המחוקק לא ישמור עלינו

גד אריוביץ, אסטרטג השקעות, בית ההשקעות אלטשולר שחם

בשנה האחרונה סובל המשק האמריקני משורה ארוכה של כשלים בסקטור הפיננסי: משכנתאות הסאב פריים, לאחר מכן גם משכנתאות הפריים, מוצרים פיננסים מאוגחים, ביטוח מפני פשיטות רגל, אשראי מסחרי קצר מועד לחברות, ואפילו האשראי בין הבנקים עצמם אינו זורם כפי שצריך.

בנוסף להערכות של הפסדים האדירים של כטריליון דולר למערכת הפיננסית המוסדית באמריקה, נתבשרנו לאחרונה שאחד מהחברים המכובדים של בורסת נסד"ק בניו יורק פשוט גנב כ-50 מיליארד דולר ממשקיעים מוסדיים ופרטיים.

הכישלונות הקולוסאליים הללו העמידו את מערכת הפיקוח הפיננסי הציבורית באור שלילי ביותר. כמעט בכל פורום מוסכם כיום שמערכת הפיקוח על הסקטור הפיננסי נכשלה לחלוטין ויש להדק את הפיקוח והרגולציה על השווקים והמוסדות הפיננסים. המבקרים קוראים להרחיב את גופי הפיקוח והאפקטיביות שלהם.

מיליארד דולר ו-3500 עובדים

הרשות לניירות הערך האמריקנית (SEC) היא מהעשירות מבין רשויות הרגולציה בעולם. רשות פיקוח זו נהנית מתקציב בהיקף מיליארד דולר ומעסיקה 3500 עובדים שרובם המוחלט בעלי השכלה גבוהה, ניסיון עשיר ותנאי עבודה מצוינים. לצוות האדיר הזה נוספים אין ספור עובדים במחלקות הפיקוח, הבקרה והמשפטים של הבורסות, בנקים, בתי השקעות ומוסדות פיננסיים אחרים.

כמו כן, למרבית הפעילים בשוק ההון והסקטור הפיננסי יש מחלקות ומומחים לסיכון פיננסי. בנוסף לצוות הענק הנ"ל של רגולטורים, עוסק גם הבנק הפדראלי ברגולציה ופיקוח על הבנקים ומוסדות הפיננסים אחרים. כפי שהוכיחה המציאות בשנה האחרונה, הצבא הגדול והמשוכלל של הרגולטורים המשופע במשאבים לא הצליח להציל את הסקטור הפיננסי, שללא התערבות מסיבית של הממשלה והבנק המרכזי, היה כנראה מתמוטט השנה לחלוטין.

נאמני השוק החופשי כמו נגיד הפד לשעבר אלן גרינשפן, טוענים כי הפיקוח על השווקים והמוסדות הפיננסים, בעיקר בזמן אמת, איננו מעשי, בשל המורכבות והתיחכום של הפוזיציות ובשל המהירות שבה הן משתנות.

השלטונות נטו לפיכך להתרכז בהגנה על המשקיע הפרטי ולא בניתוח ופיקוח עסקות בין המקצוענים. זאת תוך כדי כפיית המוסדות הפיננסים להקים ארגוני בקרה ופקוח של עצמם.

האסכולה הנגדית טוענת, לעומת זאת, כי האינטרס הציבורי דורש פיקוח הדוק על שווקים ומוסדות פיננסים וכימוסדות הפיקוח העצמיים הם בבחינת "לתת לחתול לשמור על החלב".

גישה זו מובלת על ידי משפטנים המתבוננים בבעיה של רגולציה מזווית חוקית, כלומר של החטא ועונשו ולא מזווית של מבנה יעיל של שוק ההון כפי שמנסה להציע האסכולה של השוק החופשי.

רעידת האדמה הפיננסית הנוכחית מצביעה לכאורה על הצורך להדק את הפיקוח והשליטה בסקטור הפיננסי.

בארה"ב הצבא הענק ורב המשאבים של רגולטורים לא הצליח למנוע את המשבר ואפילו לא להגן על המשקיעים הפרטיים והמוסדיים מפני הונאות רבות היקף. ואם באמריקה הפיקוח הציבורי המתוחכם - העשיר באנשים ובמשאבים, איננו מצליח לשמור על האינטרס הציבורי כיצד יעשה הדבר בישראל עם משאבים הרבה יותר מצומצמים?.

תהיה זאת טעות כבדה להגדיל באופן דרסטי את מספר עובדי הרשות לניירות ערך (או את הפיקוח על הבנקים) והמשאבים הכספיים שלהם. יתר על כן, אם המדינה תגביר את המשאבים לכאורה להרחבה והעמקת הפיקוח, יתכן והציבור יפרש זאת כמסר שעתה המשקיע מוגן יותר ואיננו צריך 'להישמר על נפשו בבחירת מנהל וסוג ההשקעות.

מה שאנו צריכים הוא רשות קטנה ולצידה תשתית רגולטיבית טובה לפעילות שוק ההון וצרכי המשק ולא לאמץ את הגישה המשפטית האמריקנית של החטא ועונשו.

לבסוף, עד כמה שהמשבר הנוכחי מכאיב ומפחיד, אין להתעלם מכך שמה שקורה כיום בשוק הוא שריפה בטבע שמשמידה את הארגונים העסקיים החלשים אבל בטווח הארוך יותר מאפשרת צמיחה מוגברת לארגונים חזקים ובריאים ששרדו את המשבר.

הכותב שרת בזמנו כסמנכ"ל הרשות לניירות ערך ושוק ההון של דרום אפריקה וכיום הוא יועץ אסטרטגי בבית ההשקעות אלטשולר שחם