"העולם מתהפך על צירו - מה שקורה כעת יקבע איך ייראו 10 או 20 השנים הבאות"

לכולם היה נוח לעצום עיניים: לסינים שהעדיפו לחסוך במקום לצרוך, לאמריקנים שהעדיפו לצרוך במקום לחסוך, ולרגולטורים ששידרו מסרים מנוגדים ; עכשיו, כשנטרפו הקלפים - ג'ונתן סטורי, מומחה בינלאומי לכלכלה פוליטית, מתפנה לגלות לנו את הסוף

עם תואר דוקטור מאוניברסיטה מכובדת בארצות הברית, יותר משלושים שנות הוראה באינסיאד, בית הספר הנחשב למינהל עסקים בצרפת, ושלל מאמרים וספרים, פרופ' ג'ונתן סטורי חשב שהוא מכיר את כל המדינות בעולם. עד שבשיחה עם אנשי עסקים סינים, לפני כשנה, הופתע לשמוע על מדינה אירופית שמעולם לא שמע על קיומה. "הם אמרו לי שהם למדו הרבה על מדינה מצליחה מאוד בצפון אירופה, מדינת נוקיה", הוא מספר בראיון למגזין G. הגילוי הגיאוגרפי העלה את סטורי על טיסה לפינלנד, לפגישה עם ראשי ענקית הטלפונים הסלולריים: "רציתי להבין בעצמי מה למדו הסינים".

כמי שייעץ בתחילת שנות ה-90 לממשלת פינלנד, סטורי הגיע לפגישה בנוקיה בגישה מעט ביקורתית. "בשנות ה-80 הפינים ייצרו בעיקר סירות ועץ - מוצרי בסיס שהיו פגיעים מאוד לתנודות בשוק", הוא מספר. "כדי להשתחרר מהתלות הזו במוצרי בסיס, הממשלה שינתה גישה והחלה להדגיש את תחום ההיי-טק. ואכן, כיום נוקיה מהווה כ-75% מהבורסה בהלסינקי, אבל בסופו של דבר - גם טלפונים סלולריים הם מוצרי בסיס עם מחירים לא יציבים, כך שהם עזבו עסק אחד של מוצרי בסיס, רק בשביל לעבור לעסק אחר של מוצרי בסיס".

מנהלי נוקיה לא התרגשו מהשאלה, וסיפקו תשובה שהטביעה רושם עמוק בפרופסור לכלכלה פוליטית. "הם אמרו לי כך: 'יש לנו כבר תוכניות למותה של נוקיה. הגישה שלנו היא שנוקיה היא כמו 'המלכה האם' בכוורת, שמטילה הרבה ביצים, ובסופו של דבר היא תמות, אבל הרעיון הוא שכל ביצי הטכנולוגיה האלה בפינלנד ימשיכו לבד'. אתה מבין איזו מדינה מרשימה? איפה עוד שמעת על מדינה שמתכוננת למוות של החברות המצליחות שלה?" הוא שואל בהשתאות.

ההתלהבות של סטורי מהניסיון של הפינים להסתכל קדימה אינה מפתיעה את מכריו; היכולת לחשוב על העתיד ולהתכונן אליו היא אחד מתחומי ההתמחות שלו. לפני כעשר שנים פרסם ספר שבו הציע לאנשי עסקים כלים שיאפשרו להם להעריך את הסיכויים ואת הסיכונים העתידיים בשווקים מתפתחים. אבל בימים אלה נדמה לו שלדבר על העתיד זה סיכון בפני עצמו. "לפני שישה חודשים פנו אליי מישראל והזמינו אותי לדבר בוועידת 'גלובס' על עתיד הכלכלה העולמית. לפני שישה חודשים הייתי שמח לדבר על העתיד, אבל עכשיו? עכשיו זה הרבה פחות ברור".

המשבר הכלכלי העלה את רמת הקושי של השאלה שעליה ינסה סטורי לענות במושב הפתיחה של ועידת ישראל לעסקים ב-14 בדצמבר, אבל גם את רמת העניין בתשובות שלו. הוא מודע לכך. "אני מנסה לחשוב איך לדבר על העתיד בלי להישמע טיפש, כי אפשר להגיד מה שרוצים על העתיד, אבל האתגר הוא לתת הערכות שיחזיקו מעמד. ברגעי מפתח כמו זה שאנו נמצאים בו עכשיו, העולם מתהפך על צירו, ומה שקורה כעת יקבע איך ייראו עשר או עשרים השנים הבאות".

[לאתר ועידת ישראל לעסקים]

- איך מגבשים הערכות כאלה?

"אתה חייב קודם כול להבין מה היו הגורמים למשבר, להסתכל על העתיד דרך ההווה. ואחרי שמבינים איך הגענו למצב הנוכחי - לחשוב אילו צעדים לנקוט כדי להגיע לעתיד רצוי".

