צל"ש

"קשה לי לעשות זום אאוט"
קרנית גולדווסר, אלמנת החטוף אהוד גולדווסר ז"ל

איך החזקת מעמד בשנה האחרונה?
"לכל אורך הדרך התרכזתי בדבר אחד: איך מחזירים את אודי הביתה. לא היה משהו קבוע שעשיתי, אבל מדובר בהרבה מאוד מפגשים עם אנשים מהדרג הביטחוני והמדיני, והתעדכנות עם גורמים בלתי פורמליים. את סדר היום שלי תכננתי מהיום למחר, מקסימום לעוד יומיים".
מה המהלך המשמעותי ביותר שהגעת אליו?
"המהלך הכי משמעותי היה השבוע שבו אודי חזר, אבל הוא לא היה מתרחש אילולא השנתיים האלה. לא חשבתי שאצטרך שנתיים כדי להביא את אודי הביתה. ההפתעה הגדולה הייתה שלקחו לי אותו.
"זו מעין שיחת סיכום, וקשה לי עם שיחות סיכום. זה לעשות זום אאוט, להסתכל על הכול מבחוץ. גם הפגישה עם אחמדינג'ד לא השאירה לי בדיעבד תחושה של וואו".
איפה היו הקשיים?
"הקשיים היו כל הזמן. זה להגיע בסוף היום לבית ריק, לראות מוצרים שהוא אוהב ולא לקנות אותם, ולעשות כביסה רק שלי בלי שלו. ואסור לשכוח לרגע שכל המשא ומתן התנהל מול ארגון טרור, וזה הקושי הגדול, שיש לו הרבה מאוד השלכות".
היכן את רואה את נקודת החיבור לחברה הישראלית?
"אני מקווה שמשהו אחד אודי הצליח לעשות, וזה לאחד את העם. הוא הרגיש שהחברה התחילה להתפורר. עצוב לי שהשגנו את זה במחיר יקר, בזה שהוא איננו".
מה החזון שלך לגבי המשך הדרך?
"זה מה שאני מנסה לבדוק עם עצמי עכשיו. יש כמה כיוונים שאני בודקת, אבל אני מעדיפה לשמור אותם לעצמי. עוד מוקדם לי לחשוף".
הייתה דמות ששאבת ממנה השראה במהלך כל התקופה הזו?
"אודי. והיום, כשאנחנו אחרי המאבק, מה שמנחה אותי זה הקול הפנימי שלי".

"להעניק קצת איכות חיים"
אורלי דנקנר, יו"ר עמותת "ידיד בלב ונפש" במרכז הרפואי לחולי נפש בפרדסיה

מה המהלך הגדול והמשמעותי שעשית השנה?
"בנינו חממה טיפולית לחולים - הם עצמם, אלה שמסוגלים, מנביטים ומגדלים צמחים בערוגות, ויש פינת חי, וכך, בליטוף החיות, הם זוכים למגע של חיבה ולרגעים של אושר. בנוסף בנינו השנה את המרכז האקולוגי במחלקה הסגורה, ויש פטיו עם ציפורים וצ'ינצ'ילות, וזה מרגיע את האווירה הקשה. בנינו גם אולם הרצאות ואירועים למשפחות, כדי שיהיה מקום נעים לשבת ביחד עם החולים, לחגוג את כל המסיבות, החגיגות, הכול בעזרת העמותה.
"השנה החלטתי לא להתמקד רק בבנייה, ולפעול גם לרווחת החולים באופן אישי. שאלנו בכל מחלקה מה הם רוצים, להנאתם ולצרכיהם. הקצבנו סכום, והענקנו לכל מחלקה כרצונה: שולחן פינג פונג, מדריכי צ'י קונג (אמנות לחימה סינית), מדריך לטיפול בהתמכרות, סטודיו לאמנות שמפעילים עם מתנדב, תערוכה של חולים מציירים, ומדריכים לפוטו-תראפיה. גם חיברנו אינטרנט וכבלים למחלקות.
"כשסיימנו ראיתי שבית החולים הפך להיות יפה ויותר נעים, אך המחלקה הסגורה, הכי קשה, משם לא יוצאים לעולם, ממשיכה להיות עגומה. זה הפך להיות הפרויקט החשוב לי ביותר, להעניק קצת איכות חיים. שיפצנו את החצרות, שתלנו עצים, צבענו את המיטות - והכול בהתנדבות של חברים וסתם אנשים טובים".
מה הקשיים שעמדו בדרכך?
"להשיג תקציבים - הכול בא מתרומות, לא רק בכספים אלא גם בעשייה של אנשי מקצוע שהתנדבו. למשל - הארכיטקט שתכנן לי את הבית, המפקח על הבנייה, ועוד המון אנשים שמקורבים לנושא הכאוב באמצעות בני משפחה שעברו דבר דומה, וכל חייהם הסתירו זאת".
מה החזון שלך?
"להמשיך ולעשות בדיוק מה שאני עושה עכשיו. כל זמן שיזדקקו לי אשאר שם, עבורם".
היכן את רואה את עיקר התרומה לחברה הישראלית?
"בקירוב האנשים החולים בנפשם לחברה הבריאה, הרגילה. אני מאוד בעד קליטת חולים בחיים רגילים כשזה אפשרי. התרומה שלי, כפי שאני רואה זאת, היא לא רק בבית החולים, אלא גם בקשר עם אנשים בריאים שבמשפחתם קרו מקרים דומים, ועד עכשיו הם חיו בסטיגמה שאם יגלו למישהו יתרחקו מהם.
"בכל מחלה רגילה רוצים לתמוך בחולה, ואילו כאן הבעיה היא להתרחק. אני מקווה שהועלתי לחולים עצמם ולבני משפחתם בהבנת הצורך לקרב ביניהם, כי אין מה לחשוש. למזלי אני לא נרתעת להיות בבית החולים, והבאתי אחרים בעקבותיי. אם זה ילך ויגבר, זה יועיל לחברה כולה".
מי מקור ההשראה שלך?
"כל אלה שתומכים ועוזרים לי לעזור לחולים. למשל הציירת נומי מלול אוהד, שצבעה את החדרים בבית החולים והעניקה להם מראה שונה לחלוטין".

