שיטת נתניהו

כמעט כל פגישה מאז שנכנסתי לתפקיד, מספר שר בכיר מהליכוד, מסתיימת בשאלה: "מנכ"ל למשרד, כבר יש לך?" כשאני משיב בשלילה, הוא ממשיך, "יורים לעברי רשימת שמות. כבר הייתי יכול לאייש את כל משרדי הממשלה על צוותיהם עם הרשימות שיש לי", הוא צוחק. אלא שמרבית המציעים, מסביר השר, בין אם מדובר בניסיונות שלהם לקדם מקורבים ובין אם בהצעות מקצועיות גרידא, כלל לא מודעים לעובדה שלא אני קובע, אלא ראש הממשלה, הוא אומר בחיוך מבויש.

השמות המועמדים לתפקידי מנכ"לים במשרדי הממשלה שנזרקים לחלל מסדרונות הממשלה ומעל דפי העיתונים באחרונה (יו"ר הרשות השנייה נורית דאבוש למשרד התקשורת, מנכ"ל הרכבת לשעבר עמוס עוזני ומנכ"ל משרד הפנים לשעבר, אריה בר למשרד התחבורה ועוד ועוד, ככל שהנייר יכול לספוג) בחלקם כלל לא רלוונטיים, גם אם השר העומד בראש המשרד מעוניין בהם מאוד. לכל היותר הם ייעשו "בתיאום" עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

שר התחבורה, ישראל כץ, למד זאת על בשרו. יומיים אחרי שהוציא הודעה רשמית על מינוי יעקב גנות, למנכ"ל משרד התחבורה, ולאחר שזה האחרון כבר ביקש משר הפנים, אלי ישי להשתחרר מתפקידו, הודיע נתניהו כי גנות יישאר בתפקידו כראש מינהל האוכלוסין במשרד הפנים. רה"מ הסביר כי ביקש מגנות להשלים את הרפורמות המתוכננות במינהל האוכלוסין, על רקע הכוונה לצמצם את מספר העובדים הזרים. גנות אמנם נחשב לרפורמטור שהצליח לעורר את הגוף הרדום ולעשות בו מהפיכת עולם, אבל עם כל הכבוד לרפורמות של נציב השב"ס לשעבר, לא בכך עסקינן נתניהו. טרפוד מינויו הצפוי למנכ"ל משרד התחבורה הטריד את רה"מ קצת יותר. כעת נתניהו מתכוון להיות מעורב, ולא רק שם.

עוד לפני הבחירות הודיע יו"ר הליכוד כי בכוונתו לקדם רפורמות בכמה משרדים: אוצר, חינוך, תחבורה ותקשורת. לא בכדי השאיר את המשרדים האלה בידי שרי הליכוד שנחשבים לנאמניו ומקורביו: גדעון סער, יובל שטייניץ, ישראל כץ ומשה כחלון. אלא שנתניהו, שסומך עליהם אבל בעיקר על עצמו, מפעיל בשבועות האחרונים כוח התערבות מאסיבי ופועל למינוי אנשים מטעמו בראש המשרדים. כמה מהשרים הודו השבוע כי בהחלט אפשר לכנות זאת מבצע השתלטות על ענייני לשכתם. מי כמו ביבי יודע שמאחורי כל גבר עומדת אישה, ומאחורי כל שר עומד מנכ"ל, אמר אחד מהם וסיפר שנתניהו לא מסתיר מפניהם את תוכניותיו.

כל מה או מי שעשוי להפריע לביבי לממש את הרפורמות שלו - עובר ניטרול. לשטייניץ, כץ וכחלון לא נותר אלא להמתין להוראות מלמעלה ברוח המפקד, ששורה גם על משרדים אחרים. נתניהו שלח השבוע ידיים גם לעבר המשרד לעניינים אסטרטגיים, שבראשו עומד משה יעלון, ופעל לטרפוד מינויו של מועמדו של השר לתפקיד המנכ"ל: נפתלי בנט, ששימש בעבר ראש המטה של נתניהו אך הודח מתפקידו בעקבות מערכת יחסים מתוחה עם רעייתו, שרה.

אם רק היה יכול נתניהו לקיים את ישיבות הממשלה השבועיות עם המנכ"לים ולא עם השרים, ודאי היה עושה זאת. ממילא הישיבות של יום א' הופכות ללא משמעותיות כמעט. בשל האינפלציה הגואה במספר השרים, אין זמן לברברת. ישיבות הממשלה יצטרכו להיות קורקטיות. מספיק שכל שר יבקש להגיב על הדברים הנאמרים בישיבה וידבר 4 דקות, וגם יוסיף איחולים וברכות וקצת דאחקות, תתארך הישיבה ללמעלה משש שעות. בסוף ישיבת הממשלה הראשונה התגאה נתניהו - מאחר כרוני - שהצליח לסיימה בזמן. בטח שסיימו בזמן, אף שר לא קיבל את רשות הדיבור.

סביר להניח שהמדיניות האמיתית וההחלטות המשמעותיות יעברו לפורומים מצומצמים, שגם הם מגדירים מחדש את המילה צמצום. בקבינט המדיני, למשל, מגיע מס' השרים למספרם בממשלתו הראשונה של ביבי - 18 שרים בממשלה אז - 15 חברים בקבינט כיום.

