אור יקרות

בפרוש חג החנוכה עשו ב"הד ארצי" מעשה והוסיפו לרשימת פריטי החובה בתיבת התרבות הישראלית את "כשתחשכנה עיני" - אלבום שירים ומוזיקה ממחזותיו של חנוך לוין.

לוין. לונדון בולט בהיעדרו

שירים רבים מאד חיבר לוין ושילב במחזותיו, ולא מעטים מהם הפכו ברבות הימים ללהיטי רדיו מושמעים. לאלבום נאספו כ-50 קטעים המחולקים בין שני דיסקים: בראשון - שירים שהוקלטו כשבוצעו בהצגות ובחזרות, בשני - שירים שהולחנו ובוצעו כפזמונים פופולאריים ואף שולבו בדיסקים וחלקם מוכרים ביותר: "אדון כמעט וגברת כבר" של יהודית רביץ, "מה אכפת לציפור" של הרכב "אחרית הימים" ועוד. בין אלה בולט היעדרו של "לונדון" בביצועה הנודע של חוה אלברשטיין, שנשמט מכנס להיטי-לוין זה, ולא ברור מדוע.

יש גם ביצועים כפולים - שירים שמופיעים בשני הדיסקים, גרסה בביצוע הבימתי וגרסה בהקלטת אולפן. ביניהם השיר "שחמט" ("לאן הלך ילדי, ילדי הלך לאן, חייל מכה שחור חייל לבן") מתוך "את ואני והמלחמה הבאה" שנכתב מיד אחרי מלחמת ששת הימים. השיר מובא בביצוע ישן בקולה הצעיר שכבר נסדק של תיקי דיין בדיסק הראשון, ובקולו של אבי טולדנו שהפך את השיר לקליט להפליא בהלחנה מחודשת ב-1990, המופיע בדיסק שני.

השוואה בין הגשת השירים בשני דיסקים מאירה את האיכות המיוחדת הנולדת בשירת שחקנים בכלל, ואת ייחודה של הגשת שיר בקולה של דמות במחזה, בפרט. כששחקנים שרים בהצגה הם מקימים לתחייה משמעויות רדומות בשיר, משום שתפקיד השיר במחזה אינו מסתכם בלהנעים את האוזן, עליו גם להוסיף נדבך לעלילה ולעתים גם לדמות. המחשה מובהקת לכך תהיה בהאזנה לשני הביצועים של "בצער רב, ביגון לא קודר", הראשון בביצוע תיקי דיין ב-1969 במחזה "קטשופ", והשני בעיבודו של מתי כספי לנערת הרוק ריקי גל, 20 שנה מאוחר יותר.

באלבום מזדמנת האפשרות להקשיב לשירתן של אושיות התיאטרון הישראלי: זהרירה חריפאי, אלברט כהן, יוסף כרמון, ישראל גוריון, דינה בליי, דב רייזר יוסי פולק ועוד, ואף לקולו של חנוך לוין עצמו החוזר עם פולדי שצמן על תפקידו כ"ציחא-ציחא" ב"זונה הגדולה מבבל", בקטע החותם את הדיסק הראשון ואינו שיר, כי אם קריאת תפקידים במחזה. כמו כן מופיעים ביצועי שירים מהמחזה "הבכיינים" שביים לוין על ערש דווי והועלה אחרי מותו, בקולם של בני הדור הצעיר, ובהם דרור קרן, מיטל דמארי ומרינה מקסימיליאן בלומין.

הדיסקים מגיעים בתוך מארז קרטון קשיח המעוצב למשעי בגוני שחור-לבן ואפורים. בצד החיצוני של הכריכה מופיע תצלומו של לוין הצעיר והיפה, ובצדה הפנימי ועל כריכת החוברת, רישום קלסתרו כמבוגר, בידי יגאל תומרקין.

לשני הדיסקים מצורפת חוברת רבת תוכן עד כדי-כך שאפשר היה גם לכתוב "לחוברת מצורפים שני דיסקים". היא נפתחת במאמר ביוגרפי מקיף, מוצגות בה תמונות ארכיון מחייו המקצועיים של לוין, תצלומי כרזות שפירסמו את הצגותיו הראשונות ופורטרט שלו שצייר מנשה קדישמן. לצד המילים המקוריות, כפי שכתב אותן לוין (לפעמים הן עברו שינויים בהופעה על הבמה), הקפידו לציין את שמות השחקנים המבצעים-שרים, שם הדמות השרה, שם המחזה, הבמאי והתאריך המדויק של הצגת הבכורה. לזכותו של עורך האלבום, ערן ליטוין, ייאמר, שהקים אנדרטה מוזיקלית מכובדת ועם זאת מתקשרת ולא מכבידה לפועלו המורכב של מחזאי חד פעמי. צלחה דרכו של ליטוין בבחירת החומרים ובאופן הצגתם, ורק למאמר הפתיחה לא הייתה מזיקה פעולת יד עורך-אוהב, בטרם יירד אל הדפוס. *