לא מפחדת מאוליגרכים

ההודעה הזו נדרשה, לאחר שה"ניו יורק טיימס" טען אתמול שקוהן, יו"ר מדיצ'י, ירדה למחתרת כדי להימלט מזעמם של אולגרכים רוסים שהפסידו אצלה כספים, שהושקעו בקרן של ברנרד מיידוף, שביצע הונאת ענק והעלים את הכספים שהושקעו אצלו.

בנק מדיצ'י פרסם הבוקר (ה') הודעה שבה נאמר שקוהן לא נעלמה וכי היא נמצאת בווינה. בבנק אומרים שקוהן מקדישה את זמנה לשיתוף פעולה מלא עם רשויות הפיקוח של אוסטריה בניסיון להגן על האינטרסים של הבנק עצמו ושל שותפיו העסקיים.

בהודעת הבנק גם הוכחשה הטענה של ה"ניו יורק טיימס" בנוגע לזהות של הלקוחות. "אין רוסים או אוקראינים בין הלקוחות שהשקיעו בקרנות של בנק מדיצ'י". דוברי הבנק ביקשו להדגיש כי "כמעט כל לקוחותינו הם משקיעים מוסדיים בינלאומיים, ואין לנו פעילות קמעונאית". עוד טוענים במדיצ'י כי הבנק "אינו מצרף אנשים עשירים פרטיים לחוג לקוחותיו".

הכניסה צבע לזירה

מאז שהופיעה במלוא ססגוניותה בזירה האפורה והפרובינציאלית של עולם הכספים בבירת אוסטריה, הפכה קוהן, 60, ליזמית בולטת. לאחר שצברה ניסיון בניו יורק, שם הקימה בשנות השמונים חברה פיננסית קטנה, שבה קוהן לווינה, העיר שבה נולדה לזוג ניצולי שואה, והקימה את מדיצ'י פינאנץ, חברת בוטיק לתיווך פיננסי.

קומץ בנקאים שפעלו בווינה באותה עת חלמו להפוך את העיר לבירה פיננסית מלאת חיים ומשמעותית יותר. קוהן היתה מאלה שהגשימו. זה מה שעשוי להסביר מדוע גרהרד רנדה, בנקאי מוביל שעומד בראש בנק אוסטריה, רכש אחזקה של 25% בחברה של קוהן. גם סטפן זפוטוסקי, לשעבר בכיר בחטיבת ני"ע של הבנק ומנכ"ל משותף של בורסת וינה, נמנה עם שותפיה של קוהן.

השאפתנות של קוהן היתה הסיבה העיקרית להצלחתה. "היא היתה תלמידה טובה, אבל לא יוצאת מהכלל", מספר אחד ממכריה של קוהן מתקופת הלימודים, "אבל היא תמיד היתה שאפתנית".

קוהן, לשעבר טורק, בילתה את שנותיה הראשונות בקהילה היהודית הקטנה של וינה. לאחר שנישאה לארווין קוהן, נצר למשפחה יהודית בעלת רקע עסקי, אך ידועה בצניעותה, החלו בני הזוג למקד את פעילותם הפיננסית מחוץ לאוסטריה.

באמצע שנות השמונים עברו בני הזוג למדינת ניו יורק, שבה התרחשו שתי התפתחויות משמעותיות ואולי אף קשורות זה בזה. השניים בחרו למקום מגוריהם את מונטסי, עיר קטנה השוכנת צפונית לעיר ניו יורק, והידועה בקהילתה היהודית הגדולה והאולטרה-אורתודוקסית.

חזרה בתשובה

בתקופה זו חזרה סוניה קוהן בתשובה. היא גילחה את שיערה והחלה לחבוש פאה בסגנון חרדי. יש להניח שהשינוי הזה נבע מכך שחייה המקצועיים הפגישו אותה עם הרבה יהודים חרדים, שהיו פעילים בתחומי הבנקאות והפיננסים. אז פגשה קוהן לראשונה גם את ברנרד מיידוף.

לאחר השיבה לווינה בתחילת שנות התשעים, ניצלה קוהן את הניסיון שצברה בניו יורק ובנתה לעצמה דימוי של אשת עסקים מצליחה מאוד בוול סטריט, ובעלת קשרים מעולים. קורות החיים שלה הצליחו לפתות לקוחות בעלי פרופיל גבוה.

חוצפה ושמרנות

בשנת 2003 כבר השיגה החברה של קוהן, מדיצ'י, רישיון לעסוק בבנקאות, והרחיבה עוד יותר את פעילותה, הודות לשילוב מלא-הסתירות לכאורה של חוצפה ושמרנות, שבאמצעותו קידמה קוהן את עצמה ביעילות רבה כל-כך.

קוהן בחרה בשם "מדיצ'י" לחברה שלה, לאחר שהתברר לה שאין לאיש זכויות על השם שמקושר בתודעה הציבורית למשפחת הסוחרים מפירנצה. אם לא די בכך, הרי שקוהן גם הוסיפה ללוגו של הבנק סמל אצולה שהיא המציאה עבורו למטרות תדמית, כמובן.

בנק מדיצ'י, המעסיק 16 עובדים, מספק מגוון שירותים של בנקאות מסחרית, כולל נדל"ן, אך ליבת פעילותו היא ניהול קרנות. קוהן נשארה לאורך כל הדרך הרוח החיה של הבנק.

היא מרבה בנסיעות לעתים קרובות, בעיקר למזרח-אירופה, ונוטה להמעיט בנוכחות באירועים ציבוריים בווינה, מה שכנראה עזר להפצת השמועות שהיא "נעלמה". *