המשחק נגמר ואתם החוליה החלשה

בזמן הקרוב יאלץ הממשל האמריקני להלאים בנק אחד או יותר

משחק נגמר: בשבועות הקרובים, אם לא בימים הקרובים, הממשל האמריקני יצטרך להלאים בנק אחד או יותר. המועמדים הצפויים לכבוד המפוקפק הזה של הבעלות על-ידי וושינגטון בע"מ יימצאו בקצה השביל העגום של הפסדי האשראי, כשלי הניהול והקריסות במחיר המניה.

סיטיגרופ, בנק אוף אמריקה, ערב רב של בנקים אזוריים ועירוניים. הנשיא ברק אובמה יזדקק למיטב כישוריו כנואם כדי להימנע מהשימוש במילת ה"N" (הלאמה), אך אל תטעו: הרשויות נכנסות פנימה.

מחמיצים את העיקר

מדוע אני כה בטוח? כי ככתב הבנקאות של "פייננשל טיימס", היה לי בשנה האחרונה מושב בשורה הראשונה של הזירה שבה קיבלה הבנקאות העולמית את הנוקאאוט שלה. התערובת ההרסנית של חוסר יכולת וחוסר כישרון, מעורבבת בקוצר ראייה ומתובלת בתאוות בצע, שהובילה למשבר הנוכחי לא מאפשרת פתרונות בשיטת הסלמי.

כאשר הפרשנים מזהירים שכישלון של תוכנית החילוץ החדשה תוביל ל"יפניזציה" של המגזר הפיננסי, הם מחמיצים את העיקר. מאוחר מדי לחשוש שהבנקים יהפכו ל"זומבים" (מתים-חיים). הם כבר כאלה.

כשהם נמחצים תחת טונות של נכסים רעילים, משותקים על-ידי מאזנים דקיקים וננטשים על-ידי משקיעים חרדים, המוסדות האדירים לשעבר כמו סיטי ובנק אוף אמריקה יכולים אך בקושי לבצע מטלות בסיסיות כמו הלוואות וחיתום.

צו השעה

למעשה, הסיבה היחידה שבגללה הם לא הצטרפו לליהמן ברדרס, בר סטרנס ו-וושינגטון מיוצ'ואל במגרש הגרוטאות הפיננסי, היא שמשלמי המסים פמפמו לתוכם יותר מחצי טריליון דולר של הזרמת הון וערבויות לכיסוי הפסדים.

בשלב זה, צורה כלשהי של הלאמה היא ציווי פוליטי וכלכלי. בחזית הפוליטית, התפיסה הזו זכתה לגיבוי מחוגים בלתי-צפויים. אלן גרינספן התראיין ל"פייננשל טיימס" וחשף את המרת הדת שלו, סנסציה בפני עצמה. המציאות היא שאפילו האגף הימני בפוליטיקה האמריקנית מבין שאי-אפשר להותיר את הבנקים להתנהל בעצמם כאשר הם מקבלים סיוע פדרלי.

מנקודת מבט פיננסית, הלאמה של בנק אחד או יותר - שאחריה תבוא הנפקה שלו חזרה לציבור כאשר הוא יתנקה מנכסיו הרעים - אינה צריכה להיות סיוט סוציאליסטי או "רעיון של טיפשים ואירופאים", במילותיו של בנקאי אמריקני שזיכרונו מאותגר מדי. הרי כבר יש לכך תקדימים: AIG, פאני מיי, פרדי מק ואינדימק.

סוף לבעיות המפתח

שליטה ממשלתית תפתור שתי בעיות מפתח שהציקו לקובעי המדינות מתחילת המשבר: תמחור של נכסים רעילים וחוסר הנכונות של הבנקים להלוות ליחידים ולבתי עסק. שלא כמו ההנהלה הנוכחית, שחוששת ממחיקות הון נוספות, למשרד האוצר לא יהיה הרבה מה להפסיד מהורדת ערך של נכסים בעייתיים. זה יקל על מכירתם לחברות אקוויטי פרטי ולקרנות גידור, או על מחיקתם.

הסיבה לכך שסיטי, בנק אוף אמריקה ואחרים לא הצליחו לפרוק את הנטל מן המאזנים שלהם היא, שלהנהלה יש תמריץ לקוות נגד כל הסיכויים שהשוק ישתפר.

שיתוק דומה תקף את החלטות ההלוואות. הפחד מהאפשרות של עוד חדלויות פירעון מצד צרכנים ועסקים גרם למוסדות לסגור את קופות ההלוואה. בניגוד לכך, שליטה ישירה של הממשל, יחד עם סף ספיגה גבוה יותר של הפסדים, יזרימו כספים למקום שבו המשק זקוק להם.

דרוש רף חדש

השאלה העיקרית של הממשל כעת היא איך להלאים את המוסדות המוכים. כאן מציעה תוכנית גייתנר המושמצת פיתרון. התוכנית מדברת על "מבחני לחץ" לכל הבנקים.

בוול סטריט מגחכים ואומרים שהרגולטורים בוחנים את בריאותם הפיננסית כל הזמן. אך רף חדש יעניק לרשויות אמת מידה באשר לצורך בהשתלטות.

הבנקים לא אוהבים זאת. סיטי כבר משמיע קולות של עוד חבילת חילוץ ללא הלאמה. אך כאשר השרשרת הפיננסית מצויה תחת לחץ חסר תקדים, הגיע הזמן לנתק ממנה את החוליות החלשות.