מינויים פוליטיים זה אאוט

כלפי חוץ נראה שביבי הפיק לקחים מהקדנציה הראשונה בכל הקשור למינויים והפעם נראה שהדברים נעשים אחרת. אמנם המריבה על החדרים שפרצה בין יועצי נתניהו ביום הראשון לכניסתו למשרד רה"מ - כולם רצו לשבת באקווריום, המתחם הסגור הצמוד ללשכתו של רה"מ - הסתיימה רק בהתערבותה של שרה נתניהו, שקיבלה החלטות עבור היועצים והודיעה להם היכן ישבו בארבע השנים הקרובות, וכך נוצרה לרגע הרגשה שהשנה היא 1996.

גם הוויכוח שניהל מקורב לנתניהו עם מינהל הרכב במשרד רה"מ בטענה שלגברת הראשונה מגיע רכב שרד של ראש ממשלה העלה ריח חמצמץ, אבל ההנחיה שהוציא נתניהו לנציבות שירות המדינה שלא לפטר את עובדי משרדי הממשלה שנשארו כירושה מכהונת הממשלה הקודמת לפני תום חופשת הפסח, הנחיה שכללה גם הוראה לנסות ולמצוא להם עבודה בתוך המערכת, הוכיחה כי הפעם זה באמת עובד אחרת: מינויים פוליטיים אאוט, עדיפות למינויים מקצועיים ולהשארת נושאי משרה אין.

אלא שמה שנשמע נכון ציבורית, לא מתקבל בברכה בליכוד. אם עד כה זכו חברי מפלגתו של רה"מ - כל ראש ממשלה - לאייש את לשכתו ולהוות חלק דומיננטי בהרכבה, נראה כי הפעם תנאי הסף לקבלה לעבודה בלשכת נתניהו הם חבישת כיפה ואנגלית ברמת שפת אם, או מינימום מבטא אנגלוסקסי.

משרד רה"מ מוצף ביועצים, מקורבים ובעלי משרות העונים על התיאור, שלרובם אין כלל זיקה לליכוד. לחלקם זיקה לנתניהו בלבד, לחלקם אף זה לא. ראש אגף ההסברה רון דרמר, ראש הסגל נתן אשל, ראש הלשכה ארי ארו, היועץ האסטרטגי ישראל בכר, העוזרת של גברת נתניהו, מלי בן לולו ומקורבו של נתניהו והמועמד לתפקיד מנכ"ל משרדו, איזי תפוחי, כולם מחזיקים בפרופיל דומה.

באחרונה נקנו שני שחקני רכש (מקצועיים וראויים) נוספים שבעברם לא היו אפילו פעילי ליכוד, רחמנא ליצלן: המקשרת בין הממשלה לכנסת, פרח לרנר, ששימשה בעבר יועצת השר אבי דיכטר בקדימה וקודם לכן עבדה עם זבולון אורלב במפד"ל; וגיל שפר, שמונה לאחראי הסיורים בלשכת רה"מ ושימש קודם כעוזרו של ראש עיריית ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי. גם מודי זנדברג, שהיה אמור לשמש מזכיר הממשלה מקורו בצומת ובשינוי; וגם יועץ התקשורת של נתניהו, יוסי לוי, שלא מוכן להסגיר את דעותיו הפוליטיות, גדל בבית מפא"יניקי.

רבים מפעילי הליכוד וחברי מרכז שפעלו למען בחירתו של ביבי מסתובבים באחרונה בתחושת מרמור קשה. הליכוד, הם אומרים, מוקצה בלשכה, "כאילו שלא נמצאו אנשים מספיק טובים בליכוד שנוצר הצורך ללכת לחפש במפלגות אחרות", ביטא מישהו את התחושה.

היידה אדלסון

על השגת אישורי כניסה לטקס השבעת הממשלה החדשה בבית הנשיא התקיימה כמעט מלחמה. בקושי 100 איש הורשו להיכנס לחצר המשכן. בעוד עוזרי ויועצי השרים התבקשו להישאר בחוץ, שלדון אדלסון, זכה להיכנס פנימה כאורחו של רה"מ. אדסלון מותיר באחרונה יותר ויותר טביעות אצבעות בסביבתו של נתניהו. מי שאינו חובש כיפה בסביבתו של רה"מ ומדבר אנגלית, קיים יסוד מאוד סביר להניח כי הוא מקורב או מעורב בעסקיו של אדלסון.

פרט לראש הסגל במשרד רה"מ, נתן אשל, שכיהן כסמנכ"ל ישראל היום, העיתון שהקים אדלסון להרצת נתניהו לראשות הממשלה, ולמנכ"ל משרד החינוך, שמשון שושני, ששימש מנכ"ל פרויקט תגלית שחי מתרומותיו של אדלסון, אפשר למצוא בסביבתו של נתניהו גם את ראש אגף ההסברה במשרד ראש הממשלה, רון דרמר. דרומר כתב עם נתן שרנסקי את הספר "יתרון הדמוקרטיה" בהוצאת מרכז שלם. שרנסקי עומד בראש מכון אדלסון במרכז שלם ובקרוב ימונה ליו"ר הסוכנות. מכון אדלסון למחקרים אסטרטגיים הוקם בשנת 2006 על ידי קרן משפחת אדלסון.

גם ד"ר מייקל אורן, שהוזכר כמועמד מוביל לשמש השגריר בוושינגטון, עבד במכון שלם. עמית בכיר נוסף במכון אדלסון היה הרמטכ"ל לשעבר והשר לאיומים אסטרטגיים כיום, בוגי יעלון, שזכה לתואר "עמית דגול בחופשה". *