זה לא הגיל

1. 39, 38, 37. לא, אלה לא המספרים שעלו בהגרלת הלוטו. אלה הגילאים הלא שגרתיים של שלושה מהקווטרבקים הבכירים ב-NFL - ברט פארב מהג'טס, ג'ף גארסיה מטמפה ביי וקורט וורנר מאריזונה - שממשיכים לחרוך את הדשא בשעה שספורטאים בני גילם בדרך כלל יושבים בבית. בטח כשמדובר בפוטבול - משחק שבו יש סיכוי טוב לגמור עם זעזוע מוח כמעט בכל מהלך.

הכסף הוא ממש לא פקטור במקרה של הטריו הזה, שבינתיים מוביל את הקבוצות שלו בבטחה לפלייאוף. כל אחד מהם כבר הרוויח לא מעט במהלך הקריירה. פארב אפילו ויתר העונה על 20 מיליון דולר שקבוצתו הקודמת, גרין ביי, היתה מוכנה לשלם כדי שיפרוש, רק כדי לחתום בקבוצה הפחות טובה של ניו יורק תמורת חוזה שנתי של 12 מיליון דולר; גארסיה יגיע לשכר שנתי של 2.75 מיליון דולר (נמוך במונחים של ה-NFL), רק אם הקבוצה שלו תזכה בסופרבול; וורנר? אחרי שעשה את כל הדרך מסידור מוצרים על מדפים בסופרמרקט לזכייה בסופרבול, נפצע, יובש בשתי קבוצות, וכבר ראה את הקריירה שלו דועכת, הסכים להתפשר השנה על 7.3 מיליון דולר כדי להנהיג חבורה צעירה.

גם הרצון לא לפרוש בלי הישג משמעותי הוא לא שיקול. לפארב ו-וורנר יש כבר טבעת אליפות על האצבע, ושמו של גארסיה רשום על כמה משחקים גדולים, כולל הקאמבק הכי גדול בהיסטוריה במשחק פלייאוף במדי סן פרנסיסקו - מחיקה של 24 נקודות.

"כשאני רואה מבחוץ את כולם מתרוצצים על המגרש אני יכול להשתגע", הסביר וורנר לאחרונה ל"וול סטריט ג'ורנל" מה מניע אותו להמשיך לשחק. "במהלך כל הקריירה שלי אני רגיל שמתייחסים אלי כאנדרדוג בגלל כל מיני דברים, אז עכשיו זה בגלל הגיל. זה רק מדרבן אותי עוד יותר להוכיח לכולם מה אני שווה".

אצל פארב הסיפור מורכב קצת יותר. הג'טס היא הקבוצה השלישית בקריירה שלו, אחרי 17 שנה בגרין ביי. פארב, שהחיים האישיים שלו יכולים לפרנס תסריטאים בהוליווד, החליט השנה שהוא חייב להמשיך לשחק כדי לשכוח מהטרגדיות בבית (אשתו מתאוששת מסרטן, הבית שלו נהרס בסופת הוריקן והוא עצמו סובל מניוון עצמות וכאבים כרוניים). בגרין ביי לא רצו אותו, אז הוא חתם בג'טס. בינתיים פארב פורח בניו יורק, כשגרין ביי עדיין לא הבטיחה את מקומה בפלייאוף. אם תרצו, סוג של נקמה מתוקה.

גארסיה הסביר בעבר שכל הקריירה שלו מונעת על ידי הרצון להמתיק את חייהם המרירים של הוריו. המשפחה איבדה שלושה מתוך שבעת האחים שנולדו לה - זוג תאומות שנפטרו ממחלה לפני שג'ף נולד, ואח שטבע במהלך טיול משפחתי. "כל עוד מה שאני עושה מעלה חיוך על פני הורי, אין לי כוונה לפרוש", הסביר גארסיה בעבר כשנשאל למה הוא עוד ממשיך לשחק.

2. מבול הטריידים האחרונים ב-NBA (אייברסון לדטרויט, בילאפס לדנבר, רנדולף לקליפרס, קרופורד לגולדן סטייט, מובלי והרינגטון לניקס), הוא הסימן הראשון למה שהולך לקרות ב-NBA בקיץ הקרוב והבא: שורה של כוכבי-על שמסיימים חוזים ויכולים לחתום איפה שהם רוצים. תזוזות השחקנים בין הקבוצות נובעת מהרצון של כל אחת מהן להיערך עם מספיק מזומנים לקראת הימים החמים, כדי להוות גורם משמעותי בשוק השחקנים. כלומר לפנות מספיק כסף מתחת לתקרת השכר על ידי הבאת שחקנים שעומדים לסיים חוזה.

אייברסון. כולם חושבים כבר על הקיץ

קחו למשל את הניקס. אחרי עוד עונה עם מאזן שלילי שבה היא הוציאה הכי הרבה על שכר בליגה (כ-100 מיליון דולר), היא הביאה את מייק דאנטוני מפיניקס כדי שיבנה לה קבוצה. כרגע היא עומדת על מאזן 8-7, משהו שהיה אמור לעלות חיוך קטן על פניהם של האוהדים.

אלא ששני מהלכים של דאנטוני הבהירו להם שכדאי להם לחכות עוד שנה-שנתיים לפני שהם באים לראות כדורסל במדיסון סקוור גארדן. הראשון הוא הייבוש של סטפון מארבורי (השחקן עם השכר השני בגובהו בליגה) שמסיים חוזה בסוף השנה. השני הוא הטרייד שבו ויתר דאנטוני על שני שחקים טובים עם חוזה ארוך טווח תמורת שניים פחות טובים, כדי שיפנו לו עוד 20 מיליון דולר תוך שנתיים. בשביל מה הניקס מפנים 40 מיליון דולר? בעיקר בשביל הבציר בקיץ הקרוב והקיץ והבא, שהולך להיות משובח מאין כמוהו.

הניקס רוצים להביא את לברון ג'יימס בקיץ הבא, ואם לא אותו אז תותח אחר שמסיים חוזה. ובשביל זה הם מוכנים להסתכן בלהפוך לשטיח של הליגה בשנה הקרובה. משהו שבן היתר גם יבטיח להם בחירת דראפט גבוהה בקיץ הקרוב - עוד דרך מצוינת לחזק את הקבוצה. אז אל תתפלאו שבתוך שנתיים הם גם ירוצו לאליפות.