אני מקווה שלא תראו בי שוטה נוסטלגי אם אומר שאני מתגעגע לימים שבהם קיבלו חגי ישראל ומועדיו ביטוי בטלוויזיה. ביום העצמאות היו משדרים 24 שעות ביממה, ויש לא מעט אנשים שקמו במיוחד בשלוש לפנות בוקר, רק כדי לראות איך הטלוויזיה יכולה לשדר גם בשעה כזאת, שלא לדבר על החומרים הטלוויזיוניים שמהם היה עשוי יום עצמאותנו: מ"מבצע יהונתן", דרך "חסמב"ה ושודדי הסוסים" ועד לחידון התנ"ך והענקת פרס ישראל. בפורים, מיד לאחר הקראת המגילה, שודרו קומדיות או סתם תוכניות מצחיקות: מי זוכר את "המגילה" של מנגער ביידיש - תוכנית קבועה בנוף שידורי החג? בחגים "חקלאיים" כמו שלושת הרגלים, היינו מקבלים חופן של שירי ארץ ישראל וביניהם ראיונות, והכול על רקע תפאורה מחבילות חציר. היו זמנים.
למען ההגינות, חייבים להודות שבימים "ההם" (לפני פחות מ-20 שנה) ההוויה הזאת הייתה עלולה להיות מעט מעיקה, אבל דווקא היום - כשלמי שמבקש להוציא את עצמו מהכלל יש כמה עשרות ערוצי נישה פתוחים וזמינים, מה היה קורה אם לפחות הערוצים הכלליים - 1, 2, ו-10, היו מנסים לשמר בשידוריהם משהו מרוח החג.
אף נימוק לא יכול לעמוד לטובת הערוצים הללו (במיוחד אמורים הדברים לגבי הערוץ הראשון), שהרי דווקא בפורים ניתן היה לשלב תכנים בידוריים שלא יבריחו את הצופים. אבל נניח לרגע שלא: האם מישהו מהם היה מתעלם גם מיום הזיכרון לשואה ומיום הזיכרון לחללי צה"ל בשם זכותם למסחריות השידורים?
צ'רלי צ'פלין? האחים מרקס?
שאלת אופייה היהודי של מדינת ישראל, עלה, לא אחת, על ראש סדר היום במערכת הבחירות האחרונה, מבחינה ביקורתית של השילוב הטעון "יהודית ודמוקרטית" ועד הצעה למבחני נאמנות שונים. אבל מה לנו ולשאלות הרות גורל אלה, אם אנו נכשלים במבחן הזה כבר ברמה הפשוטה ביותר שלו? הרי אפילו חסידי "מדינת כל אזרחיה" לא היו נפגעים אם מישהו בטלוויזיה היה חושב להצחיק אותם לכבוד פורים.
אין לי ציפייה לכך שהמסך יוצף בתוכניות "מורשת", מנת יתר של אלה תבריח גם אותי אל ערוץ הנישה האזוטרי ביותר. אבל מה היה קורה לו ערוצי הסרטים, אלו האמונים על כל מיני "ספיישלים" ומחוות בדמות ערב שידורים מרוכז של אותו יוצר, היו נותנים לצופים לבחור באופן מקוון את הקומדיות המצחיקות ביותר? מה היה קורה אילו מישהו שם היה מחליט לרכז, כמחווה ל "עד לא ידע" את כל "סרטי השיכורים" המוצלחים ביותר בתולדות הקולנוע. אולי ספיישל צ'אפלין, האחים מרקס או אפילו זאב רווח?
"קוממיות" או "נאכבה"
הנה הנושא "הכבד" האחרון שתקראו ממני ביום שבו מצווה להיות שמח: דווקא חילונים גמורים מוכרחים לזכור שמי שישכח את יהדותו, סופו שישכח גם את ישראליותו. איך אני יודע? הנה, השבת האחרונה הייתה י"א באדר. מי שגילו פחות מ-40 יתקשה להיזכר מה יום מימים. אני זוכר עדיין את הטקסים בבתי-הספר לרגל יום תל-חי, עם המקהלה ששרה "בתל-חי בגליל טרומפלדור לחם" על רקע הכתובת "טוב למות בעד ארצנו", המשפט המיוחס ל"חבר בגדוד העבודה - והוא היה לאגדה".
כמה מילים נשפכו כאן על כך שהמלחמה בינינו לבין הפלשתינאים היא על הנרטיב, על מי יספר את סיפורה של הארץ הזאת? "קוממיות" או "נאכבה", איך הצלחנו לשכוח את הצד שלנו בסיפור ולהעלים את הגיבור היחיד בתולדות הציונות שהיה מקובל גם על הימין וגם על השמאל?
אתם מוזמנים להרהר כיצד חלפה לה תהילת העולם של טרומפלדור, בשעה שתצפו הערב בשידורי "האח הגדול VIP" ואחריהם בשידור החוזר של "מסודרים", אותה מילה שהחליפה עבורנו סט שלם של ערכים. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
