מי עדיין מפחד מש"ס

עבור רבים התדמית של ש"ס היא של אריה דרעי, ש"ס המושחתת, היהירה וכן - הגזענית. כי הרי הגזענות אינה חד-סטרית, לא כן? אם יש אשכנזים שאינם חובבי מזרחים, אז יש גם ההיפך. וש"ס היא ללא ספק מפלגה גזענית, ככל שמדובר באנשים שאינם ממוצא מזרחי ואינם בעלי אמונה דתית. בכל מעשיהם ופעולותיהם מעדיפים אנשי ש"ס מזרחים חרדים על פני האחרים וזו הרי מהותה של גזענות, לא כן?

מה שנשאר מהתדמית, מבחינה עובדתית, זו בעיקר הגזענות. בעניין הזה לא השתנה דבר וגם לא יכול להשתנות, מכיוון שעל הבסיס הזה הוקמה ש"ס וממנו היא שואבת את כוחה. אבל נדמה שבשאר האלמנטים חל שינוי מהותי. את היוהרה מחקו לש"ס כמה שנות גלות באופוזיציה והמכה שקיבלו מהבוחר.

והשחיתות? נדמה שגם בעניין הזה הלקח נלמד. כלומר, בטוח שיש מינויים פוליטיים, אבל כבר זמן רב אנחנו לא שומעים על המעשים המכוערים שאפיינו את ש"ס בעבר. ואם מבוצעות עדיין פעולות בלתי תקינות, וייתכן שמבוצעות, לא נראה שהן עולות בהרבה על מה שעושים האחרים.

העובדה הזו, שש"ס היא "כמו האחרים", בוודאי אינה סיבה לגאווה, אבל גם לא לפסילה. בכל זאת, אם לש"ס היה אריה דרעי (ועוד כמה כאלה), אז לקדימה יש אהוד אולמרט (וגם צחי הנגבי ואברהם הירשזון ועוד כמה כאלה) - ואף אחד אינו רואה בכך עילה לפסילת ראש המפלגה הזאת מלכהן כראש הממשלה.

אין מה להכשיל

שינוי גדול, שעדיין לא חילחל אצל רבים, חל גם בתחום הפוליטי. בשנים עברו נחשבה ש"ס למכשול בתחום החתירה לשלום עם העולם הערבי, בגלל תמיכתה בהתנחלויות והתנגדותה לוויתורים טריטוריאליים. באופן כללי ש"ס זזה יותר ויותר לכיוון הימני, לאחר שבתחילה היו עמדותיה "יוניות". על רקע זה נוצרה תדמית האנטי של ש"ס לכל דבר שדומה להסדר עם ערבים כאלה ואחרים. התדמית הזו התבססה על עובדות והיא עדיין מוצדקת.

מה שהשתנה, אם כן, זה לא ש"ס, אלא הנסיבות הפוליטיות. אם בשנים עברו היתה אמונה שאפשר להגיע למשהו עם הפלסטינים והאחרים, הרי שזו חטפה מכה אנושה, אולי קטלנית, בקמפ דייוויד של אהוד ברק, יאסר ערפאת וביל קלינטון. בכלל, אם ההיסטוריה תמצא לנכון להתייחס אל ברק, היא אולי תראה את גולת הכותרת של פעילותו באירוע ההוא. ברק הניח אז על השולחן את ההצעות הכי מרחיקות לכת שאפשר - אז שלום זה לא הביא, אבל זה כן הביא להתפכחות משמעותית של הציבור הישראלי. פרט לשלום עצמו זה היה הדבר החשוב ביותר עבורנו: לדעת איפה ועם מי אנחנו חיים.

לכן, ש"ס לא יכולה יותר להיחשב למכשול. כי אין מה להכשיל. כלומר, אם בוחנים את ש"ס של היום בעיניים לא משוחדות, הרי שאין עוד סיבות של ממש לרצות אותה מחוץ לממשלה.

מה לחש ביבי לרב עובדיה?

אני חושב שגם אם תעירו את בנימין נתניהו ב-3:00 בלילה, הוא יצליח להגיע בעיניים עצומות אל ביתו של הרב עובדיה יוסף. בכל פעם שיש איזשהו עניין פוליטי, ביבי הולך אצל המר"ן, כמעט כמו אלי ישי. בפעם האחרונה עשה ביבי את הדרך המוכרת לפני החג האחרון (ב') - בשביל מה? כדי להשפיע על הרב לא להצטרף לממשלת לבני.

לא יודע מה אמר בנימין נתניהו לרב עובדיה יוסף. אבל כל התוועדות כזאת של נתניהו, מזכירה לי את הפגישה המונומנטלית שלו עם הרב יצחק כדורי ז"ל. זוכרים את הלחישה ההיא? "אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים". אני בטוח שנתניהו כבר אינו חוזר על האמירה הזאת. לא באותן המילים. אבל מה הוא יכול לומר לרב, אם לא שאי-אפשר לסמוך על לבני ש"תשמור על ארץ ישראל"? ואולי גם על "ערכי ישראל"? ועל "סלע קיומנו"? ועל איך שאם יהיו בחירות, הרי שהוא, נתניהו, בהנחה שינצח, הוא וש"ס יקימו ממשלה "יהודית אמיתית". אולי אני חושד בכשר - אבל בכל פעם שביבי נפגש עם רב פוליטי, אני נזכר בלחישה הנוראה ההיא.