הנקראות ביותר

אין מובילות - אין יציבות

נתניהו לא הכי חזק, לבני לא מחדשת, ברק לא מקשיב - והציבור אומר "דא" לליברמן

מזל שזו הייתה מערכת בחירות בת שבועיים בלבד. כבר מזמן לא נראו כאן קמפיינים כה מופרכים כפי שנראו בשבועיים האחרונים. יש להודות שזה היה קצר כל-כך. אלמלא מבצע "עופרת יצוקה", זה היה עולה לנו הרבה יותר.

הליכוד, למשל. "חזק בביטחון. חזק בכלכלה", זעקו שלטי החוצות של הליכוד מכל פינה, מרגיעים ומשתדלים להסתיר את העובדה שלנתניהו יש דימוי של לחיץ. מהר מאוד גילו ראשי הליכוד שיש מועמד חזק מהם, והחזק הזה גומע להם את המנדטים, בעקביות ובהתמדה.

"ראש ממשלה אחרת", טענו הקמפיינרים של קדימה, אבל הציבור לא זיהה בדל של פוליטיקה חדשה שנשבה בשבועיים האחרונים. אפילו מרצ הופתעה לגלות שהיא בדיוק אותה מרצ, ו"התנועה החדשה" שהובילו שלשת הסופרים - גרוסמן, עוז ויהושע - התאבכה בענני "עופרת יצוקה".

הקמפיין המופרך מכולם שייך למפלגת העבודה. היא התחילה דווקא ברגל ימין, במסע תעמולה שהיה קרוב למציאות. "לא סחבק, לא טרנדי, מנהיג", עד שהלא סחבק העומד בראשה הלך למקום הכי טרנדי שאפשר - תוכנית הטלוויזיה הפופולרית "ארץ נהדרת", ובמו ידיו טירפד את הקמפיין.

עצה שנדחתה

אבל השיא היה ימים אחדים לאחר סיום המבצע ברצועת עזה, כשבכירי העבודה התכנסו בביתו של היועץ האסטרטגי של ברק, שלום קיטל, בתל-אביב. על הפרק עמדה השאלה מה הלאה. המלחמה תמה ומערכת הבחירות החלה. השר שלום שמחון, מבכירי מקורביו של ברק, הציע ללכת על כל הקופה ולמתג את ברק כמועמד לראשות ממשלה, דבר שהעבודה נמנעה לעשות לפני כן.

חברי הכנסת שלי יחימוביץ' ואיתן כבל סברו בישיבה שממרומי 16 המנדטים שנתנו אז הסקרים לעבודה, מסע תעמולה כזה לא ייתפס בציבור כרציני. דעתם נדחתה. קמפיין המועמד לראשות המשלה יצא לדרך.

משלושת המועמדים היה אהוד ברק הממושמע פחות. נתניהו התבקש לצמצם את הופעותיו בתקשורת, וכאשר הוא מופיע מדי פעם למעט בהבטחות. כך יאה למועמד המוביל. לבני הקפידה לשמור על המסר שנקבע על-ידי היועצים האסטרטגיים שלה, ורק ברק ירה מהבטן. "יש מי שלא החזיק רובה", אמר בכעס, ו"צריך להפסיק את הברברת". האמירות האלה לא היו מתואמות.

וכך נותר לו המועמד היחיד ששידר אמינות במהלך מערכת הבחירות: מנהיג חזק, אמין ובעיקר שונא ערבים. וככל שהקמפיין שלו התקבל בישראל המתלהמת שלאחר מבצע "עופרת יצוקה" כמתאים ביותר, כך הוא עלה ופרח במנדטים.

כשיצאו אולמרט, לבני וברק למבצע "עופרת יצוקה", איש מהם לא חזה שהנשכר העיקרי מהמבצע יהיה אביגדור ליברמן.

לאן נעלם אולמרט

את ראש הממשלה היוצא הקפידה קדימה להעלים. אי אפשר לדעת האם הוא אכן המשיך להיות נטל אלקטורלי על המפלגה גם אחרי המבצע הצבאי בעזה, כשהסקרים הראו שהפופולריות שלו בציבור גוברת ללא היכר, או שהיה זה כעס אישי של מנהלי הקמפיין אייל ארד וראובן אדלר, שאולמרט עצמו הורה בעבר לקצץ בהכנסותיהם, ומנע העברת 10 מיליון שקל לקופתם.

