אל יתהלל חוגר

מחר מחרתיים, אחרי ההתלהבות והשמחה שתקפה את שוק ההון, יתחילו שאלות, תהיות וביקורת מכל מיני כיוונים. תוכנית האוצר כפי שפורסמה היום די סבוכה ובלתי בהירה. היא עמוסת ביורוקרטיה, מחייבת אישורים מפה ומשם וגם חקיקה שהיא לחלוטין בלתי אפשרית בימים אלה.

כמה תהיות כבר עולות:

1. למשל בפרק הסיוע למערכת הבנקאית לצורכי הרחבת אשראי. בתוכנית האוצר ובנק ישראל כתוב: "המדינה תעמיד ערבויות לכתבי התחייבות נדחית שיונפקו על ידי בנקים שיבחרו בכך בהיקף של 6 מיליארד שקלים. מטרת צעד זה הינה להרחיב את היצע האשראי של המערכת הבנקאית לחברות, לעסקים קטנים ובינוניים ולציבור הרחב".

במלים אחרות: המדינה תעמיד ערבויות לגיוסי הון משני שיונפקו על ידי בנקים, כדי שאלה יואילו ויפתחו את ברזי האשראי.

השאלה היא האם תוספת הון משני אכן מאפשרת להגדיל הלוואות. שהרי על פי הוראות הלימות ההון של המפקח על הבנקים, ההון המשני לא יכול לעלות על 50% מההון הראשוני. אז אם יש, כפי שטוענים הבנקים, בעיה בהון הראשוני, כמה משמעותית תהיה ערבות המדינה להון משני?

או שמא עכשיו יעביר המפקח על הבנקים סדרה של שינויים בהוראות הלימות ההון? אם לא, וכנראה שלא, אז לתוספת הזו לא יהיה אפקט דרמטי או משכנע על יכולת הבנקים להלוות.

2. גם היום יש לבנקים יכולת להלוות, לתת אשראי. היכולת הזו התחזקה בכל פעם שנגיד בנק ישראל הפחית את הריבית. אחת הסיבות המרכזיות להפחות הריבית המואצות היא להחליש את עוצמת טענת הבנקאים כי סגירת ברזי האשראי למשק נובעים מהתחשבות ב"פרמיית הסיכון" של המשק והחברות במשק.

רק שלמרות הפחתות הריבית הבנקים סירבו לשחרר אשראי. בכל פעם שהנגיד הוריד ריבית, הבנקים אמנם פרסמו הפחתה רשמית של הריבית שהם גובים, אבל במקביל באיזו צורה שהיא גדל המרווח הבנקאי כך שמחיר האשראי נותר גבוה עד בלתי אפשרי ולא פעם אפילו עלה.

האם ההון הוא צוואר הבקבוק של מערכת האשראי הבנקאי? לא בטוח.

יש הערכה שהבנקים לוחצים את המערכת עד לנקודה בה המדינה תקח על עצמה את כל ערבויות הזבל שלהם.

האם התכנית הזו תספק אותם? האם המדינה לוקחת על עצמה סיכוני אשראי שיספקו את הבנקאים והם יעשו מה שבנק נועד לעשות, לתת אשראי?

3. האפקט המיידי של התכנית הוא הוזלת עלויות ההון המשני של הבנקים. היום בשוק ההון נסחרים כתבי ההתחיובוית של הבנקים בתשואה ששווה לאגח ממשלתיות פלוס 2% ומעלה.

אפשר, שהבנקים יתחילו לעשות "החלפות". הם יחליפו את כתבי ההתחיבות הישנים בכתבי התחייבות חדשים אלה שבערבות המדינה והפער יירשם להם כרווח.

אפשר שישלחו זר פרחים לאוצר ולמשלם המיסים שמממן מכיסו את הגדלת רווחיות הבנקים.

לענין קרנות ההשקעה.

התכנית כותבת כך " קרנות ההשקעה הפרטיות יתמחו במחזור חוב ובניהולו, וישקיעו בחברות ישראליות אשר עיקר פעילותן בישראל והמעסיקות את מרבית עובדיהן בישראל"

שאלה שעולה כבר עתה: מהי חברה שעיקר פעילותה בישראל? איך מודדים את זה, איך בודקים את זה? אין תשובה חד משמעית.

החשש: הולך להיפתח מרווח גדול של בירוקרטיה שתסבך את כל התכנית.

ביקורת ציבורית צפויה:

משלם המיסים נחלץ למעשה להגן על גופים שניצלו וסחטו את כספו.

נכון שהחברות, אלה שהנפיקו את אגרות החוב המאיימות על השוק, הן חברות שסיפקו צמיחה ועבודה למשק. נכון שהמשק לא היה צומח בלי חלק ( קטן? ) מהאגח הקונצרניות והטייקונים לסוגיהם ומיניהם.

אבל לא מעטים מהם שיחקו במודע על הכיס של הציבור. אחדים מהם גייסו כאן הון כדי להציג אותו כהון עצמי להשקעה בפרויקטים הזויים במדינות שונות ברחבי הגלובוס.

חלקם גייסו הון, לא השתמשו בו, ועכשיו הם מנצלים את הכסף הזה כדי לרכוש מחדש את אגרות החוב שלהם, במחיר מינימום... וזה בלי ששאלו בכלל את מחזיקי האגח או שקלו את האינטרס שלהם. אז אולי אין דרך לתכנית פיננסית למשק, אלא כזו שתחלץ באותה הזדמנות כמה מהבעלים והמנהלים ששקלו שיקולים רעים או זרים. אבל מה עם לקיחת האחריות ? מה עם חובת חילוץ תמורת התפטרות?