משרד האוצר, בנק ישראל ורשות ניירות ערך שוקלים צעדי התערבות בשוק האג"ח הקונצרני כדי לפתור את כשל השוק שגורם לירידת מחיריהן הרבה מעבר לערכן הכלכלי. ועדת ההיגוי של המשבר כוללת את ירום אריאב מנכ"ל האוצר, המפקח על הביטוח ידין ענתבי, החשכ"ל שוקי אורן, יו"ר רשות ניירות ערך זוהר גושן, נגיד בנק ישראל סטנלי פישר והמפקח על הבנקים רוני חזקיהו. בראשה עומד שר האוצר רוני בר-און.
לא מדובר בהתערבות ממשלתית ישירה כדי לרכוש אג"ח בשוק, אלא בעידוד גופים מוסדיים לרכוש אג"ח קונצרניות כדי לפתור את כשל השוק ולצמצם את הפגיעה בתשואות קופות הגמל. עיתוי ההפעלה לא מוגדר ומותנה במצב השווקים ושיקול הדעת של מקבלי ההחלטות.
*על-פי המסתמן, המדינה תבטיח לגופים מוסדיים שירכשו אג"ח קונצרניות (האג"ח יירכש על-פי החלטת הגופים) רצפת תשואה של 95% מהסכום שהושקע בפועל ברכישה (קרן ההשקעה). כלומר גוף שירכוש למשל אג"ח קונצרני של לבייב יזכה להגנה על נפילות מעל 5% בשווי האיגרת. למעשה המדינה נותנת לגוף המוסדי הרוכש אג"ח אופציית PUT למכור לה את האג"ח לפי שער של 95% מערך הרכישה.
*בתמורה תקבל המדינה אפסייד מעליית מחיר האג"ח. למשל, אם האג"ח נרכש ב-100 והשוק מתאושש, תקבל המדינה חלק מסוים מעודף התשואה (דרך אופציית CALL). לדוגמה, אם מחיר האג"ח עולה ל-120, המדינה תקבל 40% מהרווח. ההנחה היא שהשוק כיום אינו בשיווי משקל, וכשמחירי האג"ח יתאוששו, המדינה תוכל להרוויח; בינתיים הערבות הממשלתית תסייע להניע את השוק באמצעות הזרמת ביקושים.
*הטכניקה של ההתערבות תהיה באמצעות מכרזים שיוציא האוצר על רכישת חבילות אג"ח בהיקף של 500 מיליון או מיליארד שקל. גופים מוסדיים ייגשו למכרז ויציעו להשקיע סכום מסוים באג"ח קונצרני, והמכרז יהיה על גובה האפסייד שהגופים מוכנים לתת למדינה בתמורה לערבות. הגופים שייתנו את ההצעות הטובות ביותר במסגרת הסכום שמוכנה המדינה להעמיד כערבות - יזכו במכרז.
מעבר לכך מתכוונים באוצר לטפל גם בצד ההיצע. הבעיה, כפי שמזהים אותה באוצר, היא מעגל הקסמים שנוצר עקב ירידת מחירי האג"ח הקונצרניות. הירידה פוגעת בתשואות קופות הגמל, שבתורה גורמת לפדיונות גדולים בקופות. כדי לממן פדיונות אלה נאלצות הקופות למכור אג"ח קונצרניות ומורידות שוב את מחירן, וחוזר חלילה.
הפתרון שנקבע הוא מתן רשת ביטחון לקופות הגמל. הכספים הנזילים בקופות הגמל (כספים שניתן למשוך אותם ללא תשלום מס), נאמדים ב-150 מיליארד שקל, אך באוצר סבורים כי העלות התקציבית למימון רשת ביטחון שתבטיח תשואה מינימלית לכספים אלה גבוהה מדי. לכן סוכם כי אוכלוסיית היעד שעליה צריך להגן היא חוסכים מעל גיל 60 שייצאו לפנסיה בשנים הקרובות. היקף הכספים של חוסכים אלה נאמד ב-30 מיליארד שקל. נשקלות מספר אופציות: הבטחת תשואה מינימלית של 3%, הנפקת אג"ח מיועדות, או - בוורסיה החסכנית ביותר - הבטחת כספי הקרן בלבד.
הזרמת הון לבנקים
מעבר לטיפול באג"ח קונצרניות, גובשה חבילת צעדים שנועדה לצמצם את הנזק ממחנק אשראי הצפוי בשנת 2009, שיפגע ביכולת הבנקים להלוות ויפגע בעסקים קטנים. צעדים אלה אינם מותנים זה בזה ויפעלו בעת הצורך. הצעד המרכזי כולל הזרמת הון לבנקים. עם זאת, להערכת גורמים בירושלים לא ניתן לכפות על הבנקים לקבל סיוע כמו שכופים על בנקים אמריקניים ואירופיים. לכן לא יוטלו מגבלות כמו תקרת שכר בכירים או אי-חלוקת דיבידנדים.
הזרמת ההון הממשלתי תבוצע בדרך של הגדלת ההון העצמי של הבנקים על ידי הזרמת 6 מיליארד שקל (10% מההון העצמי) באמצעות פיקדון כספי מדינה לתקופה של שבע שנים.
