הצלחתי, למרות שלא באתי מהקליקה התל-אביבית

עם יורם ראב"ד

הבית > "אני לא עובד מהבית", מכריז יורם ראב"ד כשהוא שוקע בתוך ספה לבנה בוהקת בחדר המגורים בדירתו שברמת-אביב ג'. לא חולפת דקה והנייד מצלצל. "R", "a", "v", "e", "d", הוא מכתיב את שמו באנגלית למזכירתה של שרת החוץ, ציפי לבני, שלצוות יועציה הצטרף לאחרונה. דקה אחר-כך הנייד מצלצל שוב. "אין בעיה. אפשר לטוס ולבדוק מה קורה שם", הוא אומר למתקשר. וכך זה נמשך.

הבית מעוצב בקו עירוני-מודרני-מינימליסטי. "עיצוב של אלכס מייטליס (מעצב ואדריכל, המעצב לעשירון העליון, א' ל'-ו')", אומר ראב"ד.רואים. בכל פרט ופרט הושקעה מחשבה, החל בפריטי הנוי הקטנים המוצבים על מדף שהותקן לאורך הקיר בסלון, ועד לפתחים המעוצבים של המזגן המרכזי. אך הפינה האהובה על בעל הבית נמצאת דווקא מחוץ לבית. "אני אוהב לשבת בגינה", אומר ראב"ד, כשהוא פותח את דלת הזכוכית המפרידה בין חדר המגורים לדק שבחצר, אך החום הכבד מכניע אותו, והוא סוגר אותה מיד.

ביוגרפיה מקוצרת > "נולדתי בירושלים של פעם, ברחוב קטן ואיכותי שנקרא הפורצים. בבית הצמוד אלינו התגוררה משפחת נתניהו, בבית שאחריהם גר לוי אשכול, ומולנו גר דוד הורוביץ, שהיה נגיד בנק ישראל. אבי היה בקטריולוג בבנק הדם ב'הדסה' ירושלים, ואימי ניהלה את קשרי החוץ של קרן קיימת. הוריי נפטרו כשהייתי ילד קטן, בן 8, בהפרשי זמן קטנים. כתוצאה מכך גדלתי ולמדתי בפנימייה במשך 5 שנים, מכיתה ד' עד כיתה ח', בכפר הנוער בהדסים. בתיכון עברתי לגור אצל סבתי בתל-אביב.

"בילדותי הייתי תלמיד מצטיין ובולט. לא היה מישהו שהשפיע עלי ללכת לכיוון של עריכת-דין, אבל משלב מוקדם מאוד היה ברור שזה יהיה הכיוון שלי. מגיל צעיר אמרו עלי בבית-הספר 'הוא יהיה עורך-דין'. הייתי מדבר בשביל כולם, מייצג את התלמידים מול המורים, ונדבקה אלי ההגדרה של עורך-דין. בתיכון לא למדתי. בסוף השביעית אני ובית-הספר נפרדנו לשלום. עשיתי לעצמי חופשה בשביעית, ועשיתי את הבגרות באופן עצמאי. ללמוד לא למדתי. ביליתי ונהניתי מהחיים בתל-אביב, הלכתי לים ולסרטים בהקרנות בוקר, ובסוף השנה ישבתי חודשיים מרוכזים ועשיתי בגרות.

"בשמינית הייתה לי שוב חופשה. אחרי החופשה, התגייסתי לקורס טיס והייתי שם שנה. משם עברתי ליחידה נבחרת שבה אני עושה מילואים עד היום, למרות גילי. כשהשתחררתי נרשמתי ללימודי משפטים באוניברסיטת תל-אביב. במהלך הלימודים עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות כדי להתפרנס, החל בלשטוף כלים במסעדה, דרך שוטר במשטרה וכלה בבניית קירות גבס. עבדתי בכל דבר שזז.

"כשעברתי לתל-אביב גר מולי אבי פישר ואנחנו חברים קרובים מאז. מאוחר יותר למדנו בפקולטה למשפטים יחד. למדו איתנו גם רחל בן ארי, דוד חודק, נוחי דנקנר, שמוליק זיסמן ועם כולם שמרתי על קשר כזה או אחר. כשסיימתי ללמוד התחלתי התמחות בהרצוג, פוקס, נאמן, שהיה משרד קטן של 4-5 עורכי-דין. באמצע ההתמחות עברתי למ. פירון, ונשארתי שם חמש שנים. התחלתי כמתמחה, המשכתי כשכיר, ומאוחר יותר התקבלתי כשותף".

הקמת המשרד > "היה לי טוב בפירון, לא יכולתי להתלונן, לא מקצועית ולא כלכלית. אבל בשנת 1991 החלטתי שזהו, זה הגיל והוותק הנכון לנסות דרך עצמאית. הייתי בן 36, וחשבתי שזה או עכשיו או אף פעם. כשפרשתי ממשרד פירון אמרו לי את מה שאומרים היום לצעירים, שהשוק מוצף ואני לא אצליח. אמרו לי 'תשמע, השוק רווי, אתה לוקח סיכון, המשק קטן, מדינה קטנה, כולם מכירים את כולם, ואף אחד לא יבוא אליך. הכול פה או משפחולוגיה או קשרולוגיה, ואתה לא שם ולא שם'. את הנוסחאות האלה שמעתי, ועובדה הצלחתי, ואני גם לא היחיד. למרות שלא באתי מהקליקה התל-אביבית, העסקית או המשפטית, והסבירו לי שיהיה לי קשה כיוון שאין לי רגל באף אחד מהמקומות האלה, הצלחתי להתקדם, לקוחות הגיעו בקצב מדהים וגדלנו לאורך כל השנים".

