הזוהר הצפוני, גרסת העננים

במדינות הצפוניות והדרומיות של הגלובוס, ניתן לעיתים בחודשי הקיץ להביט השמימה לכיוון הקוטב ולראות עננים שזוהרים כאילו השמש עדיין מאירה אותם, אף שזוהי שעת לילה מאוחרת. לא מדובר באשליה - העננים הללו באמת מחזירים את אור השמש בלילה. הם כל-כך גבוהים מעל פני האדמה, שהשמש מגיעה אליהם גם מעבר לאופק. העננים הללו ניתנים לזיהוי מהאדמה וגם צולמו על-ידי לוויינים, שאישרו כי הם ממוקמים בשכבת אטמוספרה דלילה, כ-85 קילומטר מעל פני האדמה.

לא ידוע הרבה על טיבם של העננים הללו, הנקראים "העננים הזוהרים בלילה" (Noctilucent או Night Shining), שזו תופעה שונה מאשר הזוהר הצפוני - תאורת שמיים טבעית בלתי מוסברת אחרת המתרחשת באזור הקוטב.

מחקר חדש, שנערך על-ידי אוניברסיטת Caltech ופורסם בשבוע שעבר, טוען כי גילה משהו מסוד העננים הזוהרים. הדבר המפתיע ביותר לגביהם הוא שנראה כי הם נוצרו בבת-אחת, ולא בהדרגה. בני אדם נוטים להאמין שהטבע הוא קבוע למדי: גשם בחורף, שמש בקיץ והעננים שהיו כאן מבראשית. במקרה של העננים הזוהרים, נראה כי הם נולדו באירוע תחום יחסית וחד-פעמי: התפרצות של הר הגעש קרקטואה באינדונזיה.

אבק של עננים

ההר התפרץ ב-1883 וירה לאוויר זרם של פחם ואבק. שנתיים לאחר מכן זוהו העננים הזוהרים לראשונה. רוב ההשפעות של התפרצות הקרקטואה כבר מזמן אינן מורגשות, אך העננים הכחלחלים עדיין שם. מאז שהחל תהליך ההתחממות הגלובלית, נראה כי הם הולכים ומתרבים.

ניתן להבחין בהם באופן הברור ביותר אם מביטים מנקודה הנמצאת בקו רוחק 50 עד 70 מעלות בצפון כדור הארץ או לעיתים יותר רחוקות גם מאותם קווי רוחב בדרומה. הם נראים לעין רק בקיץ, כי אז הטמפרטורה באותה רצועת אטמוספירה שבה הם ממוקמים היא הנמוכה ביותר, והעננים מתעבים. ביתר הזמן, הם חיים שם בצורת אדים שאינם נראים לעין.

מה אופיים של אותם עננים זוהרים? עד היום היה זה מסתורין. הם גבוהים מדי למחקר באמצעות בלוני מזג-אוויר החוקרים עננים רגילים.

ב-2007 נשלח לוויין מיוחד שכל משימתו הייתה חקר העננים הזוהרים. צילומי הלוויין אישרו כי מדובר בצבר של טיפות קרח קפואות שמתעבות סביב חלקיקי אבק באטמוספירה בתקופות שבהן הטמפרטורה בשכבה בה הן נמצאות קרירה במיוחד. עוד אישרה המשלחת ממצא שהתגלה לראשונה לפני 25 שנה: העננים מחזירים קרינת רנטגן ביעילות רבה.

החוקרים, בראשות פרופ' פול בלאן העריכו כי מדובר בפתיתי קרח המכוסים בשכבה דקה של מתכת עשויה ברזל ואשלגן. להערכתם, הברזל והאשלגן משתחררים ממטאורים החודרים לאטמוספירה ונתקעים בשכבותיה העליונות, בתוך שכבה קטנה של אדים הנאספת מעט מעל אותו גובה שבו נמצאים העננים הזוהרים. החוקרים מצאו כי במקום שבו נמצאים העננים הזוהרים, שכבת המתכת דקה יותר.

ניסויי מעבדה הראו כי בטמפרטורה של מינוס 123 מעלות, כמו זו שנמצאת בשכבת האטמוספירה בה מתאספים העננים, אשלגן וברזל נאספים בקלות סביב טיפות מים קטנות. נראה, כי העננים מושכים אליהם את המתכות, אשר עוטפות את טיפות המים.

זוהרים מתמיד

ובכל-זאת, הזוהר של כל חלקיק מים עטוף מתכת שכזה לא היה אמור להיות מספיק לכשעצמו כדי להחזיר את קרינת הרנטגן בעוצמה שתוארה במחקרים. נראה כי החלקיקים שולחים את קרינת הרנטגן אלה כלפי אלה, ובין לבין היא מתעצמת ומוחזרת בחזרה לארץ, חזקה בהרבה.

לאחרונה, נראה כי כמות העננים הזוהרים מתגברת, הם נצפים בגבהים נמוכים בהרבה מבעבר ונראים זוהרים יותר מאי פעם. החוקר ד"ר מייקל סטיבנס מהמעבדה הלאומית לחקר הים והתעופה בארה"ב שיער כי גזי הפליטה של חלליות שעברו במקום הביאו אבק נוסף (וכנראה, אם מתייחסים למחקר החדש, גם חלקיקי מתכת נוספים) אשר גרמו להתגברות העננות.

יש החוששים כי גם ההתחממות הגלובלית עלולה להיות הסיבה לכך. גזי חממה כמו פחמן דו-חמצני אשר גורמים להתחממות פני האדמה, גורמים במקביל דווקא לקירור השכבות הגבוהות של האטמוספירה והופכים את ההתעבות של אדי המים והמתכת לעננים פשוטה יותר.

אם כך, העננים הזוהרים - כיוון שהם נוצרים בקלות רבה יחסית - הם אולי הסימן הראשון לכך שהזיהום, שינויי הטמפרטורה ואפקט החממה הם בעלי השפעה אמיתית על כדור הארץ. לא נראה לצערינו שכל ההשפעות של ההתחממות יהיו יפות ובלתי מזיקות כמו זו. *