אדמה ושלום

חלק מהקרקע שעליה ניצב ביתו של שר החקלאות שלום שמחון, במצוק המשקיף על הגליל המערבי, היה שטח ציבורי. הציבור איבד אותו לטובת האיש החזק בחקלאות, החולק עם אחיו כוח אדיר באזור הצפון. מה שהתחיל בבקשה לתוספת חלקה קטנה לבן ממשיך, החוזר הביתה לנחלת ההורים וצפוף לו, נמשך בסיוע חריג של קק"ל ובסיפוח שטחים באישור ועדות התכנון, ונגמר באישור להקים שני בתים וחמישה צימרים. זה חוקי, זה בחינם. איך יגידו לו לא?

כאשר שלום שמחון התמנה לראשונה לשר חקלאות בתחילת 2001, נערכה במושב אבן מנחם חפלה גדולה. שמעו אותה עד מוצב כרכום על גבול לבנון. החפלה נפתחה בדברי ברכה של השר הטרי, שבין השאר הרעיף מילים חמות על שכנו, דני שטרית, מי שנחשב אז - כמו היום - לאיש החזק במושב.

משפחות שטרית ושמחון הן שתי המשפחות הגדולות באבן מנחם. דני שטרית, יחד עם בני משפחתו ועוד קבוצה של אנשים המזוהים איתו, החזיק גרעין שליטה במושב, ובמשך שנים רבות היה יו"ר הוועד. הוא שלט במושב בחריצות ובתקיפות: קרקע, מכסות, מים, מסמכי האגודה, אישורים - דני שטרית קובע. כשהתמנה לפני כמה שנים למזכיר המועצה האזורית מעלה יוסף, מעמדו התחזק עוד יותר, ועכשיו הוא מושך בחוטים באזור כולו.

שלום שמחון

החוגגים את מינויו של שמחון לשר חקלאות ב-2001 שמחו לשמוע על היחסים הטובים בין השניים, כי בין שתי המשפחות שרר עד אז מתח. הרקע לו היה הבית שבנה שמחון סמוך לביתו של שטרית, בית שהסתיר לשטרית חלק מהנוף. היום אפשר לשער מה הייתה הסיבה להתחממות היחסים: באותו זמן, כשהתמנה שמחון לשר החקלאות, הוא כבר שיתף פעולה עם שטרית לקראת הסדר של שקט קרקעי ביניהם.

ביתו של שלום שמחון ממוקם באחת הנקודות המרהיבות בגליל העליון. בכירי המשק שהגיעו לבית בזמן מכירת תנובה, עמדו נפעמים. הנוף הפנורמי הנשקף מהבית, הניצב בקצה מצוק בפאתיו המערביים של אבן מנחם, ממסגר בין היתר את נהריה ואת הים התיכון באופק. אך לא כדאי למהר ולנסוע כדי להתרשם ממנו: ללא רשות כניסה למתחם של שמחון, את הנוף הזה - שפעם נצפה משטח ציבורי - אפשר לראות רק מהאוויר.

חקלאי הגליל העליון מתפרנסים באופן מסורתי ממטעים, מלולים וממכסות של הטלת ביצים, המזכות אותם בסובסידיות. יש סדרת חוקים המעניקים הטבות במכסות ובסובסידיות למושבניקים בגליל, אבל הענף הכלכלי הצומח ביותר הוא דווקא הצימרים. זוהי צימרלנד, כאן מתחוללת מערכה אזורית על בניית חדרי האירוח, ובמערכה הזו שמחון מוביל תהליך חשוב.

הרבה לולים נמצאים בתוך הנחלות של המושבים, צמודים לבתי המגורים, ומשרד החקלאות מסבסד את בעליהם בנדיבות. אבל מי שרוצה צימרים בנחלה צריך להזיז את הלולים, לפנות את השטח ולסלק את מטרד הריח. שמחון הוא שחקן נמרץ בניסיון להסדיר את התהליך: הוא גאה בתקציב של 300 מיליון שקל שהשיג, להוצאת הלולים מהמושבים; ולהפיכתם ליחידות ייצור גדולות יותר, בתקציב של כ-750 מיליון שקל.

אם אי-אפשר להקים צימר בשטח הנחלה, כחוק, מחפשים חתיכת אדמה שאפשר "לאמץ", או לקוות לעצימת עיניים של הרשויות. צימר סולידי זקוק לכ-40 מ"ר, כך ששווה להיאבק על כל מטר רבוע.