"הצלנו למעלה מ-100 חולים"
ברכה זיסר, יו"ר מאגר מח העצם הלאומי

מה המהלך הגדול והמשמעותי שעשית השנה?
"שדרוג העבודה עם צה"ל, כשביום גיוסם כל החיילים מתבקשים לתת דגימת דם, ולהצטרף למאגר התורמים למח עצם. בפעילות זו אנו גורמים להעלאת המודעות של הציבור, ולהגדלה משמעותית של מאגר מח העצם".
קשיים בדרך?
"רבים, ועדיין לא פתרנו את כולם! אחד הקשיים המהותיים הוא עניין ההסברה הציבורית, להביא לתודעת הציבור כי תרומת מח עצם היא תהליך פשוט בדומה לתרומת דם, הנמשך מספר שעות, בישיבה, ובסיומו התורם הולך לביתו כפי שהגיע ובידיעה שהציל חיים. לצערי, חוסר המודעות בעניין זה מונע מאנשים רבים מלהצטרף למאגר ולשמש כתורמים".
היכן את רואה את עיקר התרומה לחברה הישראלית?
"התרומה היא מיידית - חייהם של 400 חולי סרטן ניצלו בזכות מציאת תורם מתאים מקרב המאגר. רק בשנה האחרונה הצלחנו להציל את חייהם של למעלה מ-100 חולים, ילדים ומבוגרים, שעברו השתלה בזכות תורמים הרשומים במאגר".
מה החזון שלך?
"שבעתיד הקרוב נצליח למצוא מענה לכל חולי הסרטן בישראל הזקוקים לתרומת מח עצם - הדבר יהיה אפשרי כבר בשנים הקרובות, אך לצערי הוא תלוי במידה רבה בהכרה במאגר שלנו כמאגר מח העצם הלאומי של מדינת ישראל, הכרה שמשמעותה גם תמיכה כספית במימון לקיחות דגימות הדם של המצטרפים למאגר, ובמימון פעילויות ההסברה הציבורית".
מי מקור ההשראה שלך?
"בעלי, מוטי זיסר - איש חכם, יצירתי ותומך, שהבראתו ממחלת הסרטן באמצעות תרומת מח עצם מהווה בעבורי מסר חזק וברור, שמאגר מח עצם גדול ככל הניתן יהווה תעודת ביטוח לכל אלו הזקוקים לתרומה בארץ ובעולם כולו".

"בית ומשפחה לחיילים בודדים"
אביבה איכלבוים, יו"ר עמותת "בית קובי" ע"ש קובי איכלבום לחיילים בודדים

איך נולדה העמותה?
"ב-10 במרץ 2002 נהרג בני קובי בפעילות מבצעית ביישוב נצרים שברצועת עזה. קובי היה לוחם ומפקד בחטיבת גבעתי, ובחר במסלול של הדרכת לוחמים צעירים. בתפיסתו כאדם וכמפקד זו לא הייתה חוכמה גדולה להצליח כשיוצאים מבית כמו שלו, ולכן האמין כי יש לקחת מישהו שקשה לו, ולהרים אותו.
"עבורי זו הצוואה הבלתי כתובה שלו אליי - מתוך הקשר המיוחד והעמוק שהיה לי עם קובי ידעתי עוד בשבעה איך אני מבקשת לתת לו חיי נצח, והקמתי עמותה המושתתת על שלושה ערכים שהיו נר לרגליו של קובי: משפחה, חברות ואהבת הארץ. בדצמבר 2002 נפתח בית קובי - בית ומשפחה לחיילים בודדים".
מה המהלך הגדול ביותר שעשית השנה?
"עברנו למשכן הקבע, מהלך שהחל עוד ב-2005 ודרש אישורים ממועצת העיר גבעתיים, כמו גם שיפוץ של המבנה, שהסתיים ביוני האחרון".
עם אלו קשיים התמודדת?
"הקושי העיקרי נעוץ בבירוקרטיה במינהל מקרקעי ישראל".
מה החזון שלך?
"להעלות על סדר היום הציבורי את נושא החיילים הבודדים. כיום, בית קובי משמש עבור צה"ל מודל שלפיו יש לסייע לחיילים בודדים, וגם הצלחנו לרתום את הקהילה האזרחית והעסקית לסייע בנושא".
מי מקור ההשראה שלך?
"כמובן, קובי בני. הוא השאיר כל כך הרבה אור, כמו כוכב שממשיך לזהור בשמים גם אחרי שהוא בעצם כבר לא שם, והאור הזה הוא כמו מגדלור שמאיר לנו את הדרך. כל פרויקט בבית קובי נבנה מתוך אישיותו של קובי, אמונותיו, והערכים שעל פיהם חי והתנהג כאדם וכמפקד".