מכירת מקרקעין עם מוניטין

בפסיקה (ע"א 7493/98 שרון) נקבע, כי גם כאשר המוניטין נובעים מאישיותו של בעל העסק, ניתן למכור אותם לקונה של העסק. סממנים למכירת מוניטין כאלו עשויים להיות כאשר נמכרים לקונה "תיקי הלקוחות" של העסק, ובעל העסק הקודם מתחייב להימנע מלהתחרות בעסק.

לשאלה האם נמכר "מוניטין" אם לאו היו השלכות מיסוי משמעותיות, בעיקר לגבי מכירות שנעשו עד ליום 1.1.2003, מועד כניסתם לתוקף של תיקון מס' 132 לפקודת מס הכנסה ותקנות שהותקנו מכוחו. במקרה של מכירת מוניטין קודם לתיקון, ניתנה לנישומים הקלה באופן של חישוב רווח ההון באופן המגדיל את ה"סכום האינפלציוני", עליו הוטל מס בשיעור מופחת. קודם לתיקון הפקודה, לא נחשבו המוניטין כ"נכס בר פחת", ולכן לא ניתן היה לנכות פחת בגינם. מצב זה הוביל ל"ניגוד אינטרסים מיסויי" בין מוכר נכס, אשר העדיף לייחס חלק גדול ככל שניתן משווי המכירה של הנכס למוניטין (וליהנות אגב כך מהקלת המס במכירתם), לבין קונה נכס, שהעדיף שהנכס הנמכר לא ייחשב כ"מוניטין".

לאחר תיקון מס' 132 לפקודה, עדיין עשויה להיות רלוונטיות לשאלה האם נמכרו מוניטין, שכן במקרה של נכס שנרכש לפני 1.1.2003 יחול מס בשיעור המס השולי (עד 50%), על רווח ההון שנצמח לפני 1.1.2003. לעומת זאת, שיעור המס שיחול על מוניטין הוא 25%, ללא קשר למועד צמיחתם.

לאור האמור, בפסיקה נדונו מספר מקרים שבהם נטען, כי במכירת עסק (ובמספר מקרים - תחנות דלק), נמכרו לא רק הנכסים ה"פיסיים", אלא גם המוניטין של העסק. בדרך כלל בתי המשפט נטו לדחות טענה זו, אולם בפסק דין מקיף ומעניין שניתן לאחרונה על-ידי השופט אלטוביה בבית המשפט המחוזי בת"א (עמ"ה 1013/01 גוטמן), נדונה, ביחד עם נושאים אחרים, סוגיה זו ונתקבלה טענת הנישום כי מכר, בין היתר, את המוניטין של העסק.

במקרה שנדון בפסק הדין, רכשה חברת לילך בשנת 1982 את הציוד והזכויות בתחנת הדלק ביפו. המערער, בעלים של 50% בחברה, נתמנה כקמעונאי מטעם פז בתחנת הדלק. בשנת 1997 החליטה פז לבטל את ההסכמים. בתמורה לביטול ההסכמים ולמכירת הזכויות בתחנה, קיבלה לילך 2.65 מיליון דולר. כמו כן נמכרו הציוד שהיה בתחנה, הדלקים והשמנים, וכן "שיפורים" שבוצעו בנכס. השאלה שנדונה הייתה, האם במסגרת מכירת הנכס לפז נמכרו גם "מוניטין" של העסק. בית המשפט קיבל את הטענה, בין היתר לאור הנימוקים הבאים:

במסגרת המכירה נמכרו גם רשימת הלקוחות והלקוחות החוזרים לפז, המוכר הפסיק להפעיל את התחנה והתחייב שלא להתחרות בתחנה. זאת, להבדיל ממצב בו התחנה עצמה נמכרת, אולם המפעיל ממשיך להפעיל אותה.

הובאו ראיות כי אישיותו של המערער הביאה לגידול משמעותי במכירות התחנה, דבר המלמד על צבירת מוניטין אישי.

מפסק הדין עולה, כי בנסיבות בהן ניתן להוכיח גידול במכירות הנובע מאישיותו של בעל העסק, וכן כי הנכס אכן נמכר לקונה (לדוגמא באמצעות העברת רשימת הלקוחות, התחייבות לאי תחרות ומאפיינים נוספים המצביעים על כך שהמוכר מסייע לקונה לשמור את חוג הלקוחות של העסק), ניתן יהיה לקבל את הטענה שנמכרו "מוניטין", למרות שבדרך כלל בתי המשפט מתייחסים בחשדנות לטענות מסוג זה.