פרופ' יוסף גרוס: "ההעמדה לדין של בכירי הבנק למסחר - קפיצת מדרגה; דירקטורים חוששים לבצע את תפקידם"

בשבוע שעבר קיבלו 9 נושאי משרה ודירקטורים בכירים, שכיהנו בבנק למסחר בשנים 1999-2002, בשורה קשה: המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה שוקלת להגיש נגדם כתבי אישום, בכפוף לשימוע, כל אחד בגין חלקו בפרשת המעילה של פקידת הבנק אתי אלון. על-פי החשד, הדירקטורים והמנהלים ניהלו את הבנק ופיקחו על ניהולו באופן לקוי ובלתי תקין, עד כדי סיכון יכולתו של הבנק לעמוד בהתחייבויותיו.

גם עד היום לא נהנו הדירקטורים ונושאי המשרה בבנק למסחר משקט תעשייתי. מאז התפוצצה הפרשה באפריל 2002 - כשהתברר כי במשך כ-5 שנים גנבה אלון, אז סגנית מנהלת מחלקת ניירות ערך, 270 מיליון שקל מהבנק - הופנתה אצבע מאשימה גם לעברם. עם זאת, האחריות שדבקה בהם נוהלה עד כה במישור האזרחי.

הכנ"ר, מתוקף תפקידו כמפרק הבנק, תבע 271 מיליון שקל מ-35 גורמים, ובהם דירקטורים ונושאי משרה, בטענה לאחריותם לקריסת הבנק. באחרונה אושרה פשרה עם 21 דירקטורים ומנהלים, שלפיה הם ישלמו לקופת הפירוק 12 מיליון שקל, שרובם ישולמו על-ידי הביטוח.

אלא שכעת 9 "הנבחרים" כבר לא נתבעים בדין אזרחי. הם חשודים, עם סיכון להפוך לנאשמים, בדין פלילי. ואת זה הביטוח שלהם כבר לא מכסה. החשודים הם: שמיל ובר, שהיה יו"ר הבנק ובעל שליטה בו; המנכ"ל, משה ליבוביץ; הסמנכ"ל ומנהל מחלקת האשראי, אמיר פרג; דורון גרופר, שהיה דירקטור ויו"ר ועדת אשראי דירקטוריונית; רו"ח טובה הילמן, שכיהנה כדירקטורית וכיו"רית ועדת ביקורת דירקטוריונית עד לקריסת הבנק; נעמי לירן, דירקטורית מטעם הציבור ויו"רית ועדת ביקורת דירקטוריונית לפני התמוטטות הבנק; יוסי אנה, מנהל סניף תל-אביב בבנק; עדי מוסל, חשב הבנק; ונתלי שרון, מנהלת מחלקת השקעות, והאחראית הישירה על אלון.

החשדות נגדם נוגעים לאופן פעולתם או למחדליהם בשורה ארוכה של נושאים הנוגעים לניהול הבנק, ביניהם הלימות הון, נזילות, אשראי, פיקדונות, צ'קים בנקאיים, הקשר בין הבנק ללקוחותיו וניהול כוח-אדם בבנק.

"עלה נופל - מאשימים את הדירקטורים"

אחריותם האישית של נושאי משרה בחברה הפכה לנושא "אופנתי" בשנים האחרונות. קריסות של חברות ואוזלת-ידם של מנהלי תאגידים הובילו לתביעות מצד משקיעים נגד דירקטורים ונושאי משרה באותן חברות - כפי שקרה עם הקריסות של אנרון, וורלדקום, ואחרים. בעקבות מקרים אלו, התבססה בשנים האחרונות בעולם התאגידי, בהובלת השוק האמריקני, תפיסה שלפיה יש לתבוע אחריות מנושאי משרה ומדירקטורים בחברות ציבוריות. הרחבת האחריות במישור האזרחי עוררה כעס רב בקרב הדירקטורים, שטענו כי אין הלימה בין שכרם לסיכון שהם נוטלים על עצמם, וכי האחריות המוטלת עליהם אינה סבירה.

לדברי ד"ר אירית חביב-סגל, מהמומחיות המובילות בדיני חברות, בכנס לפני כשנתיים, "יש נטייה כללית להאשים את הדירקטורים בכל דבר שלא בסדר - עד כדי הפרזה. עלה נופל - מאשימים את הדירקטורים".

