מלחמה בין רגולטור לגוף מפוקח היא דבר רע ומיותר. המלחמה בין בנק ישראל לבנק הפועלים רעה לכולם. רעה לבנק ישראל, רעה לבנק הפועלים, אבל בייחוד היא רעה למערכת הבנקאית. הנכס הכי יקר שיש לבנקים בישראל הוא האמון הציבורי והיעדרו יביא לאסון.
יכול להיות שבנק ישראל הגיע למסקנה שצריך לקרוא לבעלת השליטה שרי אריסון לסדר, אבל שיחת הנזיפה של הנגיד סטנלי פישר לאריסון, השדר הלא סמוי שהוא מעביר כי ציון קינן אינו ראוי לתפקיד המנכ"ל וטענתו כי היו"ר דני דנקנר אינו מתפקד כראוי - פוגעים קשות בתדמית הבנק.
המשקיעים בבנק הפועלים, רובם משקיעים זרים, שומעים את הקולות ורואים את המראות, וכך גם הלקוחות ועובדי הבנק. התחושות קשות והשמועות על המתרחש בבנק גדלות והולכות.
גם בנק ישראל לא יוצא טוב מהפרשה. פישר, איש משכמו ומעלה, האדמו"ר של הכלכלה הישראלית, האיש שעומד מעל כל המריבות הקטנות של חיי היום-יום, הופך את עצמו לגננת ועוסק בשיחות נזיפה.
הגיבוי הפומבי של אריסון ליו"ר רק מחליש את דנקנר. כל אוהד כדורגל יודע שכשהקבוצה מפסידה שבת אחרי שבת והאוהדים מהגגים בקול על עיסוקה של אם המאמן - יוצא האיש החזק בהנהלה ומודיע בחגיגיות כי הוא סומך על המאמן במאה אחוז. מרגע זה מתחילה הספירה לאחור: שעה אחרי ההפסד הבא, המאמן עף הביתה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
