פועלים סוג ב'

למעשה, חרב הפיטורים מונחת מעל ראשם עכשיו יותר מתמיד. הצעת הרכישה של רשת חצי חינם כוללת אמנם את פעילות כלל החברות בקבוצה, אך ההתחייבויות להעסקת העובדים ניתנו אך ורק לעובדי המפעל בחצור.

מדוע לא ביקרו המצלמות בקרית מלאכי? משום שההסתדרות לא הפנתה לשם את התקשורת. מדוע דין קרית מלאכי שלא כדין חצור? משום שעובדי החברה בקרית מלאכי לא מאוגדים בהסתדרות. לזכותה של ההסתדרות ייאמר כי היא ניסתה ואף הצליחה לאגד שם את העובדים לפני כשנה, אולם הדבר נתקל בתסבוכת משפטית.

מאז שנקלעה החברה לקשיים ועמדה בפני סכנת כינוס נכסים, העובדים בקרית מלאכי יצאו לחופשה מאולצת. בהסתדרות טוענים כי הם חיפשו את העובדים ומצאו רק את חלקם, אולם היעדר ועד עובדים לא איפשר שם מאבק של ממש.

את אחת העובדות מקרית מלאכי, המועסקת כסדרנית, דווקא קל היה למצוא. היא הגיעה ביום חמישי האחרון אל הדיון בבית המשפט המחוזי בחיפה, שעסק באישור מתווה המכירה של החברה לחצי חינם. בפרוטוקול הדיון היא מופיעה כ"גברת סימה", והנה מה שהיה לה לומר: "אני עובדת בוויטה והייתי בשני הדיונים כאן בבית המשפט ואני מבקשת מבית המשפט לחלק שווה בשווה בין ויטה לפרי גליל וקפולסקי (חברת בת) את הכסף שמגיע לעובדים.

"לוויטה אין התארגנות בהסתדרות או ועד עובדים ואף אחד לא מייצג אותנו. פרי גליל זה מפעל ייצור ואין לו מערך שיווק אחר (מלבדנו). אנחנו אחראים לספק את הסחורה ואני מסדרת (על המדפים ברשתות השיווק) את שלוש החברות ולא רק את ויטה. זו עסקה שכוללת את שלוש החברות".

כמובן שדברי סימה לא תקפים משפטית. היא לא זכאית לפיצויים מוגדלים כפי שזכאים העובדים בחצור, משום שהיא לא כלולה בהסכם קיבוצי שמעגן פיצויים כאלה. אדרבא, אומרים בהסתדרות, הדבר רק מחזק את החשיבות של ארגוני עובדים. ומה עם הסולידריות? היא נשכחה מאחור.

יתרה מזאת, עו"ד גלילה הורנשטיין, שמונתה על ידי ההסתדרות, הבהירה באופן חד-משמעי את תפקידה במהלך הדיון האחרון בביהמ"ש: "כפי שהודעתי בדיון הראשון יש שלוש חברות - אני מייצגת את העובדים של פרי גליל. יש עובדים בוויטה פרי גליל ועובדים בקפולסקי, אותם אני לא מייצגת".

אבל זה לא הכל. מי שעוד נשכח מאחור היו גם כ-145 עובדי כוח אדם שהועסקו בפרי גליל למעלה מתשעה חודשים ופנו לביהמ"ש בטענה כי יש להכיר בהם כעובדים מן המניין - לפי החוק החדש. גם אותם שכחה ההסתדרות אבל העיקר שבוועד מרוצים.