אין להספיד הממשלתיות הארוכות

רמת התנודתיות בשערי איגרות-החוב הממשלתיות, ובמיוחד הארוכות שבהן, גברה מאוד בעת האחרונה.

לדוגמא, אג"ח ממשלתית שקלית מסוג שחר סדרה 1026, עם מח"מ נוכחי של 11.2 שנים. שערה של אג"ח זו עמד על רמה של 93.2 בתאריך ה-6.11.08. זמן לא רב אחר כך, ב-25.12.08, היה מחירה 109.5 - זינוק של 17.5%. מדובר בעלייה שלא הייתה מביישת אפילו מניות. מנגד, שערה הנוכחי הוא 105.3, ירידה בשיעור של 3.8% בפרק זמן קצר.

סיפורה של אג"ח זו מייצג נאמנה, אם כי בצורה מעט מוקצנת בשל המח"מ הארוך, את סיפורו של שוק האג"ח הממשלתיות. אי-הוודאות בשוק זה גדלה בתקופה האחרונה, לנוכח החששות מפני גירעון גדול בתקציב המדינה. גירעון גדול עד כדי 5%-5.5% תוצר, שנובע בעיקר מקיטון צפוי בהכנסות המדינה ממיסים אך גם מגידול בהוצאותיה, עלול לאלץ את הממשלה להגדיל את הכמות המונפקת של אג"ח ובאופן כזה ללחוץ על השוק.

המלחמה בעזה הגבירה חששות אלה, ואכן אג"ח ממשלתיות ארוכות ירדו מתחילת השנה, בין 3.2% בגליל הארוך (5904) לבין 4% בשחר הארוך (1026). התמונה אינה חד משמעית ולפני שמספידים את האג"ח הממשלתיות הארוכות, כדאי לציין כמה שיקולים בהשקעה.

ראשית, רמת התשואות לפדיון אינה נמוכה לכשעצמה ומייצגת תשואה ריאלית (בניכוי האינפלציה) של 3.5% לשנה, לא הרבה אך לא מעט בוודאי בהשוואה לאג"ח של מדינות אחרות בעולם. כמו כן, האוצר גייס בשנת 2008 סכום עודף ולפיכך לקראת 2009 יש לו רזרבה. בנוסף לכך, גם במקרה של צרכים גדולים מהחזוי האוצר יכול להשתמש באפיק של גיוס בחו"ל, לרבות שימוש בכספי הערבויות, גיוס שעלותו כיום נמוכה במיוחד.

בתקופה של האטה כלכלית ושל נזילות פוטנציאלית גדולה בשוק ההון, אג"ח ממשלתיות לא צמודות ארוכות עשויות להניב רווחיות נאה. כבר כיום שיפוע עקום התשואות השקלי הוא מאוד תלול. מק"מ לשנה עם 1.8% ושחר ל-11 שנים עם 5.88%, כלומר, לפחות חלק מהלחץ כבר מתבטא בתמחור של השוק של השחרים הארוכים.

כך משקיעים

השקעה באג"ח מחייבת מהמשקיע הפרטי ידע נרחב, הבנה, התמצאות וניסיון בתחום זה. גם לאחר שהמשקיע הפרטי משיג את כל אלה, הוא עלול לגלות שהשקעה כזו עלולה להיות בפועל מסובכת ולעיתים אף לא משתלמת. מעבר לבקיאות הנדרשת ממנו והזמן שעליו להשקיע, המשקיע צריך להשיג פיזור רחב של אג"ח, וזאת כדי להפחית את רמת הסיכון של השקעתו.

אומנם אפשר לבנות תיק השקעות מפוזר היטב על פני הרבה אג"ח, אבל מהלך שכזה כרוך בעמלות ניכרות (לעיתים עמלת מינימום) בקנייה, במכירה ובעת תשלומי הריבית. מעבר לכך, תיק שכזה דורש מעקב שוטף כמו התעדכנות ברמת המתרחש בחברות השונות, ובהתעדכנות במגמות בשוק. במקרה של תיק השקעות בסכומים נמוכים יחסית, מדובר על מאמץ לא ריאלי ולא פרופורציונלי.

לצורך זה נוצרו מכשירים שנועדו להקל על המשקיע בהשגת פיזור רחב ונזילות טובה, ובראשם קרנות נאמנות ותעודות סל. שני המכשירים מעניקים את מימד הפיזור והנזילות למשקיע, וכן יתרונות מס בדמות דחיית תשלומי מס. קרנות נאמנות פועלות בתחום זה עשרות שנים. תעודות סל בתחום האג"ח נוצרו בשנתיים האחרונות.

