כל הכבוד, ציפי

כך מנעה שרת החוץ רוב של לא-עובדים, לא משלמים מסים, לא משרתים בצה"ל

הכול היה מוכן כמיטב המסורת הפוליטית של ישראל; ערוך ומזומן לישיבות עד אור הבוקר; לביקורה של ציפי לבני אצל הרב עובדיה (בלבוש צנוע ובלי לחיצת יד); העטים נשלפו לכתיבה בעד הכניעה לש"ס ונגד הכניעה לש"ס (לרוב על-ידי אותו אדם); המסורת הפוליטית הישראלית גם לימדה אותנו שניתן לגשר על פערים בעמדות: מיליארד יותר לקצבאות ילדים - מהו בעינינו? האם לא כדאי לפצות את עניי עמנו כדי שתהיה ממשלה יציבה מונעת-בחירות היכולה להביא להסכם עם הפלסטינים?

ובעניין ירושלים - גם שם תיתכן פשרה: תוקם ועדת שרים מיוחדת; העניין יידחה; כל שינוי יותנה בדיון בקבינט וכיוצא באלה הסדרים מקובלים.

אך ציפי לבני טרפה את הקלפים: היא לא הסכימה לרכוש ראשות ממשלה במחיר ויתור על עקרונות חשובים וקיומיים. לבני אמרה, שעל העם לבחור את מנהיגיו ולא משאים-ומתנים מפלגתיים. כעת אומרים מעצבי דעת הקהל שהיא לא פוליטיקאית, שהיא תמימה, שהבחירות יעלו כסף רב ויחמירו את המשבר הכלכלי.

אמנם יש אמת בטענות אלה: לבני אינה פוליטיקאית לפי המסורת הישראלית, אך זה בדיוק מה שאנו זקוקים לו, כשאנו נזכרים לאן הוליכו אותנו הפוליטיקאים המקצועיים. די להשוות את התנהגותה עם התנהגותו של יו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, שתבע להעניק לו, בעת ובעונה אחת, מעמד של סגן ראש ממשלה עליון על כולם, ביחד עם הבטחה שיוכל להנהיג אופוזיציה פרלמנטרית בלי שיהיה בפרלמנט.

אשר לטענת הנזק הכלכלי, זו נכונה בעיקרה, אך היא מתעלמת מכך שכניעה לחרדים בענייני ירושלים ובעניין קצבאות הילדים הייתה גורמת נזק כלכלי עצום לישראל. הסירוב לדון בנושא ירושלים, שבלעדיו אין כלל מו"מ עם הפלסטינים, היה מבודד את ישראל, יוצר נתק בינינו לבין ארצות הברית, ומטרפד את הידוק הקשרים עם אירופה. מחירם הכלכלי של כל אלה גדול מ"ניזקה" של מערכת הבחירות.

אשר לעניין קצבאות הילדים, הרי זה עניין כלכלי ממדרגה ראשונה. אם תביעות ש"ס היו מתקבלות, היה נוצר בישראל בעתיד הנראה לעין, רוב של לא-עובדים, לא משלמים מיסים, לא משרתים בצה"ל, ובעקבות רוב זה, הייתה מתחילה גם הגירה רבה של אלה שבזכות עבודתם ושירותם, קיימת המדינה.

ויש עוד סיבה טובה מדוע יש צורך ב'בחירות עכשיו': מבחינה מוסרית, הזירה הפוליטית השתנתה לחלוטין מאז הבחירות האחרונות: שתיים מתוך שלוש המפלגות הבינוניות המנהיגות את הכנסת, שינו לחלוטין את פניהן: 'קדימה' הלכה לבחירות בראשות אהוד אולמרט כשהיא דוגלת בהמשך ההתנתקות החד-צדדית (תחת השם - 'התכנסות'), והיום הנושא הזה נקבר ונעלם; בראש 'העבודה' עמד ח"כ עמיר פרץ עם מצע יוני מובהק, ועתה עומד בראשה אהוד ברק עם מצע שאיש אינו יודע מהו.

כלומר, הברירה היא בין ממשלה שמרכיביה העיקריים שינו את הנהגתם ואת מצעם בלי לקבל שוב מנדט מהציבור, לבין קבלת מנדט כזה.

יש יתרון נוסף להליכה לבחירות: הן יחייבו את 'הליכוד' ואת העומד בראשו, בנימין נתניהו, לחשוף את קלפיו ולהודיע מה עמדתו בעניין קצבאות הילדים. אחד ההישגים הגדולים של נתניהו היה יצירת שוויון בקצבה לכל ילד, והתוצאה הייתה מיידית - ירידה בריבוי הטבעי של השכבות הלא-עובדות וגידול מרשים בשיעור המשתתפים בכוח העבודה האזרחי. האם הוא יהיה מוכן היום לוותר על הישג זה ולהיכנע לתכתיבי החרדים?

ועוד יתרון שולי: ההסכם בין 'העבודה' ל'ליכוד', שהיה משתק עוד יותר את הרשות המבצעת, נזרק למקום הראוי לו. יש לשבח את ציפי לבני על צעדה החשוב לדמוקרטיה, לכלכלה ולמוסר הציבורי בישראל. *

הכותב הוא נשיא המרכז הבינתחומי הרצליה לשעבר, חבר סגל בבית ספר רדזינר למשפטים וחתן פרס ישראל לשנת 2006

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988