עכשיו כולנו עם אובמה

בלקסיקון של הנגיד התמודדות זו אינה כוללת הרחבה תקציבית, אשר, לדבריו, אינה רצויה. גם הורדות מסים נוספות, כפי שמציע יו"ר הליכוד בנימין נתניהו, לא מקובלות עליו. מה שנחוץ הוא להמשיך בתוואי הנוכחי של המדיניות, לבצע את התקציב לשנת 2009 כפי שהוגש באופן מקורי על ידי משרד האוצר, ליישם את תוכנית ההאצה הממשלתית, ומעל לכל לקוות כי מאמציו של נשיא ארה"ב ברק אובמה ישאו פרי. אם כל זה יקרה, אפשר יהיה לראות צמיחה לקראת סוף השנה.

בינתיים פישר נתקל במצב לא מוכר, הריבית במשק מתחילה להתקרב לרצפה. עוד הורדה או שתיים, זה כל מה שנותר באמתחתו של הנגיד. מה יהיה אחר כך? לדברי פישר בנק ישראל יצטרך אז למצוא דרכים להזרים נזילות למערכת, ומדבריו ברור כי הסוגיה מתחילה להטריד אותו.

במסיבת העיתונאים שהוא כינס היום נזהר הנגיד מאימוץ טון אופטימי מדי, אך גם היה ברור כי ברצונו לשכנע את הציבור כי, לעת עתה, יש מי שההגה בידיו, אפילו בתקופה של בחירות. כך, למשל, הוא הדגיש כי הבנקאות הישראלית יציבה יחסית למקומות אחרים, אם כי נמנע מהצהרה גורפת על כך ששום בנק לא יקרוס.

אך מה יקרה עם המצב בעולם לא ישתפר אלא יידרדר? על כך אין לפישר תשובה ברורה. תרחישים כמו הלאמה של הבנקאות בארה"ב ואירופה, או מלחמות סחר בין מדינות שונות, עלולים ליצור בעיה של ממש עבור ישראל, אבל בינתיים הם לא בתחשיב. מה שקובע היא העובדה שממשלות שונות בעולם, ובעיקר בארה"ב יעשו כל מאמץ למנוע שפל, וגם למנוע את קריסת המערכת הבנקאית. בהקשר זה, הנגיד ציין כי עלות ההצלה יכולה להגיע לסכום אדיר של שני טריליון דולר, או 14% מהתמ"ג של ארה"ב.

מול נתונים אלה, המתכון של פישר נשמע צנוע במידה ניכרת. ראשית, הוא נגד הגדלת ההוצאה הממשלתית, והגירעון. הסיבה לכך היא חוסר האפשרות לממן את הגירעון בעלויות סבירות, כאשר יחס חוב תוצר של ישראל הוא כבר גבוה, מעל ל-80%. אך מה יקרה אם ההתאוששות בארה"ב לא תתממש השנה, או אם המערכת הבנקאית בעולם תקרוס? האם גם אז צריך יהיה לטעון כי על הממשלה ובנק ישראל "להסתכל למציאות בעיניים" ולהמשיך בלי שינוי באותו נתיב של מדיניות כלכלית?

שאלה נוספת נוגעת למימון של הפעילות העסקית בתקופה הקרובה. הבנקים כבר הרחיבו את היקף האשראי שהם נותנים, אך בינתיים זה לא מספיק. לא ברור מהיכן יבוא ההון שיאפשר לאותם בנקים להמשיך במתן אשראי גם בעתיד הקרוב, ומה המגבלות שיחולו על בנק ישראל במצב של ריבית בשיעור אפס או כמעט אפס. גם פה צריך לשאול האם אפשר להסתפק בשמירה על תוואי הקיים, או שמא צריך יהיה ליצור מסגרת של מדיניות פעילה אשר תושק בטווח הכמעט מיידי, כדי למנוע את החרפת מחנק האשראי במשק.

בינתיים אפשר לסכם בערך כך את עצותיו של הנגיד לממשלה החדשה: הממשלה לא צריכה לנקוט ביוזמות תקציביות חדשות, לא להרחיב את ההוצאה וגם לא ליזום הורדות מיסוי חדשות. צריך, כך יטען פישר, להישאר בתוואי, תוך אימוץ של יוזמות נקודתיות, כמו סיוע נוסף לעסקים קטנים, הסבות מקצועיות או סיוע בשוק העבודה. בתחום המוניטרי בנק ישראל עדיין יוכל לפעול, גם בריבית אפס. חוץ מכל אלה, לא יזיק לשרים העתידיים להתפלל להצלחתו של ברק אובמה להוציא את המשק האמריקני מהבוץ כבר במהלך השנה הנוכחית. זהו, בסופו של דבר המסר הברור של הנגיד: כולנו עם אובמה עכשיו. *