פעם האמינו כאן בחקלאות. חמישים המשפחות המייסדות של אבן מנחם קיבלו שטחי מטעים, וגם תמריצים לפתח לולים. חלקות המגורים שבתוך המושב (חלקה א') הן בנות 1.8 דונמים. בחלקה זו מותר להקים בית אחד של 160 מ"ר לבעלי הנחלה, בית שני של 160 מ"ר למי שהוגדר כ"בן ממשיך", ועוד יחידה צמודה לאחד משני הבתים, בשטח 55 מ"ר, בשביל סבא וסבתא.

מיהו הבן הממשיך? זה שעליו הכריזו ההורים רשמית כמי שיירש את נחלתם. ההכרזה חייבת להירשם במינהל מקרקעי ישראל, כיוון שהיא מעניקה לבן הממשיך את זכויות הבנייה. אבל אם חלקת המגורים קטנה באופן מיוחד, ויש בה גם לול ועוד מבנה משק קטן או מחסן, נותר לפעמים מקום מוגבל בעבור בית לבן הממשיך. שלום שמחון, הבן הקטן שיוגדר כבן הממשיך, עמד לגלות שהבית צפוף לו.

ילדים זה שמחון

משפחת שמחון היא מהחזקות במועצה האזורית מעלה יוסף. מסעוד (ז"ל) וסוזן באו מכפר סבא וקיבלו מהסוכנות נחלה. נולדו להם חמישה בנים, שכולם מתגוררים בגליל ושרובם מתפרנסים מחקלאות קלאסית או מעסקנות חקלאית מודרנית: דני שמחוני, בעל נחלה במושב חוסן הסמוך, גר בנהריה ועובד בחברת צ'אם לעיבוד ביצים ולשיווקן. ביתו בנחלה מושכר לסירוגין. מאיר שמחון, בעל נחלה באבן מנחם, מחזיק מכסת גידול ענקית של 750 אלף ביצים לשנה ומקבל סובסידיה בגין 500 אלף ביצים, בגובה כ-30 אלף שקל בשנה. הוא מתגורר בפועל בנהריה כעשרים שנה ועובד כמורה, אבל מגיע למושב לטפל בלול שלו. הבית שבנחלתו מושכר לסירוגין.

אלי שמחון, בעל נחלה במושב לפידות, מגדל מכסת פטם של חמישים טונות בשנה, ומכהן כאחד ממוקדי הכוח החשובים של משפחת שמחון: שנים רבות שהוא יו"ר הוועדה המרחבית-מקומית לתכנון ולבנייה מעלה הגליל, שבאחריותה יישובי המועצה האזורית מעלה יוסף. כלומר, אלי שמחון שולט בהליכי התכנון והבנייה במושב שלו, במושב אבן מנחם של האחים מאיר ושלום, במושב חוסן של אחיו דני, ובמושבים שבהם גרים בני דודיו.

האח הרביעי של השר הוא אורי שמחון, המתגורר בכרמיאל ועובד בתנובה.

בשנות ה-80 החלו להוסיף נחלות באבן מנחם. כל אחד מהבנים של 26 משפחות המייסדים - החזקות מבין ה-50 - קיבל נחלה נוספת. משפחת שטרית קיבלה נחלה נוספת בשביל הבן דני; משפחת שמחון קיבלה נחלה נוספת בשביל הבן מאיר. חלקת המגורים שקיבל דני שטרית בנחלתו החדשה הייתה בקצה המערבי של המושב, והבית שאותו הקים שם לפני עשרים שנים השקיף על נוף קסום. היום משקיף עליו שלום - ולא מאיר - שמחון. שאר משפחות המייסדים, שבניהם לא קיבלו נחלה נוספת או מגרש נוסף לבניית בית, חיות עד היום בתחושת קיפוח, כזו שמבעבעת כמעט בכל מושב במדינה.

המירוץ לצמרת

דווקא שלום שמחון, צעיר האחים, היה הרחוק ביותר מההוויה החקלאית. הוא נולד ב-1956, למד בפנימייה ולא במושב, ואחרי שחרורו מצה"ל התגורר בנהריה, ועבד כמדריך נוער בגליל. שלום עבד במשמרת הצעירה בתנועת המושבים, שם התחיל לטפח קריירה פוליטית. כשהמירוץ הפוליטי שלו עלה מדרגה, לקראת בחירתו ב-1993 למזכ"ל תנועת המושבים, הוא חזר לאבן מנחם והתגורר בביתו של אחיו מאיר. כבר אז הוא נהנה מקשרים עם בכירי מפלגת העבודה, משרד החקלאות, קק"ל והסוכנות היהודית, וכמובן בארגונים הכלכליים של המושבים והקיבוצים, שבהם כיהן כיו"ר הנהלת תנובה וכחבר הנהלת המשביר המרכזי.