רק פעם אחת באו בכירי קדימה - איציק, רמון והנגבי - לאולמרט בבקשה שיפרגן יותר ללבני. זה היה ערב נאומו המתוכנן בכנסת שהייתה אמורה לדון בתוצאות מבצע "עופרת יצוקה". אבל אז הלך לעולמו הרב אברהם רביץ, וישיבת הכנסת בוטלה. מעולם לא נקבע לה מועד חדש. דליה איציק זיהתה שהמועמדת שלה, שרת החוץ, לא יוצאת נשכרת ממבצע "עופרת יצוקה" והחליטה שאין עוד טעם בישיבה כזו לפני הבחירות.

רק חסר לה שאהוד ברק יבוא לאולם המליאה ויצבור שם עוד פופולריות על חשבון קדימה. הכנסת תדון במבצע הצבאי כשזה יהיה פחות רלוונטי, אחרי הבחירות. למה עכשיו, אם אפשר אחר-כך?

גם מופז הוא רק פוליטיקאי

לבני הצליחה בסיומו של הקמפיין לרתום לעגלה גם את היריב המושבע, שאול מופז. בכינוס קדימה שהתקיים בירושלים השבוע קרא מופז בגלוי לבחור בקדימה על מנת שתהיה "ראש ממשלה אחרת". זו לא הייתה קריאה טריוויאלית בפיו של מי שמשוכנע עד לרגע הזה שגנבו לו את הבחירות במפלגה. אבל מופז הוא הרי בסופו של דבר פוליטיקאי, והוא מבין שאם יש איזשהו סיכוי שקדימה תנצח והוא ימונה לשר הביטחון וממלא מקום ראש הממשלה עליו ליישר קו. ואם לבני תפסיד והוא יוביל מהלך להדחתה, עליו לבוא בידיים נקיות, ולא כמי שפעל להכשיל את הקמפיין.

במועדון "האומן 17", לבושה בג'ינס וחולצה לבנה, כשהיא מפזזת ותופסת את מקום הדי.ג'יי, אי אפשר היה שלא להתרשם מהאנרגיות של שרת החוץ. כאילו לא סיימה לבני עוד יום מפרך של מפגשים, ראיונות וקמפיין. היא הקרינה חדווה, פתיחות ושמחה כאילו הבחירות כבר נגמרו והניצחון הוא שלה. בכירי קדימה לא יכולים היו שלא להידבק באופטימיות שהקרינה.

ורק אוזן חדה קלטה שבמסרים של לבני שעה קלה קודם לכן, מול 1,000 פעילי קדימה בירושלים, הדגישה בדבריה את הנבחרת. חשדנים יכולים היו לחשוב שלא מדובר רק בפרץ פתאומי של פרגון לשאול מופז, אלא גם ברצון להתחלק באחריות ביום שאחרי, אם הסקרים יתאמתו והליכוד ירכיב את הממשלה.

אולמרט מצדו, אגב, כבר רמז בשיחות סגורות שאם ייחלץ מסבך החקירות, הוא מתכנן קאמבק בתוך שנתיים-שלוש.

ימין ברגל שמאל

הנחת העבודה ששררה במערכת הפוליטית, שלפיה נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, גררה גל של ניחושים והערכות על הרכבה של הממשלה הזו. נקודת המוצא הייתה שנתניהו באמת לא חושב על ממשלה ימין צרה, עם ליברמן, האיחוד הלאומי, הבית היהודי - גלגולה העכשווי של המפד"ל - ועם המפלגות החרדיות.

