המושך בחוטים

לעופר עיני, יו"ר ההסתדרות, יהיה תפקיד מכריע בממשלה הבאה. לטוב או לרע. הימים האלה, בלי קשר לבחירות, הם סוג של מבחן ציבורי עתידי שלו. אתמול (א'), תוך כדי הדיון מול חברת התעופה ארקיע המבקשת לקצץ 10% משכר עובדיה, הציג עיני את עמדתו העקרונית בעניין הפחתות שכר לעובדים: כן קיצוץ בגלל המצב, אבל במקביל תינתן התחייבות להחזיר מחצית מן הקיצוץ ברגע שהמשבר יסתיים והחברה תעבור רף רווחיות מסוים ומוגדר מראש.

הנהלת ארקיע הסכימה בסופו של דבר לתנאי, אולם סירבה להחזיר לעובדים ימי חופשה שיילקחו עבור הקיצוץ והודיעה כי תפטר 100 עובדים. ההסתדרות הכריזה בתגובה על סכסוך עבודה, וארקיע מיהרה לחזור לשולחן המו"מ. אם עיני יוותר על קביעת תנאי מקדמי לסיום הקיצוץ, הוא ישאיר את הממלכה כולה בידי המנהלים ויסמן כניעה מלאה של העובדים. לחלופין, אפשר להתנות תנאי עתידי אחר: לא יעלה שכר מנהל כלשהו, במישרין או בעקיפין, לפני שיבוטל הקיצוץ בשכר העובדים מהשורה.

דמות בעלת חשיבות עליונה

ביום חמישי האחרון חיסל עיני את השבתת הרכבות הפרועה והיום-מחר הוא אמור להכריע אם לממש את אמירתו ואת המלצת ועדת המשמעת של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות ולהדיח מתפקידיהם את חברי ועד העובדים הצפוני של הרכבת. אלה הביאו להשבתה הפתאומית והבלתי חוקית של רכבת ישראל, שהעמידה אלפי אזרחים מול רציפים ריקים.

רכבת ישראל איננה חברה גדולה וכוח עובדיה צנוע במיוחד, אך למרות זאת אם עיני ילך עד הסוף וידיח מהוועד את ששת החברים הסוררים, הוא יסמן קו עקרוני מול הציבור, העובדים, המעסיקים והממשלה הבאה - בעיקר ראש הממשלה ושר האוצר החדשים.

הצהרה של נכונות ללכת עד הסוף יחד עם מעמדו ואישיותו, הקשר עם שרגא ברוש, העובדה שכמה וכמה חברי כנסת חייבים לו את בחירתם והאירועים הכלכליים המכריעים הצפויים בשנת המיתון העמוק, הופכים את עיני לדמות כלכלית בעלת חשיבות עליונה. עד כדי כך שאם לא יתקיימו יחסי הבנה ושקט פנימי בינו ובין שר האוצר הבא, המצב כאן עלול להיות חמור פי כמה וכמה מהצפוי.

קיצוצים גם במגזר הציבורי?

הערכות בנק ישראל מדברות על עוד 50 אלף מובטלים. הפסימיים מדברים על פי שניים לפחות. כל הפיטורים הם במגזר העסקי. גם הפחתות השכר שכבר מתקיימות ואלה שעוד יבואו בהמוניהן נוגעות לאותו מגזר. מול זה עומדים 800 אלף עובדי המגזר הציבורי, המוגן על ידי האיגודים המקצועיים של עיני. שם לא קורה כלום. יש בחירות ולכן אף גורם, אף פקיד, אף שר או משרד, לא מעז לדבר על אפשרות לפיטורים או קיצוצי שכר.

אבל, הממשלה החדשה, בישיבתה הראשונה או השנייה, כשתגיע לדיון בקיצוצי התקציב, לא תוכל להימנע מלגעת גם במגזר הציבורי. שכן, מדובר בהוצאה שנתית של 90 מיליארד שקל, כשליש מתקציב המדינה, בגין שכר המגזר הציבורי.

מה יגיד ומה יעשה עיני כשזה יקרה? מה יעשה ומה יאמר כאשר יציבו בפניו את הנתון שלפיו השכר הממוצע בשירות הציבורי גבוה במעל ל-50% מהשכר הממוצע במשק? האם יאפשר קיצוצים? האם יוליך את המשק להשבתות? או האם ייצור קרע עמוק וגדול מדי בין המגזר ההסתדרותי-ציבורי למגזר העסקי, עד כדי התנגשות עם הארגונים הכלכליים המיוצגים על ידי שרגא ברוש?