השלב הבא בקריירה היה מושב בכנסת, והוא התממש בבחירות 1996. במסע הבחירות שמחון כבר יכול היה להציג נדוניה: אחת ההחלטות האחרונות של ממשלת שמעון פרס, בעקבות מבצע "ענבי זעם" בלבנון ולפני שהפסיד לבנימין נתניהו את ראשות הממשלה, הייתה להעניק סיוע נרחב ליישובי קו העימות. מתוך 75 מיליון שקלים שניתנו, 60 מיליון הועמדו מתקציב הקרן הקיימת והיתר מתקציב משרד החקלאות. קק"ל ומשרד החקלאות היו אמורים לממן 80% מכל פרויקט, והמועצה האזורית הרלבנטית אמורה לממן את יתרת ה-20%.

כששמחון החליט להקים בית באבן מנחם, היה עליו להסדיר את מעמדו במושב ולמצוא קרקע ראויה. אמו הודיעה ב-1997 למינהל מקרקעי ישראל ולסוכנות כי בחרה בבנה הצעיר להיות הבן הממשיך בנחלה, מי שעתיד לרשת את הנחלה בבוא היום, אם לא תתעורר מחלוקת בין האחים. שמחון, משהוכרז כבן ממשיך, היה זכאי לבנות בית בשטח 160 מ"ר בחלקת המגורים בנחלת האם סוזן. הוא רצה מגרש במקום טוב יותר.

באותן שנים פעלה ועדת חריגים מיוחדת בראשות איש תנועת המושבים נסים לוצאטו, בשיתוף משרד החקלאות והמינהל. ועדה זו טיפלה במקרים שבהם בן ממשיך טען שחלקת המגורים בנחלה המקורית קטנה מדי. החריג היה באפשרות לבקש ולקבל חלקת קרקע נוספת, במקום אחר במושב ולא בהכרח ברצף גיאוגרפי עם החלקה המשפחתית. לדוגמה, בן ממשיך שבקשתו אושרה, כמו במקרה של שמחון, שבו חלקת המשפחה היא 1.8 דונמים, זכאי היה לקבל מהוועדה מגרש נוסף בגודל 700 מ"ר, כך שהשטח הכולל של חלקת המגורים בנחלה יהיה מקסימום 2.5 דונמים. ועדת החריגים הזו, שמעטים ידעו על קיומה, בוטלה ב-1999 לאחר שבמינהל הגיעו למסקנה שאישוריה נוצלו לרעה.

כך או כך, שלום שמחון, האיש החזק של תנועת המושבים, הצליח בוועדה. הוא בחר בקרקע מיוחדת במינה, בקצה המערבי של המושב. בזמן שמחצית מהמשפחות במושב לא קיבלו ולו קרקע אחת נוספת, קיבל שמחון קרקע נוספת שבה בנה עוד בית. ואיזו קרקע.

קק"ל נרתמת למבצע הקרקעי

המגרש החדש של שלום שמחון גובל בקצהו המערבי במה שהיה שטח ציבורי, כשמדובר במדרון תלול עם צמחייה טבעית. באבן מנחם מתארים את התדהמה שאחזה במושב, כשיום אחד הופיעו בשטח טרקטורים ומשאיות ענקיות של הקרן הקיימת, והחלו להכשיר את השטח הציבורי: המדרון התיישר באמצעות בנייה של מסלעה ענקית, שאותה מילאו בקרקע חדשה. בחזית ביתו החדש של שמחון נוצר משטח חדש, גבוה בכעשרה מטרים ממפלס הקרקע הטבעי, ושטחו כדונם. זו הגינה הקדמית של שמחון: דונם אחד, כמחצית מהשטח הציבורי המקורי שהיה כאן. השטח שיצרו הטרקטורים של קק"ל, בנקודה המערבית של אבן מנחם, מסתיים במסלעה תלולה. במושב קוראים לזה "חרטום הספינה".

