נהוג לשבח דבר או אדם שהזמן עושה לו רק טוב, שהוא "כמו יין. משתבח עם השנים". משום מה, לא נוהגים לומר שבסוף יין מתקלקל.
פול ניומן מת לפני מספר חודשים - והנה, בהד ארצי כבר הכינו לו אוסף. אצל ניומן, הסדר שונה: ניומן היה "מקולקל" בראשית הקריירה הקולנועית שלו (כלומר, היה שחקן די גרוע), אחר-כך היה שחקן בינוני אך יפה תואר, והוא השביח עם השנים - החל משנות ה-80 ועד שנתיים טרם מותו - באופן משמעותי.
שזה כמו להפוך יין פטישים צה"לי ליין בוטיק איכותי ביותר. כזה שמבקרי יין מסוימים נוהגים לייחס לו טעמי אדמה ועשרות פירות אקזוטיים, שכנראה מעולם לא טעמו.
האוסף, שמתוכו קיבלנו שלושה סרטים, מאפיין כל אחת מהתקופות בקריירה של ניומן. "סיפורה של הלן מורגן" מ-1957, באחת מתצוגות המשחק הגרועות בקריירה של ניומן; "שערורייה" מ-1964, מערבון מצוין - למעט משחקו של ניומן, שאת תפקיד הזה עוד בחייו היה רוצה לשכוח; ו"מרוץ נגד הזמן" מ-1980, השנה שבה היין החל להשתבח (או הרוטב, אם לקלוע לעיסוקו המשני של ניומן, כיצרן רטבים מצליח).
כדי שהאוסף יהיה שלם, יש להוסיף אליו את "פסק דין"- הסרט הטוב ביותר שבו השתתף ניומן, ובו נתן את משחקו הטוב ביותר, ואת "חתולה על גג פח לוהט", "קיד וקסידי", "צבע הכסף" וכמובן "מישהו למעלה אוהב אותי" (1956), הסרט שהפך אותו לכוכב.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
