הכתובת היתה באוויר

"שלושה דו"חות ביקורת, בהם ממצאים קשים ביותר על הנעשה במינהל התעופה האזרחית, חבויים עמוק במגרותיהם של ראשי משרד התחבורה. מדובר במסקנות שאסון תעופתי אפשרי חבוי בהן. דו"ח ביקורת שביצעו מומחי ה-ICAO (הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית), בו ממצאים קשים המראים כי המינהל הישראלי איננו מקיים עבודה תקינה ושני דו"חות קשים ביותר שכתב מבקר הפנים של המשרד, חגי ארז - האחד נוגע לחקירת תאונות אוויר והשני לפעילות האגף ליחסים בינלאומיים במינהל התעופה האזרחית".

כך נפתחה כתבת התחקיר "שמיים פתוחים - לאסון", שפורסמה ב"גלובס" ביולי 2001 והביאה לתגובות קשות בכל הממסד התעופתי האזרחי והצבאי לצד התחייבויות מפליגות של שר התחבורה ושר האוצר דאז עד כדי דיון בישיבת ממשלה והבטחות בצידה. אלא שבמקביל הגן המשרד על עצמו וסירב לתת פרסום רשמי לדו"חות שנמצאו בידי "גלובס". בהמשך, אחרי עתירה של ערוץ 2 לבג"ץ ועוד זמן שעבר, הורה בג"ץ לפרסם חלק מהדו"חות. אבל אז כבר הצטברו עוד ועוד דו"חות ומאז, הדברים רק מחמירים.

זה נס שלא קרה עדיין אסון

שיהיה ברור: ישראל נמצאת תחת סיכוני בטיחות תעופה. זה שלא קרה עד היום אסון תעופתי אזרחי כבד, עם מאות או אלפי הרוגים - זה רק נס. על אף ששרי התחבורה לדורותיהם שונים באופיים, בלהט ובאידיאולוגיות הפוליטיות שלהם, לכולם יש מכנה משותף אחד: חוסר האכפתיות והתרומה האפסית שלהם לתעופה האזרחית.

בסופ"ש, אחרי עוד דו"ח ביקורת קשה שהכין ארגון ה-ICAO לפני שנה ואחרי עוד ביקורת קטלנית שהכין ה-FAA בעצמו, כבר יודעים גם האמריקנים שמההבטחות ומהתחייבויות ישראליות לא יוצא כלום. ועכשיו זה כבר הודעה רשמית בינלאומית: בטיחות התעופה בישראל במצב מחפיר. את כל זה יודעים שרי התחבורה וראשי הממשלה כבר שנים. לטובת שר התחבורה הבא, להלן תקציר השנים האחרונות בבטיחות בתעופה:

1. 1990. בעקבות שני פיגועים במטוסים - הפיגוע במטוס פאן-אם בלוקרבי, דצמבר 1988, בו נהרגו 270 בני אדם, ומטוס בריטיש מידלנד בינואר 1989, בו נהרגו 60 נוסעים - הודיע שר התחבורה דאז, משה קצב, על פרויקט טיפול כלל מערכתי באסון תעופה.
   הוקמה ועדה בראשה עמד אלוף במיל' עמוס לפידות. במהלך עבודת הוועדה אירע אסון תאונת מטוס המטען של אל על שנפל אל תוך שכונת מגורים באמסטרדם והביא להריגתם של 47 נספים, רובם על הקרקע.
   
2. 1993. ועדת לפידות הראשונה מפרסמת המלצות רב-תחומיות. הממשלה מוציאה ספר בשם "מערך מרכזי המידע לאסון תעופתי" ומורה לוועדה להתחיל בהתארגנות ליישום תוכנית עבודה.
   
3. 1994. הממשלה לא מאשרת מימון של 10 מיליון שקל ליישום המסקנות.
   
4. 2000. מבקר הפנים של משרד התחבורה, אלוף (במיל') חגי טננבאום-ארז, מוסר לשר התחבורה דאז, אמנון ליפקין-שחק, דו"ח ביקורת על חקירת תאונות אוויר. מהדו"ח עולה כי המחלקה לחקירות תאונות ותקריות טיס אינה מבצעת את תפקידה.
   
5. 2001. מומחים מ-ICAO (הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית) הגיעו לארץ והגישו דו"ח. הממצאים קשים: מינהל תעופה אזרחית לא מציית לתחומי האחריות המוטלים עליו; סוטה משיטות העבודה המקובלות והמומלצות על ידי רשויות התעופה הבינלאומיות; אין מימון ואין ציוד נדרש; אין סגל הולם; אין מערך רישוי מקיף המגדיר הליכי רישוי למפעילי כלי טייס; יש מחסור חמור במומחי הנדסה הנדרשים לביצוע בקרה ופיקוח נאותים. אין פיקוח על מוניות אוויר ומטוסי מנהלים. יש מחסור חמור במומחי הנדסה ופגיעה חמורה ברמת הבקרה והפיקוח המתחייבים. שר התחבורה, אפרים סנה, החליט להחביא את הדו"ח מעיני הציבור.
   
6. 2001. הלל פלד, סגן בכיר לכושר אווירי במינהל תעופה אזרחית וחבר הוועדה הבינלאומית שחקרה את אסון נפילת מטוס אל על באמסטרדם, מתפטר מעבודתו וכותב לשר התחבורה: "המצב הקיים גורם לקשיים והפרעות חמורים בפעילות הגופים התעופתיים ומגיע עד כדי פגיעה בבטיחות". כמה כמעט תאונות. הממשלה ממנה את עמוס לפידות, מפקד חיל האוויר לשעבר, לעמוד בראשות עוד וועדה.
   
7. אוגוסט 2007. ועדת לפידות השנייה מפרסמת את ממצאיה: התדרדרות רבת שנים הביאה לתיפקוד לקוי ביותר של רשות התעופה האזרחית; סכנה לאסון אווירי; חוק כלי הטייס אנכרוניסטי ולא רלוונטי; תקנות הטייס אקראיות ולוקות בחסר; אובדן שליטה על התעבורה האווירית; מצב בטיחות הטיסה קשה וימשיך להידרדר.
   
8. דצמבר 2008. רשות התעופה האמריקנית (FAA) מזהירה את הציבור האמריקני מפני בטיחות הטיסה של ישראל. *