לא צריך להיות פציפיסט, או "שמאלן להכעיס", כדי להתרעם על האופן שבו מוצגת התקיפה בעזה בתקשורת הישראלית. מן המפורסמות היא שמי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין, ואילו התקשורת בישראל, זו שרק לפני שנתיים וחצי הייתה שותפה מלאה להתלהבות של ראשית המלחמה בלבנון, נדמה שלא למדה דבר.
המוזות שותקות
ממשלת ישראל וצבאה לא יכלו לפנטז על תקשורת כה ממלכתית: כל אותם "אולפנים מיוחדים" בטלוויזיה, כל הדיווחים ברדיו וכמעט כל עמודי העיתונות המודפסת של הבוקר, הריעו לדרג המדיני על עצם ההחלטה לפעול בעזה, ולדרג הצבאי על אופן ביצוע הפעולה.
יתכן מאוד שהפעולה הצבאית בעזה הייתה נחוצה, אבל העדר כל ביקורת עליה בגופי התקשורת השונים, צריכה להדאיג את כל מי שמבין כי תקשורת ביקורתית היא מאבני הייסוד החשובות של הדמוקרטיה.
הכוונה אינה להיגרר כאן לויכוח הפוליטי שבוודאי ילווה את המשך ההסלמה בדרום, אלא רק לתמוה כיצד תקשורת חופשית במדינה דמוקרטית מגיעה כולה למסקנה כה נחרצת וכה זהה לזאת של ההנהגה המדינית והצבאית.
שתי אקסיומות
לא חלפו 24 שעות לחימה, וכבר מתקבעות 2 אקסיומות בתודעה הציבורית: הראשונה היא שהפעולה הייתה בלתי-נמנעת והשנייה היא שהפעולה אינה רק מוצדקת, אלא גם מוצלחת: הלקחים מדו"ח וינוגרד יושמו, הפתעת הצד השני שלמה, ולפחות בכל מה שקשור בקדם-המהלך, חזינו בצה"ל אחר מזה שפעל בקיץ 2006.
לא צריך להיות ציניקן בכדי להעמיד למבחן כמה מהנחות היסוד האלה. הפתעה היא כמובן עניין יחסי, אבל בהנחה שלפחות מישהו בחמאס צופה בשידורי החדשות מישראל, הרי שכל השבוע דובר על כך שתקיפת צה"ל אינה עוד שאלה של "אם", אלא של "מתי". לגבי ההכנות שקדמו לתקיפה: אין ספק שמישהו טרח לשווק לנו את "מוכנות העורף" לפני שלחץ על ההדק.
דו"ח המלחמה הקודמת
אני לא יודע מה איתכם, אבל כשמישהו עושה קולות של מאמץ ודואג שיתועדו בתקשורת, זה נראה יותר כמו ניסיון לסמן "וי" על הסעיף הרלוונטי בדו"ח המלחמה הקודמת. אבל בתקשורת הישראלית כל הארץ חזית, וכל העם צבא, גם מי שאמור לשאול את השאלות הקשות.
מבצע צבאי מוצלח בעזה, הוא הזדמנות פז לכמה מהפוליטיקאים הבכירים בישראל, ואני מקווה שלא אחשד בציניות לשמה, אם אומר שיש לי חשד סביר שעיתויו הושפע גם ממועד הבחירות ולא מתמורה אמיתית במערכת היחסים עם החמאס.
חוויה מתקנת
השאלה היא למה אף אחד מהכתבים, הפרשנים, המגישים והמראיינים שגדשו את המסך ביממה האחרונה, לא נדרש לסוגיה הזאת. התשובה מפחידה בעיניי יותר מהסיכוי שבתום הפעולה בעזה, כמו בלבנון, יחזור המצב פחות או יותר לקדמותו: יכול להיות שמסעודה משדרות היא לא רק קהל היעד המוצהר של "קשת", אלא גם של חברות החדשות באשר הן?
יכול להיות שבתקשורת מזהים את כמיהת הרחוב הישראלי לחוויה מתקנת של לבנון 2006 ומפחדים שאם יעזו לשאול כמה שאלות, יעברו הצופים לערוץ המתחרה?
תקשורת במדינה דמוקרטית היא יצור חופשי וככזאת היא בהחלט חופשית לעמוד גם לימין הממשלה. יש שיראו בכך אפילו גילוי של אחריות לאומית. אני מצדי מבקש ממערכות החדשות לסוגיהן רק דבר אחד: כשיתבררו תוצאותיו הסופיות של המבצע בעזה, אלה שיראו אולי תמונה שונה מעט מסרטוני-התדמית של דובר צה"ל, אל תבואו בטענות לאולמרט, לבני, ברק או אשכנזי ואל תדרשו שוב ועדות חקירה.
צה"ל אולי הפיק לקח מסוים מהכישלון בלבנון 2006, התקשורת הישראלית לא ממש. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