המבצע ההנדסי נעשה מתקציב הסיוע של פרויקט השיקום של "ענבי זעם", שעליו הוחלט בממשלת פרס. את ההצעות לפרויקטים מאותו תקציב הכין מחוז הגולן והגליל של משרד החקלאות, שאותו ניהל אז יגאל חן, מי שהפך בהמשך למקורבו של השר שמחון ושפרש לאחרונה לאחר הצטברות של כמה פרשיות (ראו בהמשך).

לחזית החדשה של בית שמחון, שאת יצירתה אישר יגאל חן, אין ולא יכול להיות שימוש ציבורי. על-פי המסמכים שבידי G, חן הזמין את העבודה מקק"ל, תחת הכותרת "דרך גישה למשק חקלאי". מלבד הכביש ומגרש החניה שהוקם בחלקה של שמחון, בוצעו כאמור עבודת המסלעה ומילוי העפר. לפי התיעוד בקק"ל, שטח המסלעה הוגדל תוך כדי הביצוע, ולגבי מטרת המסלעה נאמר: "לתמוך משטח ליד הבית. לא היה מידע לגבי השימוש במשטח".

על-פי מסמכי קק"ל, הפרויקט עלה 115 אלף שקל. שמחון שילם, לדבריו, 13,200 שקל. חן אומר בתגובה כי סדרי העדיפויות לעבודות התשתית נקבעו במועצות האזוריות, כי מושב אבן מנחם היה זכאי לסיוע, וכי שמחון לא פנה אליו בשום בקשת עבודה.

מלשכת שמחון נמסר: "העבודה הוזמנה על-ידי שמחון ושולמה על-ידיו במסגרת הנהלים באותה תקופה. ברשותנו מסמך שהוגש כהצהרת הון למבקר המדינה, המעיד על התשלומים לקק"ל". שמחון אומר כי שילם אישית 13,200 שקל על הפרויקט, שהם 20% מהעלות, כפי שנקבע בנוהלי הסיוע. לדבריו, הפרויקט היה חלק משיפור התשתיות וחיזוק יישובי קו העימות בעקבות "ענבי זעם": "לא מדובר בעניין אישי או בהטבה. מדובר ביישום החלטת ממשלה שהתקבלה ארבע שנים לפני כניסתו למשרד".

שמחון ושטרית מגדילים

במושב לא ידעו מה התרחש מתחת לפני השטח, אבל על-פני השטח התוצאה הייתה מרשימה. במשפחת שטרית, השכנים מאחור שנהנו גם הם מהמסלעה, לא הייתה שביעות רצון: בית שמחון הסתיר להם חלק מהנוף לים התיכון. אבל יצירת השטח החדש אפשרה ככל הנראה לא רק פיוס, אלא גם שיתוף פעולה קרקעי בין שני האנשים החזקים במושב. בעקבות שני מהלכים נוספים בוועדות התכנון, יצרו השניים, איש-איש לעצמו, נכס נדל"ני משופר - בעזרת מושב אבן מנחם, מגיש התוכניות הפורמלי עבורם.

שלום שמחון

המהלך הראשון: אגודת המושב הגישה בשנת 2000 לוועדה המקומית מעלה הגליל תוכנית (ג/11781), המארגנת מחדש את קרקעות שלום שמחון ודני שטרית. במסגרת זו התחיל תהליך סטטוטורי - שהתנהל כחוק, יש להדגיש - לסיפוח הקרקע הציבורית.

שמחון ויתר בתוכנית על רצועת קרקע של כחצי דונם לטובת שטרית. מצד שני, "אימץ" לעצמו חלק מהקרקע הציבורית החדשה שנוצרה בפרויקט קק"ל. השינוי הותיר את שמחון עם כחצי דונם מהחלקה המקורית בת הדונם שעליה בנוי ביתו, אבל השטח הציבורי שנוסף לקרקע שלו יצר חלקה חדשה, וגדולה קצת יותר מהמקורית, של כ-1.1 דונמים. בחזית החלקה של שמחון נותרה עוד פיסת קרקע ציבורית, במדרון המסלעה, בשטח של כדונם.

לעומתו, שטרית קיבל רצועת קרקע רצופה בשטח של כדונם, היוצאת מנחלתו לכיוון מערב. חצי ממנה הוא חצי הדונם שעליו ויתר שמחון, והחצי השני הוא חצי דונם מתוך השטח הציבורי, שקיבל שטרית לחזקתו. במסגרת התוכנית ביקש שטרית, וקיבל, אישור להקמת עוד יחידת דיור ושני צימרים על השטח החדש שסופח. שטרית קיבל גם אישור ליצירת מגרש חניה לצימרים, על קטע מהשטח הציבורי בכביש ההיקפי של המושב.