מומחים אחרים הזהירו מפני הרתעת "אנשים טובים" מלכהן כדירקטורים בעקבות הרחבת יתר של האחריות האזרחית המוטלת עליהם. הביקורת על הגבולות הנפרצים של אחריות הדירקטורים טרם שככה, וכבר נראה שהפרקליטות מכריזה על גבולות חדשים ומורחבים בגזרה. סוג של קפיצת מדרגה - מהשלב האזרחי לפלילי.

פרופ' יוסף גרוס, מומחה לדיני חברות, ניירות ערך ושוק ההון, חושש מהגבולות החדשים שמסתמנים. "זו קפיצת מדרגה ממש. אני לא זוכר מקרה שבו הביאו לדין פלילי דירקטורים על חוסר מעש, על היעדר פעילות". לדבריו, יש לעשות הבחנה בין הדירקטורים שכיהנו כנושאי משרה בבנק למסחר לדירקטורים שהיו חיצוניים לפעילות הבנק. אלו שנמנים עם הקבוצה השנייה, חוטפים מכה קשה כיום.

גרוס: "מה שאומרים לחשודים היום זה 'לא פיקחתם מספיק, לא עשיתם מה שהייתם צריכים לעשות, ועל זה אנחנו נעמיד אתכם לדין פלילי בנוסף לאחריות אזרחית'. אבל הם היו חיצוניים לפעילות החברה, ויש גבול למה שהם יכולים לעשות במסגרת תפקידם כדירקטורים. בכל זאת מטילים עליהם אחריות פלילית. זה דבר חדש במחוזותינו. אני חרד מההתפתחות החדשה הזו והמשמעויות שלה עבור דירקטורים".

מרמה והפרת אמונים

הדירקטורים ונושאי המשרה אינם חשודים במחדלים בלבד. חלק מהעבירות שייוחסו להם, כל אחד לפי חלקו - ועדיין לא ברור מי מואשם במה בדיוק - מרמזות כי לא התרשלו בלבד, אלא ביצעו פעולות אקטיביות שהיוו קרקע פורייה לביצוע מעילת ענק במשך שנים. בין היתר, הם חשודים במרמה ובהפרת אמונים, רישום כוזב במסמכי תאגיד, אי-גילוי מידע או פרסום מטעה בידי נושא משרה בכיר בתאגיד, וכן בעבירות על פקודת הבנקאות - ניהול עסקים של תאגיד ותאגיד בנקאי בדרך שפגעה בניהולו התקין או שהעמידה בסכנה את יכולתו לעמוד בהתחייבויותיו (שדינה עד 4 שנות מאסר).

גרוס מתקשה להאמין שמכלול העבירות שמיוחסות לנושאי המשרה והדירקטורים יגיעו לכתב האישום. "קשה לי להאמין שהיה פה רישום כוזב על-ידי מי מהתשעה, ואני לא יודע מה הבסיס לייחס להם 'עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד'. נראה לי, שבסופו של דבר, הסעיף העיקרי שהפרקליטות תתבסס עליו יהיה האישום במרמה ובהפרת אמונים, שחטף הרבה ביקורת בשנים האחרונות. הוא מנוסח כסעיף שסתום, סעיף נורא כללי, שכבר נמתחה עליו ביקורת גדולה של בתי המשפט על העמימות שלו. לדעתי, לא יהיה נכון להשתמש בו כיום לצורך הרחבת אחריותם של הדירקטורים לפלילים".

* מה הסכנה בהרחבת האחריות של הדירקטורים?

גרוס: "הסכנה העיקרית בהרחבת האחריות, שזה עשוי לשתק פעילות עסקית של חברה. דירקטור שבעבר אישר כל מיני פעולות של החברה שנראו לו לגיטימיות וטובות, יחשוש פתאום מהחרב הפלילית. הוא יחשוש שמישהו בדיעבד יבוא ויגיד לו שזה הפרת אמונים. מה אני כדירקטור אשב ואחשוב אחרי ההודעה של הפרקליטות? 'אני לא אאשר את זה ואת זה, כי אני חושש שאחר-כך אועמד לדין פלילי'.

"הדירקטור יחשש לעצמו, ובתוך כך עלול לפגוע בחברה ולמנוע ממנה לעשות עסקים. חברה נועדה לעסקים, ולא לשים את הכסף בפיקדון בנקאי. אם היא עושה עסקים, כל דירקטור יגיע למצב שבו הוא חושב 'מוטב לי לא לעשות מאשר לעשות, שמא אקנס או איחשד בפלילים'. לכן, צריך להיות ער למידת הרחבת האחריות של הדירקטורים".