אריאל שרון > "יום אחד אני נוסע ברכב והטלפון הנייד מצלצל. על הקו אריאל שרון, יד ראשונה מה שנקרא. הוא ביקש להיפגש איתי. אני מודה שהפנייה הייתה מבחינתי הלם. אריאל שרון, מה שהוא סימל בוודאי, והמפלגה שהוא עמד בראשה היו מרוחקים ממני מאוד. הוא התקשר ביום חמישי, וקבענו להיפגש ביום ראשון. אמרתי לו שאני עסוק עד אז, אבל האמת הייתה שרציתי לעכל את הרעיון שאני הולך להיפגש עם אריאל שרון, ולא סתם אלא אריאל שרון במצודת זאב. ביום ראשון עמדתי בכניסה לבניין, הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי 'אני נכנס פנימה'. אריאל שרון היה אז יושב-ראש הליכוד וסימל משהו שאני לא חשבתי שאני רוצה להיות חלק ממנו.

"הופתעתי. הפגישה שתוכננה לחצי שעה, ארכה שלוש שעות. נכנסתי אליו לחדר ועוד לפני שהתיישבתי הדלת נסגרה, ואני אמרתי לו 'לפני שאתה יושב, חשוב שתדע את הדעות הפוליטיות שלי. אני לא מצביע ליכוד'. אז הוא אמר לי: 'אז מה? בגלל שאתה לא מצביע ליכוד אתה לא יושב?', ומכאן הנושא הפוליטי לא עלה על השולחן יותר. הייתה בינינו שיחה אישית מאוד מרגשת. אחריה התחלנו לעבוד ביחד.

"בתחילה, העבודה הייתה משפטית נטו, טיפול בנושאים שוטפים, זה היה די בנאלי. בהמשך, מאוד התקרבנו. אני מאוד הערכתי ונקשרתי לאיש כבן-אדם, שלא דומה למה שנראה בתקשורת, וכנראה רכשתי את נאמנותו, ומייעוץ משפטי טכני כזה או אחר, זה התגלגל ליועץ אישי קרוב ולחברות בצל חוות השקמים. בהמשך מוניתי ליושב-ראש המשא-ומתן הקואליציוני, מה שהקפיץ רבים ו'טובים', ששאלו איך לוקחים אדם שהוא לא חבר ליכוד ונותנים לו לנהל את המשא-ומתן בשם המפלגה וכל מיני דברים מהסוג הזה, אבל לשרון זה לא הזיז".

קדימה > "אני הקמתי את קדימה. הרעיון להקים את קדימה עלה וירד במעגל של שלושה-ארבעה אנשים לאורך תקופה, וכשנפל הפור אני כתבתי את התקנון, הגשתי את קדימה לרישום, התמודדתי עם ההתנגדויות, ועשיתי כל מה שנדרש כדי שהרעיון ייצא מן הכוח אל הפועל. בבחירות הקודמות הצבעתי קדימה, ואני מניח שזה גם יקרה בבחירות הקרובות".

סוד ההצלחה > "אני לא יודע אם יש סוד. אין גם נוסחה מנצחת. זאת עבודה קשה, קשה מאוד, של ימים ולילות, שמבחינתי לא הסתיימה עד היום. גם היום אני עובד עד מאוחר בלילה. בנוסף, זו מקצוענות ללא פשרות וגם, בצניעות, הייתי אומר שחייבים כישורים מתאימים. אין מקצוענות בלי כישורים וצריך מזל בכל מובן ושלב. כל החיים שלי היה לי מזל עלא כיפאק. אם יגידו לי שהקשר שלי עם שרון ובכלל עם הפוליטיקה הישראלית - כי היום אני מכיר את כל הפוליטיקאים כמעט - תורם לעסקים, אני לא אכחיש. אני אומר לך באחריות שאף לקוח לא דפק לי בדלת ואמר 'שלום, אני רוצה להיפגש עם עורך-הדין של ראש הממשלה או עם ראש הממשלה בעצמו, האם אפשר לשכור את שירותך'. לא היה דבר כזה.

"מצד שני, יש סבירות גדולה שחלק מהלקוחות שהגיעו אלי בשנים האחרונות בחרו בי בגלל שהם ידעו שאני עורך הדין של שרון ויש לי את הכוח של פתיחת הדלתות וכל מה שקשור בזה. זה יהיה לא אמיתי להתעלם ולהגיד שלקשר הפוליטי שיש לי אין חלק בגידול המשמעותי של השנים האחרונות".