התוכנית אושרה. דני ואורלי שטרית הקימו על השטח החדש שלושה צימרים מרשימים, תחת המותג "מורד ההר". התעריף לזוג: 700 שקלים ליום, 800 שקלים ליום בסופי שבוע.

המהלך השני והמכריע התחיל ב-2004 והושלם ביוני 2005, כאשר שמחון היה השר לאיכות הסביבה. אגודת אבן מנחם שוב הגישה תוכנית הקשורה בו ובשטרית (ג/14834). הפעם הסתיים תהליך הסיפוח של כל הקרקע הציבורית.

בנוסף לדונם שקיבל שטרית בסיבוב הראשון, הפעם הוא אימץ עוד כמה עשרות מטרים רבועים על חשבון שטחים ציבוריים, כדי להקל את הגישה לצימרים מהכביש ההיקפי. מלבד שלושת הצימרים שכבר נבנו, הוא קיבל אישור לבנות עוד בית מגורים המשתרע על כ-200 מ"ר ועוד שני צימרים.

שלום שמחון קיבל את יתרת השטח הציבורי שמול ביתו, וגם כביש קיים. המגרש המקורי של הדונם, ועליו הבית, צמח לכשני דונמים, על מצוק עם נוף מרהיב. זכויות הבנייה הנוספות שקיבל בתוכנית זו כוללות עוד בית מגורים, בשטח של כ-200 מ"ר, ועוד זכות להקמת חמישה צימרים, בני ארבעים מ"ר כל אחד, ועוד שטחי שירות.

זה אישור מיוחד במינו: את הזכויות להקמת צימרים מקבלים בדרך כלל בתוך שטח המגורים המקורי, לא בבית חדש של בן ממשיך, כך ששמחון יצר מעין נחלה חדשה, וכבונוס קיבל גם את השטח הירוק שממול.

מלשכת שמחון נמסר: "שמחון לא צירף שום שטח ציבורי, אלא את המסלעה עצמה, שהינה שטח מדרוני כפי שאתה עצמך ציינת. שוב, הכול באישור הגורמים המוסמכים ולפי הנהלים. העובדה שאחיו אלי הוא יו"ר הוועדה אינה אלא החמרה נוספת, היות ושמחון נדרש לעמוד בכללים מחמירים. אלי שמחון לא השתתף בדיונים הנוגעים לאחיו. "הוספת השטח הירוק, כפי שנטען, אינה רלבנטית ואינה שימושית, היות ומדובר במדרון מסלעה המתנשא לגובה של 10 מטר, שלא ניתן לנצלו בשום פנים ואופן מבחינת הטופוגרפיה. ועד המושב חתם על התוכניות, ואישר זאת בחתימת בעלי זכות החתימה. לעניין ניגוד עניינים המצוין בשאלות, אנו סמוכים ובטוחים שכל המהלכים בוצעו בהתאם לחוק התכנון והבנייה".

על התוכניות לבניית צימרים ובית נוסף נמסר מלשכת השר: "אם וכאשר יחליט שמחון לממש הזכויות בנחלת אמו (בהנחה שיירש את הנחלה, ואין החלטה כזו כל עוד אמו בחיים), יפעל על-פי הנהלים ובהתאם לכללים. נכון לרגע זה לא ביקש לבנות צימרים, וגם לא בית נוסף. תוכנית 18384/ג אמנם מקנה זכויות בנייה וצימרים של עד חמש יחידות בשטח כולל של עד 200 מ"ר, אולם כל זאת בוצע בהתאם לחוק בחתימת ואישור מינהל מקרקעי ישראל והוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. איננו רואים כל פסול בבקשה לגיטימית זו שעברה את כל ההליכים הסטטוטוריים בהתאם לחוק. נדגיש: תוכנית המתאר המיועדת לכל המושב מאפשרת אמנם לבנות באופן עקרוני, אך שמחון טרם ביקש לעשות כן".

האח חתום על האישור

אם יש תהליך מורכב במיוחד בתחום התכנון, זהו הפיכת קרקע ציבורית לקרקע פרטית. זה בדיוק מה שקרה במקרה של שמחון. ומי חתם על האישור? אלי שמחון - יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מעלה הגליל, שבה התוכנית קיבלה אישור סטטוטורי מהיר - הוא אחיו של שר החקלאות. החתימה על אישור התוכנית היא חתימתו.

