שתיקתו התמוהה של השופט ריבלין

מדוע ריבלין לא הצביע על פסילת המפלגות הערביות, ומה יודעת דורנר על חבריה

המפלגות הערביות בל"ד ורע"מ-תע"ל יערערו לבית המשפט העליון על פסילתן. מתחם ההתערבות של העליון בהחלטה לפסול מפלגה הוא מצומצם יותר מאשר בהחלטה לפסול מועמד, וניתן לפסול רק החלטה שאינה "במתחם הסבירות" (כלומר, שאף ועדת בחירות סבירה לא היתה מקבלת). אולם לאור ניסיון העבר, לח"כים הערביים לא צריכה להיות סיבה לדאגה.

גם הפעם העליון יתפלפל בשאלה האם מפלגה התומכת במדינה דו-לאומית שוללת את אופי המדינה כמדינה יהודית וישיב בשלילה. לפי הפסיקה, הראיות לכך שמתקיימת עילת פסילה צריכות להיות "משכנעות, ברורות וחד-משמעיות". נציגת היועץ המשפטי לממשלה טענה בדיון כי אין די ראיות.

ב-1999 וב-2003 קבע העליון כי בל"ד התקרבה "קירבה מסוכנת לגבול שאין לחצות אותו", אך נמנע מלפסול אותה. כשהעליון דן בערעור על החלטת הוועדה שלא לפסול מפלגה, ייחסו השופטים חשיבות מרובה לכך שרוב חברי הוועדה בעצמם לא חשבו שיש לפסול אותה. כמובן שבמקרה ההפוך הם לא התחשבו בעמדת חברי הוועדה.

מישאל חשין גילה עוז רוח

יו"ר ועדת הבחירות ב-2003, השופט מישאל חשין, לא חשש להישאר בדעת מיעוט בוועדה, כשהכשיר את התמודדות אחמד טיבי ועזמי בשארה וסבר כי יש לפסול את ברוך מרזל. אלא שדווקא קולו של יו"ר הוועדה הנוכחי והמשנה לנשיאת העליון, השופט אליעזר ריבלין, נדם אתמול (ב'). הגורם הלא פוליטי היחיד בוועדה השתתף בישיבה, אך בחר שלא להצביע. בתשובה לפניית "גלובס" אף סירב להסביר את הימנעותו.

לא ברור מה מקומם יותר: העובדה שריבלין מעל בתפקידו ולא הצביע (בעוד בית המשפט העליון שב ומזכיר לשופטים ש"הזכות לשפוט היא גם החובה לשפוט"), או העובדה שפטר עצמו מלהסביר לציבור מדוע יו"ר ועדת הבחירות נמנע בהצבעות כה קרדינאליות. האם כשופט הוא יכול להימנע בפסק דין? כנראה שריבלין ידע שלהחלטת הוועדה אין משמעות רבה, כי ממילא העליון הוא שמכריע.

פסק הדין מ-2003, בו נמנה ריבלין עם שופטי הרוב שסברו שאין לפסול את טיבי, בשארה ומרזל, מלמד שריבלין היה מתנגד כיום לפסילת בל"ד ורע"ם-תע"ל. בניגוד לחלק מעמיתיו, ריבלין סבר שראוי לאמץ מבחן הסתברותי לפיו "אין לפסול מועמד/רשימה אם לא הוכח כי קיימת הסתברות למימוש כוונותיהם הרציניות".

ריבלין היה מודע להשלכות: זהו "הכשר" לח"כים הערביים להקצין את התבטאויותיהם ומעשיהם תומכי הטרור, אבל יותר מכך זהו ריקון החוק מתוכן והוספת מכשול שאינו כתוב בחוק, שהופך פסילת מועמד למשימה בלתי אפשרית. מעניין, אגב, האם ריבלין היה פוסל כעת את בל"ד, אחרי שיו"ר המפלגה לשעבר, עמזי בשארה, טיווח את ירי טילי החיזבאללה במלחמת לבנון השנייה ונמלט מהארץ.

דורנר קוראת כליות ולב

השופטת בדימוס דליה דורנר דחתה בסוף השבוע את הטענות כי בג"ץ שמאלני. "זו איוולת", פסקה, "אין לי מושג מה דעותיהם של שופטים שכיהנתי לצידם". בחלוף שני משפטים סתרה עצמה והפריחה את האמירה ההזויה ש"בית המשפט הנוכחי הוא מאוד ימני", כי לשניים מ-15 שופטיו - אליקים רובינשטיין ואדמונד לוי - "יש השפעות משפטיות ימניות". כמובן שלדורנר אין מושג ירוק מה עמדותיהם של 13 השופטים האחרים.

האמירה כל-כך מופרכת שהיא מקוממת. לפחות בכל הקשור לפסילת מפלגות, העובדות מדברות בעד עצמן. מאז נפסלה מפלגת אל-ארד (שבל"ד מציגה עצמה כממשיכת דרכה) עברו 45 שנה, בהן לא אישר העליון אפילו פעם אחת פסילת מפלגה ערבית. לעומת זאת, בתקופה זו נפסלו שלוש מפלגות כהניסטיות שונות.

צרו איתנו קשר *5988