שלב הולך ושלב בא במשבר הפיננסי הגלובלי; לאחר שבנקים מרכזיים וממשלות השיקו תוכניות להצלת בנקים ותאגידים פיננסיים - מוצלחות יותר ומוצלחות פחות - הגיעה העת לתוכניות לעידוד הצמיחה, או האצת צמיחה, כפי שקוראים לזה בישראל.
במילים אחרות, שרי אוצר בכל העולם נקראים לפתוח את התקציב, להגדיל את ההוצאה, להקטין את המסים, ולקוות שהפעילות תתרחב.
סוגים שונים של דאגה
אמנם יש הבדלים לא קטנים בין מדינות וביכולות התקציביות שלהן, אבל אין מדינות מפותחות שבהן אין מחזיקי אג"ח ממשלתי. והם מן הסתם מודאגים מאוד מפתיחת התקציב הזאת ומהשלכותיה. גם בישראל יש כבר עצבנות, המשקפת במידה רבה את החששות הקיימים בארצות הברית, בבריטניה, בגרמניה ובכל מקום שבו שוק האג"ח הממשלתי מהווה נתח גדול משוק ההון.
אם עד עתה מנהלים של קרנות פנסיה באסיה, לדוגמה, היו מודאגים מירידת ערכו של הדולר, ומהשפעתו על החזקות האג"ח האמריקאי שלהם, הרי מעכשיו תהיה להם דאגה נוספת.
אם המגמה הנוכחית תימשך, כל סקטור האג"ח הממשלתי בעולם יהיה חשוד, וגם מסוכן, בעיני מי שמחזיק בכספי חוסכים. זה כבר לא יהיה השוק של מי שהאמין בדיבורים על שוק חסין, סולידי ונטול פחדים, ויהפוך לעוד אחד מאותם תחומים שבהם המשבר פוגע בחוזקה.
היום שבו יאבד האמון באג"ח הממשלתי
בינתיים מדברים על הקטנת מסים ועל הגדלת הוצאות בסדרי גודל של 2% ויותר מהתוצר במדינות המתועשות. במדינות שבהן היה ריסון תקציבי, כמו ישראל, הדבר יכול להיות דווקא יתרון, אם מניחים שמחזיקי אג"ח של הממשלה חוששים ממספרים הרבה יותר גדולים.
אבל מה קורה במדינות שבהן המצב הפיסקלי אינו בדיוק מהמשופרים - וזה המקרה בארצות הברית ובחלקים גדולים מאירופה? ואם איגרות החוב של ממשלות רבות בעולם יתחילו לרשום הפסדים, מה יהיה על שארית האמון של אזרחי העולם בשוק ההון ובחיסכון לטווח ארוך?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