בפברואר 2007 הושקו על-ידי הבורסה לניירות-ערך מדדי התל-בונד, והביאו בעקבותיהם גל חדש של מוצרי תעודות סל. ראשית הושק מדד התל-בונד 20, שנה לאחר מכן הושקו מדדי התל-בונד 40 והתל-בונד 60. השקת המדדים החדשים הזניקה את תעשיית תעודות הסל, וקרנות הנאמנות המתמחות במעקב אחר מדדים אלה או בהשקעה באג"ח קונצרניות בכלל.

ההבדל העיקרי בין תעודות סל לבין קרנות נאמנות טמון בכך שתעודת הסל היא מוצר טכני, היא אינה מנסה להשיג תשואה טובה יותר אלא "מבטיחה" תשואה קרובה מאוד לתשואת המדד, בין אם הוא עולה או יורד. זאת על-ידי השקעה במדד האג"ח הרלוונטי, כאשר בכל אג"ח ספציפית מושקע סכום פרופורציונלי למשקלה של האג"ח במדד.

לעומת זאת, קרן נאמנות לא משקיעה באג"ח הנסחרות במדד לפי חלקן היחסי, אלא מנוהלת על-ידי מנהל השקעות שמחפש כל העת דרכים כדי לנסות ולהשיג תשואה טובה יותר מהמדד. מנהל קרן נאמנות אינו חייב להשקיע בכל האג"ח שכלולות במדד מסוים, ויכול לעשות את בחירותיו על בסיס ניתוח של כל אג"ח.

נהוג לראות את סגנון ההשקעה בתעודות סל כפאסיבי, ואת סגנון ההשקעה בקרן הנאמנות כאקטיבי. לרשות המשקיע עומדות עשרות תעודות סל, שחלקן משקיעות במדדי התל-בונד וחלקן משקיעות באג"ח ממשלתיות. יש בהן גם תעודות סל אגרסיביות, וגם תעודות סל בשורט.

קרן לכל בקשה

לרשות המשקיע יש מגוון גדול הרבה יותר של קרנות נאמנות שמשקיעות באג"ח לסוגיהן. ההשקעה עשויה להתמקד באג"ח על בסיס המנפיק - ממשלתיות, קונצרניות, או גם וגם (כללי). הקרנות יכולות גם להתמקד באפיק מסוים - צמוד למדד, שקלי, או גם וגם (כללי), ויכולות להיות על בסיס מח"מ קצר, בינוני וארוך, או ללא הגבלת מח"מ. יש גם קרנות שהתמחותן במט"ח - מקומי או בינלאומי, דולרי או אירו, או כללי (שניהם), ועוד.

כל משקיע יכול למצוא את מבוקשו, החל מקרן כספית שקלית שמאופיינת במח"מ קצר מאוד (עד 3 חודשים), קרן שקלית קצרה (מח"מ עד שנה), שקלית ארוכה, שקלית ללא מח"מ מוגדר, קרן שמתמחה באג"ח מדינה צמוד מדד לטווח קצר, בינוני, ארוך, או ללא התחייבות למח"מ מוגדר, קרן אג"ח מדינה כללית שיכולה להיות גמישה בחלוקה שבין צמודי מדד לשקליות וכיו"ב.

למי שמעוניין בהשקעה באג"ח קונצרניות, גם כאן יש שפע של אפשרויות. מי שחפץ להשקיע רק במדדי התל-בונד - יש קרנות המתחייבות לכך. מי שמבקש להשקיע בקרן שמתחייבת להשקיע את רוב נכסיה באג"ח בדירוג מסוים ומעלה - יש קרנות העונות על הצורך הזה. ומי שמוכן ורוצה ליטול סיכון גדול יותר ומחפש את האג"ח עם התשואות לפדיון הגבוהות ביותר, יש גם קבוצה שעונה לצורך הזה.

נזכיר כי קרן מתמחה היא קרן שמתחייבת על-פי חוק להשקיע לפחות 75% מנכסיה באפיק מסוים, אבל בהרבה מקרים מנהל הקרן נוטל על עצמו התחייבות מעבר לכך, למשל 90%. עוד נציין כי מי שמעוניין בהשקעות רק באג"ח, צריך לבחור קרן שמתחייבת על 0% חשיפה למניות, כלומר קרן טהורה, שכן יש גם לא מעט קרנות מעורבות שהתמחותן אמנם באג"ח, אך מאפשרות לעצמן להשקיע גם במניות. *