פורטפוליו / ירוסלב דרילו

ילדות: ורשה, פולין. כנער מכרתי תוכנות בשוק השחור, ובארבע שעות עבודה מאחורי אחד השולחנות הארוכים שעמדו שם, הרווחתי יותר מאבא שלי.

דרום קוריאה: עברנו לשם כשהייתי בתיכון, בעקבות אבא, שעבד בשירות הדיפלומטי ושהקים שם את שגרירות פולין אחרי נפילת הקומוניזם. למדתי באוניברסיטאות בקנדה ובארצות הברית, ובחופשות הייתי נוסע הביתה.

פולין: הייתה בתחילת שנות ה-90 קרקע בתולה, הכול התחיל אז. בשנה השנייה ללימודים הגשתי קורות חיים למשרד האוצר ואמרתי שאני מוכן לעבוד בלי כסף, כי יש לי הרבה לתרום. התחלתי לעבוד במחלקת האג"ח הממשלתית. הייתי שם כמה שנים.

פיוניר: קרן ההשקעות הראשונה שנכנסה לפולין. כשהבוס שלי באוצר עבר לשם הוא לקח אותי איתו.

פער מנטלי: לא הרגשתי שיש בין ארצות הברית לפולין. כמו כל בוגר אוניברסיטה, הייתה לי אפשרות לעבור לניו יורק ולעשות מצגות בפאואר פוינט במשך שנתיים, אבל העדפתי להתעסק בדברים מעניינים, שלא התאפשרו לצעירים בגילי במקומות אחרים בעולם. בפולין זה היה אפשרי.

נטליה: אשתי. התחתנו אחרי הלימודים. היא חכמה, סקסית, אימא נהדרת, וראש הפרוטוקול בפרלמנט הפולני, שנמצאת עכשיו בחופשת לידה ארוכה. יש לנו שני ילדים קטנים. אני מצטער שחיכינו הרבה זמן עד שהולדנו אותם, כי הייתי רוצה הרבה יותר.

קרדיט אנשטאלט: בנק השקעות אוסטרי שאליו עברתי מפיוניר. עסקתי ברכישות, במיזוגים ובהנפקות בבורסה. הבנק עבר לבעלות גרמנית-צרפתית, ובסוף התמזג ליוניקרדיט האיטלקי. איך שהוא שרדתי את כל המעברים האלה, כי היו לי בוסים טובים, אבל החלטתי להתנסות במשהו אחר ועברתי ל-ING.

יוניקרדיט פולין: עבדתי שנה ב-ING, עד שקיבלתי טלפון מהבוסית הקודמת שלי, שסיפרה שהם מגייסים אנשים והציעה לי להיות מנכ"ל בנק ההשקעות של יוניקרדיט בפולין, שאחראי על מרכז אירופה ועל מזרחה.

ישראל גרדינגר: מתיאטראות ישראל, איש העסקים הישראלי הראשון שפגשתי בעקבות המלצה של חבר. הוא הקים רשת בתי קולנוע בפולין, ורצו להנפיק אותה. לקח לנו שש שנים לעשות את זה, וב-2006 הזמין אותי לארץ למסיבה גדולה שערך בעקבות ההצלחה. במקום לנסוע לטייל בירושלים, היו לי המון פגישות עסקיות שהוא סידר לי. בעקבות זאת התחלתי לבוא לכאן לפגישות על בסיס קבוע.

יוניקרדיט ישראל: אחרי כמה פעמים שביקרתי פה אמרתי שהגיע הזמן להקים פה סניף. ב-2007 היה קל מאוד לשכנע עת הבוס שלי שזה מהלך נכון, אבל בגלל עניינים ביורוקרטיים יצא שהגענו לכאן בספטמבר 2008. את הילדים ואת האישה הבאתי לביקורים מקדימים.

טיימינג: להתחיל את הפעילות דווקא בפרוץ המשבר הכלכלי לא היה משהו. אבל התפקיד שלנו הוא לעזור ללקוחות ישראלים להשתמש בקשרים שיש לנו במקומות אחרים, אז אולי זה דווקא יצא לטובה.

ביטחון: בשבילי ישראל היא המקום הכי בטוח בעולם, למרות מה שמשדרת התקשורת האירופית. כשהגענו לכאן בפעם הראשונה, הבת שלי ראתה חיילים ושאלה מה הם עושים עם רובים. הסברתי לה שהם שומרים עלינו. כשחזרנו לפולין היא שאלה את אשתי, אימא, בטוח כאן? אני לא רואה חיילים ברחוב.

ישראליות: אם משהו מעניין את הישראלים אז אין בולשיט. במקומות אחרים בעולם, כשאתה רוצה להיפגש עם מנכ"ל צריך לעבור דרך מזכירות ויומנים, וכאן טלפון אחד וזהו. הם חיים בסוג של דחיפות, בהילות, רצון לנצל את הזמן.

משבר: הזדמנות לחברות קטנות ובינוניות להפוך לענקיות הבאות כשנצא ממנו. אנחנו מתמקדים בחברות תעשייתיות, בנדל"ן ובימאות, ולא בסטארט-אפים ובהיי-טק.

אופניים: רוכב שטח, בגלל שאין פה מסלולים בטוחים לרכיבת כביש. לפני כמה שבועות נפצעתי באחת מרכיבות סוף השבוע שלי.

ריקומבנד: אופניים בתנוחת שכיבה שקניתי. במאמץ קטן יחסית אפשר להגיע למהירות גבוהה.

תפיסת עתיד: להפוך את תל אביב למרכז פיננסי אזורי ושער לאפריקה ולאסיה. לנצל את הקשרים שיש לי בעולם כדי לפתח משהו משל עצמי.