עונש חמור לד"ר ג'קי סרוב, לשעבר מנהל המיון באיכילוב: 15 חודשי מאסר בפועל וקלון

כזכור, סרוב הורשע כי קיצר תורים לעבריין אסי אבוטבול תמורת שוחד ; בנוסף נגזרו עליו 15 חודשי מאסר על-תנאי וקנס של 15 אלף שקל ; אמר לאחר הקראת גזר הדין: "חשבתי שאקבל עבודות שירות, אבל לא ציפיתי לעונש כזה"

בית משפט השלום בתל-אביב גזר היום (א') עונש חמור של 15 חודשי מאסר בפועל על ד"ר ג'קי סרוב, מנהל המיון הפנימי בבית-החולים איכילוב, שהורשע ב-3 מקרים בהם קיצר תורים לעבריין אסי אבוטבול תמורת שוחד של כ-3,000 שקל. כן נקבע כי יש קלון במעשיו.

"עברתי עבירה, צדיק לא יצאתי", אמר סרוב ההמום לאחר הקראת גזר הדין. "חשבתי שאקבל עבודות שירות, אבל לא ציפיתי לעונש כזה. אין קשר בין העונש לבין מה שעשיתי, אפילו הפרקליטות בהלם". במהלך הקראת גזר הדין הזיל סרוב דמעות, וגם רעייתו פרצה בבכי.

על סרוב נגזרו גם 15 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 15 אלף שקל. השופטת דורית רייך-שפירא עיכבה את ביצוע העונש עד ל-19 באפריל כדי לאפשר לו לערער, אך הוציאה נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ.

ג'קי סרוב ואישתו

ההרשעה בעבירה עם קלון מהווה עבירת משמעת, שבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות ידון בה ויקבע האם ולכמה זמן יושעה סרוב משירות המדינה. כמו כן, ועדת משמעת במשרד הבריאות תמליץ לשופט בדימוס ורדי זיילר (אליו הואצלה סמכות שר הבריאות) האם ולכמה זמן לשלול את רישיון הרפואה שלו.

בהתחשב בתנאים בהם מילא את סרוב תפקידו כמנהל מחלקה, נימקה השופטת את העונש החמור, "אין לו אלא לדחות על הסף כל הצעה אסורה ולדווח עליה לגורמים המוסמכים. זהו המסר שחייב לצאת מבית המשפט היום". היא ציינה כי גורמים אחרים שנפלו קורבן לאיומיו של אבוטבול ופחדו ממנו באמת התלוננו נגדו, והמשטרה לא הפקירה אותם. כן ציינה כי לא מיצתה עם סרוב את מלוא חומרת הדין, כדי לעודדו להשתקם בעתיד.

טיפול אישי

בכתב האישום נטען כי כי ב-3 הזדמנויות בשנים 2005-2006, המתין סרוב בפתח חדר המיון לאבוטבול, דאג שיקבל טיפול אישי ללא תורים, וקיבל ממנו סכומים שנעו בין 800 ל-1,000 שקל בכל פעם. באחד המקרים בהם יצא אבוטבול ממעצר-בית בלא אישור, אף התקשר סרוב ליאחב"ל ואמר כי אבוטבול ביקר במיון.

בהכרעת הדין דחתה השופטת את טענת הסניגורים, עוה"ד פרופ' דוד ליבאי ונבות תל-צור, לפיה סרוב לקח מאבוטבול את הכסף משום שהרגיש מאויים. גם היום קבעה השופטת: "כישלונו (של סרוב) לא יכול להיות כאירוע שחלף ואיננו. הנאשם לא התלונן ולא דיווח לגורם רשמי כלשהו, כי אם השאיר את הכסף לעצמו והשתמש בו לצרכיו היומיומיים. הנסיבות מוכיחות כי לא פחד מאבוטבול. הוא בעצם הרגיל אותו להגיע למיון, לקבל ממנו שם טיפול רפואי מזורז תמורת כסף ששולם בדיעבד על-פי דרישה".

רייך-שפירא הדגישה כי סכום השוחד הנמוך אינו חזות הכל. "את התמורה יש להעריך הערכה מהותית - ערכה נגזר מחומרת פגיעתה באינטרס הציבורי ללא קשר לסכום. עצם קבלת הכסף, תוך הפרת שגרת הטיפול השוויוני בחולים אחרים, פגעה במוניטין של חדר-המיון כרשות מינהל ציבורית המתפקדת ללא משוא-פנים. זאת ועוד, את גובה התמורה יש להעריך גם בהשוואה להשקעה שהשקיע הנאשם כשעזר לאבוטבול וזירז עבורו את ההליכים. במאזן זה, התמורה שקיבל הנאשם גבוהה מאוד", ציינה.

האינטרס הציבורי

לדבריה, "נסיבות קבלת השוחד הן חמורות. סרוב פשע בתפקידו ו-3 פעמים מעל באמון שניתן בו. משכך מתחייבת המסקנה שדבק קלון במעשיו. עם כל הצער שחש אדם פרטי לנוכח מפלתו של הנאשם אחרי קריירה ארוכה ומפוארת, הגלימה השיפוטית מחייבת מתן משקל בכורה לאינטרס הציבורי".

עם זאת, השופטת דחתה את טענת התביעה, לפיה סרוב פעל מתוך בצע כסף תוך ניצול מצוקתו של אבוטבול. "לא התרשמתי כי אבוטבול הוא מסוג האנשים שאת מצוקתו ניתן לנצל", ציינה. (ת.פ. 8043/07).