משלמים את מחיר המשבר הכלכלי

החשש כי אנשים טובים ידירו את רגליהם מדירקטוריונים גובר בעקבות ההרחבה האמורה. גרוס: "דירקטורים משקשקים וחוששים לבצע את תפקידם בגלל שמרחפת מעל ראשם אחריות אזרחית מורחבת, שהלכה וגדלה בשנים האחרונות. אמנם, במישור האזרחי, יש להם ביטוח ושיפוי, אבל עדיין יש אי-נעימות גדולה כשמוטלת אחריות אזרחית על דירקטור.

"אם נושאי משרה צריכים לחשוש לחירותם ולשמם גם ברמה הפלילית, זה עשוי להניא אותם מלכהן בתפקיד מלכתחילה, ויהיו אנשים רציניים שיגידו לעצמם 'מה אני צריך את הדבר הזה?' וידירו את רגלם מהתפקיד. יש כאן חשש לא מבוטל".

החשש נובע, בין היתר, מהעובדה שכמעט אין גבול לפעולות שהדירקטור יכול לעשות כדי להעמיק את היכרותו עם החברה. "החיטוט", שיכול להיות אינסופי, הוא פונקציה של השקעת זמן ומאמץ.

גרוס: "כמה זמן דירקטור צריך להשקיע? יש אינסוף פעולות שהוא יכול לעשות כדי להכיר את החברה. אני חושב, שיש פה פריצת גדר שלא הייתה עד היום. למה לי לשבת בדירקטוריון אם זה המצב? מה מביא אותי לשבת שם?. במיוחד כשהשכר לא כל-כך גבוה (שכר דח"צים בישראל נמוך לעומת מקביליהם במערב. ביקורת בנושא זה נשמעת רבות על-ידי החברות עצמן ועל-ידי מומחים. א' ל'-ו').

"דירקטוריון אינו מקום לישיבת רעים לשתיית קפה, אלא מקום שבו אתה צריך ללמוד ולדעת על החברה. עם זאת, אם אני לא יודע מהו גבול האחריות שלי, ואם הכלי הפלילי יהפוך לכלי משמעותי נגדי, לא אסכן את עצמי ולא אכהן כדירקטור".

פרופ' רון שפירא, מומחה לעבירות צווארון לבן ולני"ע, ושותף במשרד עוה"ד ד"ר י. וינרוט, פחות נרעש מהודעת הפרקליטות. "בשלב זה, לא ברור מההודעה שפרסמה הפרקליטות בגין אילו מעשים בדיוק מאשימים את נושאי המשרה לשעבר בבנק למסחר, ועל סמך מה מייחסת להם הפרקליטות עבירות שרובן מצריכות אשם סובייקטיבי. כלומר, לא רשלנות בלבד כי אם מודעות לדבר-מה פסול או לנטילת סיכון מודעת".

עם זאת, גם שפירא מסכים שניתן לזהות בהודעה שינוי תפיסה מסוים, שצריך לשים לב גם לעיתויו. "ההחלטה להעמיד לדין את הבכירים לשעבר בבנק משקפת מגמה מודעת של פרקליטות המדינה להרחיב את השימוש בסנקציות פליליות לשם הסדרת השוק הכלכלי. לא מן הנמנע, שבכירי הבנק למסחר משלמים את מחיר המשבר הכלכלי שאירע שנים רבות אחרי מעשיהם, ואשר יצר אווירה ציבורית המעודדת אכיפה חמורה יותר של חובות הפיקוח על 'שומרי סף' בתאגידים".

לדברי שפירא, חשוב להיזהר שמגמת האכיפה הפלילית של תקני התנהגות של מנהלים ונושאי משרה לא תרחיק-לכת. "המשפט הפלילי אמור להיות מוצא אחרון, רק לאחר שברור שאין תועלת באמצעים האחרים לשירוש נורמות, לרבות תובענות ייצוגיות.

"בישראל, שאיננה מעודדת תובענות ייצוגיות ואשר טרם ניסתה להשתמש במנגנונים אדמיניסטרטיביים יעילים של רגולציה, עדיין איננו נמצאים במצב שבו אנחנו צריכים להשתמש בנשק הבלתי-קונבנציונלי של אישום פלילי".

הודעת הפרקליטות ניתנה בתקופה קשה בכלכלה העולמית. המשבר הפיננסי הוביל, ועוד יוביל כנראה, לקריסת חברות, לחדלות פירעון ולקטסטרופות כלכליות נוספות. האם הרחבת אחריותם של נושאי משרה למישור הפלילי, אם אכן זו המדיניות המתגבשת, תזמן לפתחם של הדירקטורים כתבי אישום פליליים פוסט-המשבר?. זו נקודה נוספת למחשבה.