סרט: רוקד עם זאבים

קשה לכתוב ספרים על המלחמה, או לעשות סרטים על המלחמה, בזמן אמת. אמנות צריכה פרספקטיבה, ולחוויה לוקח זמן להתעכל לפני שאפשר להפוך אותה ליצירה. לכן הסרטים החשובים על מלחמת העולם השנייה, על וייטנאם, וגם על מלחמת המפרץ, יצאו כמה שנים - ולפעמים שנים רבות - אחרי סיומן. לכן סרטים שנעשים היום על מלחמת עיראק או על ה-11 בספטמבר נשארים ברמת הפלקט, שחזור אחד לאחד של מידע בלי להפנים באמת את משמעותו.

בתקופה כזו, שבה העולם נמצא בעיצומו של מאבק פוליטי, דתי, כלכלי, אקולוגי, כשארצות-הברית עדיין לא התאוששה מפיגועי ה-11 בספטמבר ועדיין לא סיימה את המלחמות שבאו בעקבותיהם, הסרטים שילמדו אותנו הכי הרבה על המצב הם סרטי הקומיקס והפנטזיה. זה זמן מצוין לסרטי פנטזיה, מפני שהמרחק של הסרטים הללו מהמציאות נותן להם את מרחב הנשימה, את הפרספקטיבה החסרה, ומאפשר להם לעסוק בעקיפין בעולם שאנחנו חיים בו ולעשות את זה באופן יעיל יותר מסרט שיעסוק בו באופן ישיר.

מאז "שר הטבעות", שיצא במקביל לתחילת המלחמה באפגניסטן, נראה כאילו הקומיקס והפנטזיה הפכו לז'אנרים העיקריים שדרכם מתועלות אמירות על המצב הנוכחי: מה שהתחיל במלחמת הטוב ברע בטרילוגיה של טולקין/ג'קסון, המשיך בקרב חסר הפשרות של "300", בטרור ובשיטור של "האביר האפל", בהפצצת ניו-יורק ב"השומרים" או בשחיתות של "עיר החטאים".

הטון של רוב הסרטים הללו הוא אפל ומונוכרומטי, והגיבורים נאלצים כמעט תמיד להיאבק לא רק באויב אלא גם בעצמם (דוגמה מייצגת לזה הוא באטמן של שנות האלפיים, שוויתר על הצבעוניות והקאמפ שאפיינו אותו בשנות ה-60, ובסרטים של טים ברטון וג'ואל שומכר).

"מלחמת האופל - עלייתם של אנשי הזאב" הוא חלק מהגל הזה, וכמו חבריו לז'אנר, הוא מתפקד כתמונת מראה חצי מודעת לעולם המלחמה האמיתית. זהו פריקוול לשני הסרטים שקדמו לו בסדרה (ולכן אפשר לצפות בו בלי לצפות באחרים), והוא חוזר לשורשי הסכסוך כדי לברר מה גרם ליריבות בין הערפדים לאנשי הזאב - כיצד נוצרו אנשי הזאב, שירתו כעבדים של הערפדים ולבסוף מרדו בהם.

כמיטב המסורת של הסדרה ושל התקופה הוא קודר מאוד - קודר מהרגיל מבחינה ויזואלית, רובו מתרחש בחשכה מאיימת - והוא מתמקד בשלטון מושחת שתפיסת המעמדות שלו תביא עליו את חורבנו, ובציבור מדוכא, ששנים של קיפוח גורמות לו לאמץ את צדו האכזרי והחייתי, ולתקוף. הפתרון הוא חירות, שוויון ומיזוג בין הצדדים, אבל בעולם האופל לא נוטים לקבל פתרונות כאלה בברכה.

ומה נשאר למי שלא מעוניין בהשערות לגבי אמירות פוליטיות ב"עליית אנשי הזאב"? סרט שמספק את הסחורה לחובבי הסדרה. לא מחדש דבר, אבל מצליח להפחיד ברוב המקרים, ומכיל סצנות אקשן טובות ושחקנים חמודים כבונוס (בראשם ביל ניי כמלך הערפדים ומייקל שיין, שזכור כטוני בלייר ב"המלכה" וכדיוויד פרוסט ב"פרוסט/ניקסון", ומוכיח כאן שהוא לא נלכד בטייפקאסט של החנון הבריטי). בסך הכל זו אופציה חביבה ליומית, בתנאי שתרגילו את עיניכם לשעה וחצי של חושך כמעט מוחלט. *

רוצו לראות גם את:

"מפלצות נגד חייזרים"

אני מחכה לסרט אנימציה שיהיה שווה צפייה גם אם אין לכם ילדים שבאים אתכם לקולנוע. כמו "בולט", גם "מפלצות נגד חייזרים", סרט התלת-ממד החדש, הוא לא כזה. הוא משעשע וזורם, אבל בסופו של דבר הוא עוד סרט לילדים, עם כמה בדיחות מתחכמות שנועדו להנעים את זמנם של המבוגרים. אם אין לכם צאצאים אין סיבה שתרוצו לצפות בו. אם יש לכם, "מפלצות נגד חייזרים" הוא סרט שהם יאהבו ואתם לא תתענו, וגם זה משהו.

הימנעו מ:

"משחק כפול"

אם ג'וליה רוברטס סקסית ומלאת חן בעיניכם, וקלייב אואן נראה לכם כגבר קשוח ומסוקס אבל שופע קסם אישי, אז תאהבו את הסרט הזה, שקם ונופל על הכריזמה של שני כוכביו והכימיה ביניהם. אם לא (בעיניי לא, לכן אנחנו בסעיף "הימנעו", אבל זה עניין של טעם אישי), אין לכם מה לחפש ב"משחק כפול".