יש משהו מעט קטנוני בשטף הפרסומים על משאים ומתנים למכירת נכסים בידי חברות הנדל"ן. בכל יום מגלים לנו כלי התקשורת, או החברות עצמן שהן נמצאות במו"מ למכירת קניון, מגדל משרדים, או חברה שלמה בחו"ל. מכרתם? אין בעיה, ספרו לנו על כך. מו"מ? נו טוב, היום הכול עומד למכירה.
קחו למשל את איליק רוז'נסקי, מנכ"ל דלק נדל"ן , ואחרים דוגמתו, המנהלים נכסים שמניבים להם אולי תשואה של 10%. כך לדוגמא, התשואה התפעולית מנכסי DGRE, חברת הבת של דלק נדל"ן, עמדה בדו"חות הרבעון השלישי על 7.2%.
אותו הנכס, לו היה מתורגם למזומן, יכול היה בימים אלו להניב תשואה של יותר מ-50%, באמצעות השקעה פשוטה באגרות החוב של הקבוצה שנסחרות בתשואה של 35% ועד 80%.
זו הסיבה בגינה כל הטייקונים שגייסו חוב הקפיאו את כל פעילותם. לא לציטוט, הם אולי יודו שכל הנכסים נמצאים על המדף (והמימושים הרבים האחרונים של נכסים ובנין בשבועיים האחרונים הם רק דוגמה).
היתרון הגדול של דלק נדל"ן הם הנכסים הלא משועבדים, ששווים מיליארד שקל. ככל הנראה, רובם הם תוצאה של מגבלת לווה בודד, שלא אפשרה לקבוצת דלק לשעבד אותם כנגד הלוואות.
עכשיו, השאלה הגדולה היא את מה, למי ובכמה, תצליח דלק למכור בסיום המו"מ. גם הקונים יודעים, כנראה, שלדלק "שווה" למכור את אותם נכסים בהנחות מפליגות, אך מי שהמזומן בכיסו וגם מאמין בעתיד הנדל"ן יעדיף לקנות את האג"ח של דלק, במקום לקנות מגרש בירושלים, או בניין בשטוקהולם של החברה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