סדר יום > "אני קם מוקדם, בסביבות שבע בבוקר, ויוצא לחדר כושר. אחרי שעה בחדר כושר, אני חוזר הביתה, אוכל ארוחת בוקר, קורא עיתונים, ויוצא למשרד בשעה מאוחרת יחסית, בסביבות עשר. מהרגע שאני מגיע אני נמצא בישיבות במשרד. אני כמעט לא יוצא ממנו במהלך היום. אני גם אוכל במשרד. ביום רגיל אני יוצא מהמשרד בשמונה וחצי-תשע, וביום לא רגיל יום העבודה נמשך בלי סוף. אני גם טס המון לחו"ל. לפחות פעם בשבוע אני טס ליום-יום וחצי לפגישות בחו"ל, וכשהיעד רחוק אני נשאר קצת יותר זמן.

"מצד אחד, אני עמוס בעבודה ולא נח. זה גם באופי שלי. אני משועבד לעבודה מבחירה. חוץ מזה, אני עוסק בנישה של המקצוע, ייעוץ עסקי, שבה אין לי תחליף. כך שאני רץ בכל הגלובוס וגם בארץ אני כל הזמן עסוק. מצד שני, אני מאוד מחובר לביתי, גם במהלך יום העבודה. אני מדבר עם הבית המון, בעיקר עם ילדיי. אני רואה אותם בבוקר לפני שהם יוצאים לבית-הספר, אני מעודכן שהם חזרו הביתה, יודע מה היו השיעורים, לפעמים אפילו עוזר בהכנת שיעורים בטלפון או באמצעות פקס, ועושה איתם את כל העבודות לבית-הספר בכל כיתה ובכל גיל.

"אני מההורים האלה שיודעים איזה פרק נלמד בכל שבוע בבית-ספר. אני מאוד מחובר לילדיי ולא מרגיש חוסר כהוא זה כתוצאה מהעבודה. הבילויים של אשתי ושלי מתחילים מאוחר. אנחנו זוג צעיר שיוצא מאוחר בלילה מהבית. אנחנו יכולים לצאת לקפה ב-11-12 בלילה וצפונה. בית הקפה באוניברסיטת תל-אביב פתוח 24 שעות, וכבר מכירים אותנו שם. אני הולך לישון לקראת 2:00 כל יום".

טלוויזיה > "טלוויזיה אני לא רואה בכלל. המכשיר הזה לא קיים מבחינתי".

ספורט > "אני שומר על כושר, אבל לא מאהבה אלא מאין ברירה. אני ממש לא גרופי של כושר. בחדר כושר אני רץ די הרבה על מכשיר ריצה, אחר-כך עושה קצת מכשירים, אבל אני בעיקר מאושר לסיים ולחזור הביתה".

תחביבים > "אין לי. לרבוץ בבית עם משפחתי, זה הכי טוב בעולם מבחינתי".

חופשות > "זה המפלט שלי. אנחנו משתדלים לנסוע הרבה לחופשות, גם משפחתיות וגם זוגיות, לכל מקום שרק אפשר. עם הילדים כבר עשינו נסיעות סטנדרטיות החל מאירופה הקלאסית ועד דרום אפריקה, לפלנד ועוד, וכזוג נסענו לקובה ולבהוטן, עשינו טרקים של 30 ק"מ ביום בהרי ההימלאיה. היינו בגבהים, סבלנו קור נורא ומהיפותרמיה בלילה, נחיל של דבורים תקף אותנו, ויש לנו עוד סיפורים מרתקים מהטיולים שלנו. אין מדינה במזרח אסיה שלא טיילנו בה, והכול לעומק. מצד שני, אנחנו יודעים גם לרבוץ וליהנות מחופשת בטן-גב".

אלמלא הייתי עורך-דין > "הייתי עוסק בתחום האלקטרוניקה. אני מאוד מבין בחשמל ואני בכלל סוג של 'הנדי-מן'. אני אחד כזה ששובר קירות ומתקן מכשירי חשמל. היום אין לי הרבה זמן לזה, אבל פעם כשהייתי צעיר יותר עשיתי את זה הרבה. אני עושה הכול בבית. מתקן כל דבר שמתקלקל. אני גם האינסטלטור והחשמלאי של הבית".

לא יודעים עליי > "אולי לא יודעים שהייתי מדריך לריקודי-עם בצעירותי".

בעוד 10 שנים > "כמו שזה נראה היום, בעוד עשר שנים אעשה אותו דבר כמו היום ובכיף הכי גדול. אני מאוד נהנה מהמקצוע. המילה 'עבודה' נגזרת מהמילה עבד, אבל אני לא עבד. אני עושה את הכול מרצון, אני משועבד לעבודה כי אני אוהב את זה. אני הולך לעבודה בכיף ונהנה מכל רגע. יכולתי מזמן לעשות דילוגים למקומות שונים ומשונים שהציעו לי, החל מזה שאריק שרון הציע לי להיות ראש הלשכה שלו, והמשך בזה שקיבלתי הצעות עסקיות כאלה ואחרות לאורך השנים, אבל ממש לא רציתי לעזוב את המקצוע". *

צרו איתנו קשר *5988