לדבריו, התוכנית אושרה כדין גם בוועדה המחוזית וגם במינהל. "בעת הדיון בתוכנית המפורטת בוועדה המקומית לא השתתפתי בהמלצה שניתנה לוועדה המחוזית", טוען אלי שמחון.

איך קרה שקרקע שנמסרה לשמחון באישור חריג כמגרש לבניית בית אחד לבן ממשיך, על יסוד טענה למצוקת קרקע, מקבלת מאוחר יותר את אישורו של מינהל מקרקעי ישראל להפוך למעין נחלה בפני עצמה, כאשר נוצרות זכויות בנייה משופרות של שלושה בתים, מעבר לתקן הניתן לנחלה רגילה?

לטענת המינהל, ההליך היה ראוי: "כאשר היזם הוא המושב, ומבקש לוותר על שטחים פתוחים לטובת נחלה/מגרש, אין המינהל מונע זאת. התוכניות מתירות הקמת צימרים בהיקף של עד 200 מ"ר, לפי המותר בנוהל האגף החקלאי. לגבי הגדלת הנחלות, האגודה רשאית להכין תב"ע להגדלת הנחלות רק לחלקן ולא לכולן. אם הדבר עומד בנוהלי ממ"י (גודל הנחלה, מספר הצימרים ושטחם) אין מניעה לאשרה.

"משפחת שמחון קיבלה אישור לצרף מגרש לנחלה, לאחר דיון בוועדה הבין-מוסדית למגורים בנחלות (בהשתתפות נציגים ממשרד החקלאות, ממ"י ותנועת המושבים בראשות נסים לוצאטו), ולאחר בדיקה במחוז כי אין מקום לבניית בית שני בחלקה א' של הנחלה. בפועל, ב-1997 אושר בית המגורים השני במגרש שצורף. לא הוגשה בקשה ליחידות אירוח. היות שהמגרש המצורף מהווה חלק בלתי נפרד מהנחלה, ניתן לבנות בו יחידת דיור נוספת יחידות אירוח. בסך-הכול, בחלקה א', כולל המגרש ייבנו 2.5 יחידות דיור קיט".

הגנן דורש, המדינה נותנת

אבל גם משרד החקלאות השתתף בתקצוב הבית. לפני כשנה, על-פי דרישת הממונה על הביטחון במשרד, התחיל פרויקט מיגון כולל: גדרות ואמצעי ביטחון סביב כל המגרש, שער מתכת, מצלמות מעקב ועמדת שמירה קבועה. עלות הפרויקט - כ-250 אלף שקל.

עניין פעוט העיב על המהלך הביטחוני. למשרד החקלאות הגיעה חשבונית על סך 9,000 שקלים. הגנן של בית השר ואחד ממקורביו, אברהם תורג'מן ממושב שתולה, דרש את הכסף בתמורה ל"גיזום ופינוי" בבית השר. במשרד החקלאות הרימו גבה, ואז עוד אחת: לא רק שסעיף כזה לא תוקצב בפרויקט המיגון, אלא שעל איסוף הגזם אחראית המועצה המקומית. אחרי בדיקה משפטית, ובעקבות הנחה של כ-1,000 שקל, שולם לאחרונה החשבון לגנן של שמחון.

מלשכת שמחון נמסר בענין הגינון: "כל העבודות נעשו בהנחיית הממונה על הביטחון. השר אינו מעורב כלל בעבודות הביטחון הנעשות בביתו".

בסופו של התהליך, כאשר בגליל מתנהל מירוץ על קרקע לצימרים, יצר שלום שמחון נכס נדל"ני מעניין. אף שמחירי הקרקע באזור נמוכים מאוד, נבראה כאן נחלה חדשה: מגרש של כשני דונמים במקום מרהיב ביופיו, כאשר על המגרש עומד בית מגורים בשטח כמאתיים מ"ר, ומותר לבנות בו עוד בית מגורים של כמאתיים מ"ר כל אחד ועוד חמישה צימרים של ארבעים מ"ר כל אחד, וכל זה מאובטח כיאות.

שמחון מגחך ושואל בציניות אם מישהו באמת מדמיין שהוא מתעתד לפתוח עסק של צימרים בגליל. מצד שני, הוא חבר בממשלה מתנדנדת ובמפלגה אבודה. האופציה שלו פתוחה. תרצו להזמין מקום? **

צרו איתנו קשר *5988