- אז איך הגענו למשבר הנוכחי?

"גורם אחד, למשל, שאני חושב שהיה משמעותי מאוד, הוא המדיניות הציבורית בארצות הברית. ענפים שונים של הממשל האמריקאי שלחו לשווקים מסרים מנוגדים מאוד. מצד אחד הבנק המרכזי הקל את זרימת הכסף - כל הנשיאים ב-16 השנים האחרונות עודדו בעלות על בתים פרטיים, והקלו את הקריטריונים של בנקים למתן הלוואות. מצד שני, הידוק הרגולציה לאחר 11 בספטמבר, לצד חקיקת 'סרבנס אוקסלי' (הידוק הפיקוח על תאגידים בעקבות פרשת אנרון, א' ל') ו'בזל 2' (תקנות פיקוח בינלאומי על בנקים, א' ל'), שלחו מסר מנוגד.

"החקיקה והתקנות האלה תרמו למשבר גם בכך שבנקים שהתייחסו לנכסים בערך מסוים, פתאום גילו שתחת הכללים החדשים הערך שלהם נמוך יותר ושאין להם הון כפי שהם היו רוצים. הם היו צריכים לצאת לגייס הון, וזה אילץ בנקים כמו בר סטרנס וליהמן לחשוף את היקף החובות שלהם".

- אבל מדברים עכשיו על יותר רגולציה דווקא כפתרון למשבר.

"אני יודע. כולם צועקים עכשיו להגביר את מעורבות הממשלה, להגביר את הרגולציה, לערב את הממשלה בתוכניות החילוץ. אבל אני אומר להם, היזהרו, כי בהחלט אפשר לטעון שהממשל וענפיו תרמו בצורה משמעותית לפרוץ המשבר הנוכחי.

"עוד דוגמה לכך היא היעדר של מדיניות ברורה של הממשל, במשך שנים, כלפי שוק הצללים הפיננסי של קרנות גידור ושל גופים מסוג זה. למה היה שוק צללים כזה? למה אפשרו לו להישאר שוק צללים?"

רבים מהבנקאים שניהלו את שוק הצללים הזה הגיעו מהכיתות של בתי הספר המובילים למינהל עסקים, כולל אינסיאד. מה החלק של בתי הספר למינהל עסקים באחריות למשבר?

"הקורסים הפופולריים ביותר באינסיאד הם על יזמות: איך מתחילים פרויקט או חברה. האם הסטודנטים בקורסים האלה מונעים מרצון להתעשר? מתאוות בצע? אני חושב שהם מונעים מהתלהבות, מיצירתיות. בוגרים כאלה חושבים על כסף כעל המדד המקובל לרמת ההצלחה של החברה, אבל הוא לא בהכרח המטרה.

"אם אני מנסה לחשוב מה התרומה של בתי הספר למינהל עסקים למשבר - אני חושב שתרמנו בכך שעסקנו ברעיון של ייצור ערך לבעלי מניות כקנה המידה העיקרי, כמעט המטרה, שבאמצעותה חברות צריכות למדוד את עצמן. למשל, שחייבים להגיע לשיעור החזר ביחס להשקעה של 15% לפחות בשנה".

- ואתה לא מסכים עם זה?

"אני מסכים עם זה חלקית. אם אני משקיע פרטי, ואני נותן לך את כספי, קיים בינינו חוזה לא רשמי שבו אתה מתחייב לעשות את השימוש האופטימלי בכסף שלי. אני חושב שזה נכון, ושזה המפתח לאמון בתוך המערכת. המקום שבו אני לא מסכים עם הגישה הזו הוא שתאגידים והנהלות בכירות מנהלים ארגונים מסובכים ביותר, וזה די טיפשי לחשוב שקנה מידה אחד בלבד יכול לכסות את כל המורכבות הזו".

- אז מה המדרוג שאתה מציע?

"באופן אישי, אני לא חושב שצריך לשים את הקריטריון של רווחיות למשקיעים מעל לכל קריטריון אחר. אני לא מאמין במקסימיזציה של ערך אחד על-פני אחרים. זה כמו המחשבה שדמוקרטיה היא ערך עליון שיביא שלום, שהובילה למלחמה בעיראק. לא צריך להדגיש שום ערך יתר על המידה. ייתכן שבתי הספר למינהל עסקים תרמו למשבר בכך שעודדו מנהלים לחשוב במונחים של מקסימיזציה".

- איפה אתה מוצא את ישראל בכל זה?

"ישראל הפכה לגן עדן בתחום הטכנולוגיה, אך מובן שהיא לא יכולה לבודד את עצמה מהמשבר העולמי. עם זאת, הבעיה במזרח התיכון אינה בתחום הכלכלי, שבו נעשה הרבה בישראל. אני מודאג הרבה יותר ממצב תהליך השלום".

צרו איתנו קשר *5988