*הפיקדון יוגדר על ידי בנק ישראל כהון עצמי ראשוני ועל בסיסו יוכלו הבנקים לגייס הון משני (בשיעור של 50%) וכך להגדיל את הונם ב-9 מיליארד שקל. ביחסי המינוף הקיימים ניתן יהיו להגדיל את האשראי במשק ב-75 מיליארד שקל (9 מיליארד שקל תחת מינוף בהלימות הון של 12%).
*אחרי שבע שנים, אם הבנקים לא יחזירו את הפיקדון, תקבל המדינה בתמורה שיעור יחסי של מניות.
*בתקופת הפיקדון תקבל המדינה תשואה מינימלית בשיעור שלא נקבע, על ידי דיבידנד (בדומה לתוכנית האמריקנית). יתרת התשואה תיגזר מהתשואה על ההון של הבנקים. ככל שהבנקים ירוויחו יותר, הם יעבירו למדינה יותר.
*לבנקים יינתן תמריץ להשתמש בכסף כדי להלוות. בארצות הברית נמצא כי הבנקים השתמשו בהון שגייסו, גם הון ממלכתי, כדי לחזק את הלימות ההון שלהם ולא להגדיל את האשראי. כדי להבטיח כי ההון שיוזרם לבנקים ישמש להגדלת האשראי, ייקבע מנגנון שבו ההחזר למדינה יקטן ככל שהבנקים ייתנו יותר אשראי. לדוגמה - צמיחה בהיקף האשראי של 3% תקטין את שיעור התשואה שהמדינה תקבל ב-1%.
הטיפול באשראי חוץ-בנקאי
בעיה נוספת היא הטיפול באשראי החוץ-בנקאי. ב-2009 יגיעו לפדיון אג"ח קונצרניות ב-12 מיליארד שקל ובשנים 2010 ו-2011 יגיעו לפדיון 100 מיליארד שקל. הבעיה נוצרת כי גופים מוסדיים, בניגוד לבנקים, אינם יודעים להתנהל עם חברות שנקלעו לבעיה.
למערכת הבנקאית יש אפשרויות רבות: פריסה מחדש, רה-ארגון, הזרמת הון נוסף, המרת אג"ח במניות, הכנסת הון חיצוני וכו'. אבל אם גוף שהנפיק אג"ח נכנס לבעיה, הגוף המוסדי יודע רק להגיש בקשה לכינוס נכסים עקב אי-עמידה בפירעון האג"ח. כיוון שמחצית מהאשראי העסקי הוא כיום חוץ-בנקאי, חברות שיכולות בתנאים מסוימים להמשיך לפעול תחת תוכנית הבראה יידחקו לפשיטות רגל.
ההצעה המתגבשת היא לתת לנאמני האג"ח סמכות לרכז את הטיפול בחדלות הפירעון (כיום לכל צעד נדרשת הסכמה של רוב הנושים, וכשצריך לתווך בין גופים רבים נוצרת בעיה לקבל החלטות). נאמן האג"ח ישכור גוף מקצועי שמתמחה בטיפול בחוב בעייתי כדי שילווה את תהליך רה-ארגון החוב.
בפועל צפוי כי הנאמן יעשה מיקור חוץ לטיפול בחוב הבעייתי ויעביר את הטיפול תמורת שכר טרחה מסוים לבנק מסחרי, שעושה את זה באופן שוטף במחלקת עסקי האשראי שלו.
הרציונל הוא לטפל בחוב חוץ-בנקאי כמו שמטפלים בחוב בנקאי, כלומר ללוות אותו עד ההבראה ולא ישר ללכת לכינוס נכסים.
עוד צעדים שיינקטו הם פתרונות פיסקאליים ברמת מיקרו ובמסגרתם תפעל המדינה כ"שחקן נדיב":
סיוע לעסקים קטנים על ידי סבסוד ריבית להלוואות בנקאיות דרך משרד התמ"ת.
דחיית תשלום מסים למדינה ללא קנסות.
הקדמת תשלומי המדינה לספקים משוטף 60 לשוטף 30/45.
מתן ערבויות מדינה למימון לפרויקטים גדולים של תשתית.
תוכנית המגירה של האוצר
- הגדלת ההון העצמי של הבנקים על ידי הזרמת 6 מיליארד שקל באמצעות פיקדון כספי מדינה לתקופה של שבע שנים. הפיקדון יוגדר כהון ראשוני
- עידוד מוסדיים לרכוש אג"ח קונצרניות והבטחת רשת ביטחון של 95% מקרן ההשקעה. האוצר יוציא מכרזים על גובה האפסייד בתמורה לרשת הביטחון
- מתן רשת ביטחון לחוסכים מעל גיל 60 בקופות הגמל
- שינוי הכללים כדי לטפל בחוב חוץ-בנקאי כמו שמטפלים בחוב בנקאי, כלומר ללוות אותו עד להבראה ולא ישר ללכת לכינוס נכסים
- סיוע לעסקים קטנים על ידי סבסוד ריבית להלוואות בנקאיות
- דחיית תשלום מסים למדינה ללא קנסות והקדמת תשלומים של המדינה לספקים
- ערבויות מדינה למימון פרויקטים גדולים של תשתית
[לאתר אפיקים סולידיים][לפורטל הפיננסי]
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
