פישר אמר את דברו

סטנלי פישר המתווך, ההולך בין הניצים, הגננת, אמר היום את דברו. הנגיד, כדרכו, דיבר מעדנות. אבל בדבר אחד חשוב ביותר הוא הכריע היום: הוא תומך בפריסת רשת ביטחון עכשיו, מיד.

זה אומר שהדברים של רוני בר-און ושל האוצר, לפיהם אין כל צורך בפריסת רשת ביטחון, בוודאי שלא עכשיו, מתפוגגים. למעשה פישר הכריע נגד פקידי האוצר ואפשר לראש הממשלה אהוד אולמרט וליו"ר ההסתדרות עופר עיני לנצח במאבק הזה. התוצאה היא שתהיה רשת ביטחון. זה הנושא הכי חשוב והכי עקרוני בדברי הנגיד היום.

אחרי שבועות שתיקה, כשהוא משאיר את כל הבמה למשרד האוצר, ונוכח הקרקס הפוליטי העלול לפגוע אנושות ביכולת הצמיחה של המשק לאחר המשבר הנוכחי, החליט פישר לקבל עליו את המינוי הממלכתי של המבוגר האחראי: הוא מפשר בין הקודקודים, בין הפקידים ובין המודלים.

לדבריו, אין הבדל משמעותי בין שני המודלים לרשת ביטחון, זה של משרד האוצר וזה של משרד ראש הממשלה. זה טוב וזה טוב. העיקר לעבוד ביחד ועיקר העיקרים לא להתפרע.

התוצאה היא ששני הצדדים ייאלצו להתכנס - היום, מחר השבוע - למודל אחד. כל צד ייאלץ לוותר על משהו ולאמץ משהו מהצד השני.

תם הטקס, נדם הדיון

הבעיה היא שפישר חיסל היום במחי יד את הדיון האמיתי שהיה צריך להתקיים, וזה לא כמה עולה רשת הביטחון הזו או האחרת ומאיזה גיל היא תיפרס. השאלה העיקרית והמכריעה היא איך תשפיע רשת הביטחון על התנהגות השווקים הפיננסיים של ישראל. איך ייראו השווקים בישראל בעוד שלוש-ארבע שנים. חורבה או צמיחה. ניהול ממשלתי ביורוקרטי או תחרות.

שני המודלים מכוערים. זה של האוצר וזה של משרד ראש הממשלה. השני הוא מודל שבא לתת מענה פוליטי. הראשון, זה של האוצר, הוא מודל שנעשה בלי חשק, בלי רצון ובכפייה. שני המודלים הולכים לעשות פה נזק קשה שאי אפשר להעריך אותו היום.

א. הלקוחות: ביום שנפרסת רשת ביטחון אומרים ללקוח של גוף מסוים שכלל לא חשוב איפה הוא שם את הכסף שלו, לא חשוב המעקב שלו, ההבנה או הלחץ והדרישות שלו. לא חשוב מה יהיה, הוא מרוויח את הסכום שהממשלה תיתן לו. מעכשיו הוא יכול להיות אדיש או סתם טמבל. זה בדיוק הפוך ממה שמנסים לפתח כאן כבר שנים ארוכות: תבדוק, תראה, תלמד, תדרוש, תעשה שופינג, תאיים.

ב. בעלים ומנהלים של גופי השקעות: מרגע פריסת רשת הביטחון אפשר להתפרע ולהכניס אינטרסים של חברים בלי הגבלה. כל האינטרסים של הלקוחות מעל גיל מסוים, נגיד 60 או 58, יוצאים להם מהפוקוס. נעלמים. לא חשוב מה ומי, טוב, רע, מישהו שם למעלה סוגר בעבורם את החשבון וזהו.

ג. הממשלה: חוזרת בגאון לשוק ההון. הפקידים חוזרים להיות המלך האחד והיחיד. בעל המאה הוא בעל הדעה. אני הממשלה שמה כסף, אז אני, הפקיד הבכיר, מורה לכם, גופי ההשקעה, איפה לשים כסף ואיפה לא לשים כסף. הממשלה תתערב, ממש כך, בניהול פרטני של השקעות הגופים.

ד. הרגולטור: זה שעובד בממשלה המממנת את רשת הביטחון יצטרך לקבוע כללי השקעה חדשים. נכון, גם היום יש כללי השקעה, אבל הם נוגעים לניהול סיכונים (ואפשר גם לחשוב שהם היו די בעייתיים). עם פריסת רשת הביטחון כללי ההשקעה יהיו מכוונים דרך החור שבגרוש. דרך החישוב של תקציב המדינה. זה לא שוק הון.

היכונו לג'ובים

ברור שזה לא ייגמר בהודעה רשמית על פריסת רשת ביטחון ומחיאות כפיים סוערות. מדובר במהלך היסטורי. הממשלה תקים מינהלת לרשת הביטחון. איפה תשב המינהלת? אהוד אולמרט, רענן דינור ומנואל טרכטנברג בוודאי רוצים אותה במשרד ראש הממשלה. צמודה למינהלת כושלת אחרת, מינהלת ההתנתקות. הביורוקרטיה תחגוג.

מאות רבות של עובדים יגויסו למינהלת הזו, פקידי ממשלה. החברים הללו יקימו סניפים ונציגויות ברחבי ישראל. כל מי שמגיע לגיל הכניסה לרשת יצטרך להתייצב בפני פקיד מינהלת רשת הביטחון לפנסיה לבדיקה פרטנית.

תראה לי כמה אתה מקבל פנסיה, תראה לי את ההכנסות האחרות שלך, תוכיח שלא הברחת נכסים בשנים האחרונות, תביא הוכחות, תביא מסמכים, אישור נוטריוני, מס בולים, אגרה.