סוף עונת האג"חים

בעבר, כששוק המניות התרסק ברחנו לשוק האג"ח. בשנה שחלפה ההשקעה הטובה ביותר הייתה כנראה באגרות חוב של ממשלת ארה"ב. מחיר האג"ח האמריקני עלה ועלה למרות שהתשואה לפדיון ירדה וירדה. בניגוד למה שכתוב בספרים, הביקוש לא נחלש למרות שמחירי האגרות עלו ולמרות הירידה בתשואה.

המשך העליות אפשר למי שזיהה את המגמה מוקדם, לרשום רווחי הון ולגדר לפחות חלק מההפסד על מניות. המגמה הזו נמשכה בעצמה כזו באגרות חוב קצרות ובינוניות שעל כל דולר עימו קונים כיום אגרת לפדיון מפסידים כסף מול דולר שיוחזק בארנק או מתחת למזרון. כמו שכבר ציינו רבים וטובים לפני בשלב הזה כשההיגיון הכלכלי בהשקעה כבר לא כל כך ברור זה בהחלט מריח כמו הבועה הבאה.

שוק איגרות החוב בארץ עדיין לא הגיע לקיצוניות זו. אמנם ניתן היה לייצר רווחי הון גם בהשקעה באגרות חוב של ממשלת ישראל, אבל הגורם חשוב יותר בהשקעה שכזו הוא שניתן להחזיק את האג"ח לפדיון ועדיין לקבל תשואה, גם אם נמוכה, בסיכון נמוך מאוד.

הבועה הבאה

נראה שכמו במוצרים, מנהגים ואפילו תהליכים רבים אחרים שאנו מייבאים מהגויים, גם את בועת האג"ח הממשלתי אנו בדרך לייבא לכאן . בחודש הנוכחי הושקו או הוסבו מספר לא מבוטל של קרנות וקופות לכיוון הסולידי הממשלתי.

בהנחה שאפשר שהציבור רוצה לקנות, מה שהיצרנים מוכרים. העובדה שגופים רבים מפרסמים ובמרץ רב אפיקים אלו כבר מספר חודשים, אפשר לשער שהמגמה תתגבר ככל שיתרבו מכשירי ההשקעה הרלוונטיים.

השאלה המתבקשת היא האם אנו עדים להתפתחות אפיק בתחום, אלא שאמנם אלו מכשירים בטוחים. והתשובה, לכך אינה כן או לא, אלא גם כן וגם לא.

כן

1. כל עוד המשקיע מסתכל על תשואה לפדיון ומוכן להתעלם מתנודות חריפות בדרך.
   
2. כל עוד התשואה לפדיון חיובית וגבוהה משיעור האינפלציה (או שהאיגרת צמודה למדד).
   
3. אם משקיעים באמצעות קרן או קופה שמדיניות ההשקעה שלה ברורה, שיש לה כרית בטחון של מזומן ושהיא איננה מהווה מרכיב עיקרי או בלעדי בתיק ההשקעות שלך.
   

לא

1. אם אתה משקיע פרטי שלא עוקב ברציפות אחר התנודות בכלכלה ובשווקים ואין לך יכולת להחזיק באיגרת לפדיון.
   
2. אם בוחרים בקרן נאמנות או בקופת גמל כללית המהווה חלק עיקרי מהתיק, שאין לה כרית ביטחון של מזומן ושיציבותה תלויה ביציבות של סכום המשקיעים בה.

גם המזומן כבר לא מה שהיה

נראה שגם שמירת הכסף במזומן אינה נעדרת סיכון. למרות שכרגע נראה שאינפלציה רחוקה ואפשר רק לקוות בנתיים שהמשק יחזור לצמוח והמחירים - לעלות.

יש לפחות שני מנועים שעלולים להחזיר ולהצית את האינפלציה: הראשון הוא כמות הכסף שהוזרמה לשוק על-ידי כמעט כל ממשלה על פני הגלובס (למעט ממשלת ישראל) לעידוד הצמיחה ולשמירה על התעשייה המקומית והשני הוא חזרה לעלייה במחיר הסחורות, בעקבות הירידה החדה במלאי ובתפוקות.

התסריט האופטימי בעצם פסימי

באופן פרדוכסלי, כיום התסריט האופטימי שנשוב ונראה עליות שערים מהווה סיכון לחלק משמעותי מהמשקיעים שהקטינו לחלוטין את החשיפה שלהם למניות והעבירו את כל חסכונותיהם לאג"ח ממשלתי או מזומן.

אם אחרי שספגתם הפסד בשיעור 50% בתיק המניות שלכם לא תחזרו להשקיע שוב במניות כשהשוק יחזור לעלות, זה עלול להיות למעשה הפסד נוסף. חשבו מה יקרה למחיר האג"ח הממשלתיות כשמחירי המניות ישנו כיוון והריבית הממשלתית תשוב לעלות?

דוגמא מבהירה

כדי לסבר את האוזן ולבסס את גישתי אביא דוגמה מתחום רחוק, שאפשר למצוא כמותה במצגות כלכליות. נניח שקניתם כרטיס להופעה, השקעתם 200 שקל ורכשתם כרטיסים שבוע מראש, אבל בדרך לאולם איבדתם את הכרטיס. האם כשתגיעו לאולם תקנו כרטיס חדש?

עכשיו נניח שלא הספקתם לקנות כרטיסים וחשבתם להגיע לאולם בערב ההופעה ולקנות כרטיסים במקום. בדרך גיליתם שאיבדתם שטר של 200 שקלים שהיו בארנק. האם כשתגיעו לאולם תקנו כרטיס?

מהמשל לנמשל

אנשים שהפסידו הרבה כסף במפולת ולא יקנו עכשיו מניות, הם כאותם אנשים שלא יקנו כרטיס חדש, ויוותרו על המופע כי איבדו את הכרטיס - כלומר הם גם הפסידו את הכסף ששילמו על הכרטיס האבוד וגם יוותרו על המופע.

מי שייכנס, וינסה להרוויח בעליות, הוא זה שלמרות שהכסף המזומן אבד, יקנה כרטיס ויראה את המופע.