מי כאן החמור?

לא מבין מדוע המורים נעלבים מהרב עובדיה יוסף. מה הוא בסך הכל אמר? ש"המורים החילונים הם לא מורים, אלא חמורים"? לא היה יותר גרוע, לו היה משווה אותם למורים החרדים? לו האשים אותם, את החילונים, שהם מלמדים לא לחשוב, לא לערער, לא להרהר - כמו המורים החרדים? לו טען שהמורים החילונים מנחילים לתלמידיהם את הערכים אותם מקבלים התלמידים החרדים ממוריהם - שצריך לשנוא כל מי ומה שהוא שונה; שהחוק הוא מה שאומר הרבי ולא מה שמחוקקת הכנסת ושמותר להכות שוטרים וחיילים?

צריך להתייחס לדברי הרב יוסף לא כאל אמירה, אלא כאל נעירה.

מה גם שהמורים נמצאים בחברה הכי טובה שאפשר - אחר הכל, גם על נספי השואה אמר הרב יוסף, כי נרצחו בגלל חטאיהם, כלומר חילוניותם ואולי גם חטא היותם לא-מזרחים. לעומת זאת, על החטאים של אנשיו שהורשעו כגנבים לא שמענו ממנו הרבה. משום כך הוא נחשב אצלם למורה רוחני ולגדול בתורה.

אם מישהו ראוי לתואר חמורים, הלא הם הפוליטיקאים החילונים שלא משנה כמה הרב יוסף יורק עליהם (ועלינו), הם ממשיכים לשחר לפתחו ולחבוש כיפה בנוכחותו, כאילו היה אדם קדוש. ובאמת, יש קדושה רבה ביכולת להכתיר ראשי ממשלה, אלא שבשביל זה לא צריך לחבוש כיפה, מספיק להביא המחאה.

יש אומרים שאין להם ברירה, לפוליטיקאים, שהרי הם חייבים להקים קואליציה. אלא שיש להם ברירה, ועוד איך. יש עוד מפלגות. נכון שיש חילוקי דעות בענייני פלשתינים וערבים.

אז צריך לשים את ה"עניינים" האלה בצד, מכיוון שממילא בחזית הזאת אי אפשר לעשות כלום. כלכלה, עוני, תרבות, תשתיות - אלה התחומים החיוניים לעתיד המדינה, שבשביל להקים סביבם ממשלה לא צריך את ש"ס. בכך שמחזרים אחרי ש"ס, שמשתפים אותה בשלטון, למרות ערכיה והתבטאויותיה - אומרים למעשה שאלה דברים שאפשר לחיות אתם, לא נורא.

התעלמות כזאת מהמציאות, כמו ההתעלמות רבת השנים מההאחזויות הלא חוקיות - היא הדלק המזין את מדורת השחיתות הציבורית, ובעצם גם האישית.