יותר מזה, בדצמבר 2009 מסתיים ה"שקט התעשייתי" שנחתם בין האוצר להסתדרות בעת החתימה האחרונה על הסכמי השכר. מה עושים כשנגמר ה"שקט" המוסכם אבל המיתון והשפל הכלכלי עדיין עמוק עמוק כאן? זה תלוי בעופר עיני יותר מאשר בשר האוצר ובראש הממשלה הבאים.

במקביל, בשנה הקרובה צריך יהיה סוף סוף לסגור את הסכם השכר עם המורים העל-יסודיים, קבוצת רן ארז הרועשת. ב-2010 יתחיל השלב השני ברפורמה בנמלים. על-פי ההסכמות, בגינן כבר קיבלו עובדי הנמלים "הלבנה" מסיבית של חריגות שכר ועוד עשרות אלפי שקלים כל אחד, ניתן יהיה אז להפריט 15% מכל חברת נמל, בין בהנפקת מניות, במכירה או בהחכרת רציפים.

בשנה הבאה גם מבקשים לסיים את פרשת רשות השידור וגם את הפרטת הדואר. בין לבין ירצה האוצר, יהיה בראשות העבודה, הליכוד, קדימה או ישראל ביתנו, לבצע את השינוי הנדרש בהצמדה הפנסיונית של קבוצות עובדים מיוחסות במיוחד - האוניברסיטאות, בנק ישראל, חברת חשמל וחלקים במערכת הביטחון.

גימלאי הקבוצות הללו עדיין נהנים מהצמדת הפנסיה שלהם לעליות השכר של עובדים פעילים בעוד אצל כל האחרים הצמדת הפנסיות הינה למדד. בין לבין יתחיל האוצר, ובהחלט לא חשוב איזה שר יישב בראשו, לדבר מחדש על עתיד התעשייה הצבאית (תעש). גם אם לא ידברו על הפרטה, יש בעיה בוערת של פינוי קרקעות יקרות ומזוהמות שעליהן בנויים מפעלי תעש במתחם רמת השרון.

גם השיחה על עתיד התעשיה האווירית (תע"א) ועובדיה תתחדש, כמו גם עניינה של חברת החשמל הבזבזנית והנהנתנית שיהיה שוב במוקד הדיונים. וזה יקרה מהר מהצפוי. בשבועות האחרונים הורה מנכ"ל חברת החשמל, עמוס לסקר, להתחשב במיתון ולהפסיק את "ימי העיון" היקרים של העובדים במלונות פאר ולהקטין, ולו במעט, את שווי השי לחג לעובדים הוותיקים. תגובת הוועד היתה מהירה: עיצומים.

ימשיך להגיב על פי אינטרסים?

עיני, בינתיים, לא נשמע מתערב. הוא נוטה שלא להתערב באירועים של ועדים גדולים, בעלי עוצמה פוליטית ויכולת לעצירת המשק. הוא לא מתערב כאשר בבנקים מעלים שכר אוטומטית ובאחוזים ניכרים, גם כאשר יש הפסדים ושפל פיננסי חסר תקדים.

עיני לא מתערב כשמדובר במלונות פאר מיותרים ל-15 אלף עובדי חברת החשמל על משפחותיהם המורחבות. בכל זאת, מדובר בכמה וכמה מנדטים. אבל עיני כן מתערב בוועד הצפוני של רכבת ישראל, שכולה מונה 2,000 עובדים שיכולת ההשפעה הפוליטית שלהם זעירה.

היום עיני לא יקלקל למפלגת העבודה, שם הציב כמה וכמה מאנשיו ונאמניו. ומחר? אחרי הבחירות? האם ימשיך להגיב על-פי אינטרסים מפלגתיים ואינטרסים אישיים פנים-הסתדרותיים? עיני יצטרך בקרוב מאוד להחליט אם הוא חלק בכיר בכלכלת ישראל הנלחמת שלא להתדרדר לשפל עמוק ומתמשך, או שהוא נציג אינטרסים זרים של מפלגה מסוימת ועדי עובדים מסוימים. *