נתניהו למד את לקחי הצלחתו של אריאל שרון, והבין שעל מנת לזכות בלגיטימציה ציבורית ובפופולריות, הוא מוכרח לצרף את העבודה לממשלה. לרוע מזלו סירבו בעבודה לשחק את המשחק, ולקראת סוף השבוע הכריזה ח"כ יחימוביץ' תחת כל עץ רענן שאין שום סיכוי שבעולם שהעבודה תחבור לממשלה שבה שותף אביגדור ליברמן. נתניהו מצדו נאלץ להכריז עוד בטרם בחירות על צירופו של ליברמן לממשלה עתידית עוד לפני הבחירות, על מנת לעצור את זליגת הקולות לישראל ביתנו. מזלו של נתניהו שברק סירב בעקשנות ראויה לציון לחזור בקולו על הדברים שאמרה מקורבתו יחימוביץ'.

להפקיד את הביטחון בידיים חלשות ורופסות

נתניהו משתוקק לראות את אהוד ברק בממשלה, אבל גם הוא מבין שלא יהיה פשוט למסור את תיק הביטחון למפלגת עבודה חלשה ורופסת. יו"ר הליכוד בונה על ממשלה בעלת אוריינטציה ימנית בשיתוף העבודה. את האיחוד הלאומי הוא שוקל להשאיר מחוץ לממשלה, כמו גם את קדימה. הוא רק עשוי לגלות שקדימה נדחפת פנימה כמעט בכוח, ביודעה שבחוץ אין לה תקומה. "קדימה היא מפלגת שלטון", הודה אחד מראשיה השבוע, ובכך אותת על כך שהרעיון שלבני, מופז, בר-און ואיציק ישרתו את הציבור מספסלי האופוזיציה, מופרך מעיקרו.

ללבני יהיה קשה פי כמה להרכיב ממשלה. גם אם תפתיע קדימה ותזכה במספר קולות גדול משל הליכוד, אין סקר שמראה שוויון בין הגושים. על-פי כל הסקרים, מדד גוש הימין יתחזק בבחירות הבאות, וקדימה לא שייכת לגוש הזה. שרת החוץ סירבה השבוע להתייחס לעניין הגושים, ורק אמרה "תנו לי קודם לנצח את הבחירות". היא עלולה לגלות שגם אם כך יקרה, לא תוכל להרכיב ממשלה. הליכוד יעשה כל מאמץ להקים גוש חוסם, ולבני שאחרי מבצע "עופרת יצוקה", אינה יכולה למנות את המפלגות הערביות כחלק מהגוש החוסם שלה. מסובך? הרבה יותר מזה. משום כך העלו בקדימה בשיחות סגורות את רעיון הרוטציה עם נתניהו.

חידת איווט

החידה הגדולה של המערכת הפוליטית הייתה ונותרה איווט ליברמן. נתניהו, כמו לבני, לא יכולים היו להיות בטוחים בצעדיו אחרי הבחירות. פעמים רבות מדי האיש הפתיע. פעמים רבות פעל על-פי מה שנראה כאינטרס אישי, מנותק מהאירועים המדיניים או הביטחוניים.

בכל פעם הוא עורר גל של השערות האם היו אלה חקירות המשטרה שהדריכו את צעדיו הפוליטיים, או מניעים אחרים. וכך נעה לה רולטת הניחושים הפוליטיים לגביו כמטוטלת - בין המחשבה שבסופו של דבר יפעל ליברמן לסייע לנתניהו להרכיב ממשלה, דרך הרעיון שיבגוד ביו"ר הליכוד שעמו יש לו חשבון ארוך, ועד ההשערה שמכיוון שהחקירות יימשכו, יעדיף ליברמן את המדבר האופוזיציוני.

על דבר אחד הסכימו כולם: ליברמן לא היה שר מבריק כשכיהן בממשלה בתפקידים שונים, והוא נוטה להשתעמם מהר. בין אם הוא בממשלה ובין אם הוא באופוזיציה.

הסיוט הפוליטי של היעדר הכרעה מדיר שינה מעינם של ראשי הליכוד. בחירת שלוש-ארבע מפלגות שגודלן נע בין 18 ל-25 מנדטים מבטיחה חוסר יציבות פוליטי, או במילים פשוטות יותר, מערכת בחירות נוספת תוך שנתיים. *

הכותב הוא הפרשן הפוליטי של הערוץ הראשון

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות