפורים סותרים לכאורה, האחד על אבהות וחובה מול בחרות ואהבה, והשני על חורבן העם היהודי במזרח אירופה, לסיפור אוניברסלי אחד, שהשמחה והעצב, והצחוק והדמע, משמשמים בו בערבובייה, ממש כמו בקלישאה הנושנה, שקמה על בימת "הקאמרי" לחיים חדשים וממשיים.

מודע לכל ההפקות שכבר קמו להצגה, כמה וכמה מהן גם בארץ, בחר הבמאי משה קפטן קודם כל לשמור על גודל ועל עוצמת ההפקה וההצגה המקוריים, אך בה בעת הוסיף והעצים שני אלמנטים אחרים. האחד - הוספת נופך קליל של אירוניה מודעת לעצמה בכל הקשור לכוריאוגרפיה הקלאסית של ההצגה, והשני - העמקת הממד הדרמטי-אנושי של הדמויות ושל היחסים ביניהן.

והשילוב הזה עובד, אכן, מצוין. גם שומר על כוחה המקורי של ההצגה, וגם מוסיף לה בה בעת הן חן והומור, והן אנושיות ודרמה.

גם נתן דטנר - שנכנס לנעליים הגדולות של מוסטל, רודנסקי, טופול ודומיהם, הלך בעיצוב דמותו כטוביה החולב, יד ביד עם תפיסת עולמו הבימויית של קפטן. קודם כל הלך דטנר על דמות גדולה ומלאה, כפי שעיצב אותה מוסטל וכל האחרים בעקבותיו, אבל יחד עם זאת הוסיף לדמות, או לפחות העצים בדמות, שני ממדים משלו - את ההומור שלה ואת האנושיות שלה, והתוצאה אכן נפלאה. דמותו של טוביה החולב בגילומו של נתן דטנר היא גדולה מהחיים, מצחיקה ומרגשת עד דמעות.

אבל "כנר על הגג" היא לא הצגת יחיד של דטנר כטוביה, ומצטרפים אליו בתצוגות מצוינות גם שרית וינו-אלעד כאשתו גולדה, איציק כהן כלייזר-וולף הקצב, רמה מסינגר כינטה השדכנית ועידו מוסרי כמוטל החייט.

ודבר אחרון: הבמאי קפטן בחר לעצב את הפורעים הגויים בהצגה, אלה שמציקים ליהודים ומגרשים אותם, לא כקוזאקים הרי-אדם שיכורים, אלא דווקא כערסים ישראלים מצויים, ובכך הוסיף רובד פוליטי מקומי להפקה הזאת של "כנר על הגג", שבה עומדים היהדות והיהודים החרדים, כי כאלו הם הרי יהודי העיירה בהצגה שאנו כה מתרפקים עליהם, לאו דווקא במתקפה גויית-אנטישמית, אלא, בדומה יותר למציאות בישראל של ימינו, תחת מתקפת הערסיות של הציונות החדשה. *