אחרי שמזוז יזוז

אחת המשימות הצפויות לשר המשפטים, יעקב נאמן, בשנתו הראשונה בתפקיד היא מינוי יועץ משפטי לממשלה. מני מזוז צפוי לסיים את כהונתו בעוד כ-10 חודשים, אחרי שהנשיא לשעבר משה קצב וראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט גנזו את תוכניותיו לפרישה מוקדמת. על היועץ הבא תמליץ אמנם ועדת איתור, אך לפי התיקון שיזם שר המשפטים לשעבר, דניאל פרידמן, השר יכול להורות לוועדה לראיין מועמד מסוים או שתמליץ לו על יותר ממועמד אחד.

כבר בקדנציה הקודמת שלו כשר המשפטים, רצה נאמן "להביא יועמ"ש שהיה עורך דין בשטח ויודע לחקור נאשמים", רצון שהביא לטענתו את הפרקליטות לתפור לו תיק. בשנים האחרונות אמר נאמן שיש "לשים סוף לשלטון הפקידים והמשפטנים", כשהוא מכוון ליועצים המשפטיים במשרדי הממשלה.

אם כן, כל הסימנים מעידים שנאמן צפוי לאמץ לפחות את עיקריה של אחת היוזמות השנויות במחלוקת של קודמו. כזכור, פרידמן הציג תזכיר חוק המפצל את תפקיד היועמ"ש לשניים: היועץ המשפטי, שיעסוק בתחום האזרחי והמינהלי בלבד, והתובע הכללי שיקבל את כל סמכויות היועץ בתחום הפלילי. בעת הצגת הרפורמה הזכיר פרידמן את נאמן כאחד מהמשפטנים התומכים בהצעה, או לפחות בעיקריה.

אם נאמן לא שינה את עמדתו, הוא צריך להזדרז ולפעול לשינוי החקיקה בנושא בטרם ייבחר היועץ הבא, אחרת היא לא תחול עליו. אם לא יצליח לקדמה, הוא עדיין יוכל לפעול למינוי עו"ד פרטי לתפקיד. אי-אפשר לפסול קטגורית מינוי של עו"ד פרטי לתפקיד, הגם שתפיסת עולמו היא סניגוריאלית ולא תביעתית, אבל ספק אם מינוי כזה הוא צעד נכון. בניגוד למינוי לשפיטה, שם אכן כדאי שיהיו יותר סניגורים, היועץ המשפטי אינו אמור להיות אובייקטיבי. הוא צריך להיות בעל תפיסה תביעתית.

מעבר לכך, היועמ"ש עוסק לא מעט בעניינים אזרחיים ומינהליים. עמדות עקרוניות של המדינה בנושאים אזרחיים נקבעות על דעתו ולא על דעת פרקליט המדינה. מבין שמות עורכי הדין שעלו בשנים האחרונות כמועמדים לתפקיד היועץ או פרקליט המדינה, למעט אלי זהר, קשה לראות מישהו המתמחה בתחום האזרחי והפלילי כאחד. אגב, דווקא מזוז ה"אזרחיסט" שבא משורות משרד המשפטים הוא שגדע את תופעת "היד הקלה על ההדק" ושם קץ לזיכויים הסיטונאיים.

לא לפרוטוקול

בימים אלה מתפרסם כרך מיוחד של כתב העת "עלי משפט" של המרכז האקדמי למשפטים ועסקים, ובו תשעה ראיונות עם שופטי עליון בדימוס, ובהם יעקב טירקל ואהרן ברק. טירקל נחשב לשופט אנושי וחברתי ולאדם עניו. יש שהרחיקו וכינו אותו "הנשמה היתירה של העליון".

בראיון עימו אמר: "אני לא זוכר פסק דין ששגיתי בו... אף פעם לא טעיתי". דווקא הנשיא לשעבר ברק, שהואשם לא פעם בהתנשאות, הודה: "יש פסקי דין שהיום הייתי כותב אחרת. ודאי שהיו לי טעויות... יש להבין שהתמניתי לשופט בגיל 42, עברו כ-30 שנה. זה אותו שם, אבל לא אותו אדם".