טלוויזיה בשחור-לבן

בין אירועי השנה, ניתן מקום מכובד לחגיגות ה-40 לטלוויזיה הישראלית. הייתי ילד בן חמש כשפרצו שידורי הטלוויזיה אל חיינו. למען האמת, אל בית משפחתי היא לא חדרה בשנותיה הראשונות. פשוט, לא יכולנו להרשות לעצמנו הוצאה כל-כך משמעותית. אני זוכר את עצמי מסתכל בעיניים כלות על המכשיר המדהים הזה, שהחל לתפוס את מקומו המכובד במרכז הסלון של חברים מהגן ומבית הספר.

אבי, איש גאה ומנומס, הנהיג משמעת קשוחה באשר לכמות השעות שהותרו לנו לביקור אצל שכנינו, בעלי המכשיר האגדי. לפיכך, נדרשנו לבחור לעצמנו תוכנית אחת, בה הורשינו לצפות. אחי ואני בחרנו ב"מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". הוריי בחרו - איך לא - ב"מבט לחדשות" בהנחייתו של חיים יבין.

ארבעים שנה מאוחר יותר, אשתי היקרה משוכנעת שהסיבה לכך שביתנו נראה כחנות ממכר בינונית למכשירי טלוויזיה, נובעת מתסביכי הילדות שלי. כמות ממירי הכבלים בביתנו יוצרת מצב שאם חפצה נפשם של ילדיי היקרים לצפות בו זמנית בכל הערוצים דוברי העברית, ובאותו זמן גם לצפות בכל ערוצי הספורט השונים הקיימים, לפחות במובן הטכני לא תהיה להם שום בעיה. במובן הטכני בלבד, משום שבגלל קשיחותם הידועה של הורי ילדיי, הרי שגם מסך טלוויזיה אחד היה מספיק כדי להיענות למכסת השעות הדלה המותרת לצפייה בביתם הסגפני.

המועמדים לניסויי הבטא

כצרכנית כפייתית של טכנולוגיות מולטימדיה למיניהן, נראה לי שמשפחתי היקרה הינה מועמדת טבעית לניסויי הבטא של כל אותם חידושים והמצאות שנועדו לשרת את הבית הדיגיטלי המודרני. מעניין, שרבים מהחידושים הללו מפותחים על-ידי חברות סטארט-אפ רבות כאן, בארצנו.

מטכנולוגיות לממירים, דרך טלוויזיית אינטרנט, המשך בסטנדרטים חדשים להפצת מולטימדיה, ובנוסף שידורי וידיאו אלחוטיים באיכות גבוהה ומרכזי שליטה ובקרה למיניהם. אם נאחד את כל הסטארט-אפים האלה תחת קורת גג אחת, הרי שנקבל חברה מרשימה, הנותנת מענה שלם וכולל לבית הדיגיטלי המודרני, באשר הוא.

על סמך חברות שראיתי כאן בארץ, ואם נתחשב גם בתרומתו הצנועה הצפויה של העולם מחוץ לישראל לתחום זה, ניתן להניח שבעוד זמן לא רב, ייראה עולם המולטימדיה שונה מאוד ממה שהוא היום. אפשרויות הצפייה, הנוחות, האיכות, ושילובם של כל אלה במכשירים שונים, מטלוויזיה דרך מחשב ועד טלפון סלולרי וגאדג'טים שונים, יהיו פשוט חוויה מעולם אחר.

כדי להבין את עוצמת השינויים, שעוד נוכל לעבור בעתיד הנראה לעין, די אם נזכור שלפני מספר עשורים צפינו בערוץ אחד, בשחור לבן, ללא שלט, ובסיועה של אנטנה (למי שלא מכיר - מעין חתיכת מתכת מחודדת, המחוברת לטלוויזיה דרך כבל לבן ומוזר, ושצריך לצוות על הילד הקטן להחזיק בה ביד חשופה על מנת לשפר את איכות הקליטה).

אבל, הנה נקודה למחשבה: כל השכלולים האלה, האיכות המדהימה של השידורים, הנוחות הבלתי נסבלת של הצפייה בהם בכל זמן, בכל מקום, ובכל מכשיר, לא משנים את העובדה, כי רמת התוכן המשודר אינה מתקדמת באותו קצב. להיפך, בימים שבהם כל דרדק נהיה כוכב עליון, כל תוכנית ריאליטי הופכת למרכז חיינו, והפרסומות הופכות להיות מטרה בפני עצמה, אני אישית מוכן לוותר על כמה פיקסלים בחדות המסך תמורת תוכן משופר יותר. או במילים אחרות - הלאה "הישרדות", בוז ל"האח הגדול", קדימה "זהו זה", יחי "חדווה ושלומיק".